תקשורת ויסות ותאום

שלום רב,

רקע לתשובה:

אכן בעת פעילות גופנית קיימת עלייה במטבוליזם על מנת לספק אנרגיה לשרירים, כאשר רק 20-30% מהאנרגיה המופקת מייצרת את התנועה בשרירים ושאר ה-70-80% הופכים לחום. החום הנוצר מעלה באופן הדרגתי את טמפרטורת הליבה של הגוף. במקביל קיימים:1.הרחבת כלי דם בהיקף הגוף על מנת לאפשר לחום להגיע אל פני השטח של הגוף ולעבור לסביבה, 2. נידוף זיעה - לא מספיק שנוצרת זיעה על פני העור, על מנת שהחום ישתחרר לסביבה יש לנדף את הזיעה, להפוך אותה ממצב צבירה נוזל למצב צבירה גז ובתהליך זה משתחררת אנרגית החום.

התשובה:

כאשר אנו מבצעים פעילות גופנית יש עלייה הדרגתית בטמפרטורת הליבה וכתוצאה ממפל הטמפרטורות בין ליבת הגוף לעור יש עלייה בטמפרטורת העור.

בטמפרטורת ליבה מסויימת (התלויה בעיקר במאזן הנוזלים בגוף ובטמפרטורת הגוף בתחילת הפעילות. בד"כ כאשר טמפרטורת הליבה מגיעה ל-37.5 מעלות צלזיוס) מתחיל תהליך ההזעה וכתוצאה מכך יש ירידה רגעית בטמפרטורת העור (היות ומדובר בנקודת ההתחלה של מנגנון הקירור היעיל של נידוף זיעה), ירידה זו היא של מספר דקות בודדות ולאחריהן תמשיך להיות עלייה בטמפרטורת העור כתוצאה ממפל הטמפרטורות בין ליבת הגוף לעור.

לסיכום - בעיקרון בעת פעילות גופנית יש עלייה בטמפרטורת העור כתוצאה ממפל הטמפרטורות בין ליבת הגוף לעור, החריג היחיד הוא זמן התחלת ההזעה.

בברכה,

ד"ר תומר ארליך
מכון הלר למחקר רפואי
בי"ח תל השומר

שלום מירב,

סוכרת לא מאוזנת מאופינת בצמאון (polydipsia), השתנת יתר (polyuria) ואכילת יתר (polyphagia).
חוסר אינסולין או פעילות חסר שלו גורמים לעליה ברמות הגלוקוז בדם - היפרגליקמיה ממושכת. כאשר רמות הגלוקוז בדם נמצאות בתחום הנורמה הכליות אינם מעבירות גלוקוז לשתן, כאשר רמות הגלוקוז בדם נמצאות בערכים הגבוהים מ"סף הכליה", כלומר בערכים מעל 160-180 מ"ג לד"ל מופיע גלוקוז בשתן, כתוצאה מכך עולה הלחץ האוסמוטי בנוזל השתן מים עוברים לשתן וכמות השתן עולה. איזון רמות הגלוקוז בשלב הזה של המחלה יביא להפסקת הפרשת הגלוקוז בשתן ולהפסקת ההשתנה המרובה. כאשר הסוכרת מתמשכת ואינה מאוזנת יכולים להתפתח סיבוכים בכליות ואז יש השפעה גם על נושא הפרשת השתן.

בברכה,

פרופ' אהוד זיו
היחידה לסוכרת
הדסה עין כרם

שלום רב,

בברכה,

פרופ' אלכסנדר צפרירי
הפקולטה לביולוגיה
מכון ויצמן למדע

שלום שרה,

האנזים אוראז (urease) מזרז הידרוליזה של שיינן (אוראה) לאמוניה ולפחמן דו-חמצני
(http://www.infomed.co.il).

להלן כתבה על מעורבותו של האנזים ביצורים חיים כדוגמת החיידק הליקובקטר פילורי:

http://www.themedical.co.il/Article.aspx?itemID=859

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום רב,

שאלות טובות. ננסה לענות על כולם:

כיצד ניתן לבדוק זאת?

באופן בסיסי ניתן באמצאות מכשיר דימות מגנטי (fMRI) למדוד את צריכת החמצן ברקמות המוח השונות במצבים שונים. תחת ההנחה שצריכת האנרגיה פרופורציונית לצריכת החמצן ניתן למדוד את צריכת האנרגיה של המוח במצבים שונים. ניתן גם למדוד פעילות חשמלית במוח ע"י מכשיר EEG, שוב במצבים שונים נקבל אינדיקציה כמה המוח פעיל בזמן שינה או צפיה בטלביזיה.

האם יש קשר בין פעילות מוחית לבין שריפת אנרגיה בגוף?

בודאי. המוח צורך חלק ניכר מצריכת האנרגיה של הגוף במנוחה (20%). זאת ניתן למדוד ע"י החלק היחסי של הדם שזורם דרך המוח.

ולמה מתכוונים בשריפת אנרגיה בגוף?

הגוף צורך לשם כל הפעולות שלו אנרגיה בצורת סוכרים. שריפת אנרגיה משמעותה שימוש בסוכרים אלו לשם פעולות הגוף השונות (ריאקציות כימיות, עבודה מכנית או חשמלית).

לגבי ההצהרה שמוחנו פעיל הרבה יותר בזמן שינה מאשר בזמן צפייה בטלוויזיה, האם זו עובדה מדעית?

שאלה טובה, אבל אני לא הצלחתי למצוא מאמר אחד שניסה למדוד זאת ישירות. יתרה מכך לדעתי, ההצהרה " מוחנו פעיל הרבה יותר בזמן שינה מאשר בזמן צפייה בטלוויזיה. הדבר מתבטא גם בצריכת האנרגיה של הגוף: אנחנו שורפים יותר קלוריות בשנתנו מאשר בעת הצפייה במרקע." פשוט אינה נכונה.

נכון, אפשר להראות באמצעות מדידות של פעילות מוחית שאכן בזמן השינה המוח שלנו פעיל בצורה דומה ולפעמים יותר מזמן ערות. אבל זה נכון באופן כללי ולא רק לצפיה בטלביזיה. יתרה מזאת ניתן לדמיין מצבים שבו אנו צופים בטלביזיה בסצנות שגורמות לנו להתרגשות רבה ולפיכך להוצאת אנרגיה גדולה יותר בפרק זמן נתון.

לכן אם אני צריך לשער האם ההצהרה נכונה, השערתי היא שלא.

בברכה,
ד"ר רונן שגב
מדעי המוח
אוניברסיטת בן גוריון

שלום יוגב,

בעת מאמץ נפח האוויר עולה כיוון שיש צורך בכמות חמצן גדולה יותר.

פרטים נוספים על נושא זה ניתן למצוא בספרי הלימוד/אתרי אינטרנט העוסקים בפיזיולוגיה ובמערכת הנשימה.

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום ולי,

ראיית הצבעים של האדם מחולקת לשלשה סוגי קולטנים בסיסיים שעוצמת הגירוי השונה ביניהם בונה את גוון הצבע המתקבל במוח.יש קולטן אדום, ירוק וכחול.ידוע על פעילות הקולטנים ויש מבחנים מדויקים לבדיקת קליטת הצבעים של האדם. בודאי שלא ניתן לדעת אף פעם האם מה שרואה אדם אחד כצבע אדום ( בגווניו האין סופיים ) הוא בדיוק הצבע האדום שהאחר רואה. רגישות הקולטן וסכום הגירויים של כל הקולטנים יתנו את תחושת הצבע הספציפי של כל אדם ואדם. יחד עם זאת ברור שבמידה וקליטת תחושת הצבע של שני אנשים תקינה שני האנשים יגידו שזה אדום ,או כחול או צהוב עם תאור, אולי שונה ,של בהיר, כהה, חזק ,חלש ותאור גוון.

בברכה,
ד"ר אריה סולומון
המכון לחקר העין
בית חולים שיבא

שלום יעל,

תהליך זה נקרא Achromotrichia והוא תהליך טבעי. זו תוצאה של ירידה במספר תאי מלנוציטים בבסיס השערה.

בברכה,
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

האקסון של חלק מתאי העצב במערכת העצבים אכן מכוסה בשכבה של מיאלין, שהוא חומר שומני. כדי להבין את תפקיד המיאלין, ואת השאלה של מהירות ההתקדמות של אותות חשמליים באקסון, אני צריך להסביר את האופן שבו זרם חשמלי מתקדם בשלוחות עצביות.

בתוך השלוחה (למשל האקסון), יש תמיסה מימית עם מלחים, ולכן התנגדות אורכית קטנה למדי. ממבראנת התא היא שומנית ולכן לא מאפשרת מעבר זרמים יוניים, אך בתוך הממבראנה ישנן תעלות חלבוניות שחלקן פתוח בכל מצב, ולכן ישנה גם אפשרות לזרם החשמלי לעבור דרך הממבראנה, אם כי ההתנגדות הזאת היא גדולה בהרבה מההתנגדות האורכית. התוצאה היא שעליה במתח בנקודה מסוימת לאורך האקסון תגרום לשינויי מתח קרוב אליה, אבל ככל שמתרחקים ממנה שינוי המתח יהיה קטן יותר בגלל אובדן מטענים שיצאו מהתא.

שכבת המיאלין מקטינה מאד את היכולת של מטענים לצאת מהתא בצורה כזאת, ולכן מגדילה את המרחק שזרם חשמלי יכול לעבור בתוך התא ללא הנחתה. המיאלין כמובן לא משנה את המהירות של הזרם החשמלי, שתלוי רק ביכולת של היונים לנוע בתמיסה.

המיאלין אכן מאיץ צורה אחרת של העברת מידע באקסון – התקדמות של פוטנציאל הפעולה (פ.פ.) לאורך האקסון. פ.פ. נוצר בנקודה נתונה באקסון על ידי העלאת המתח מעל למתח סף. כדי לעשות זאת, יש צורך להביא מטענים חיוביים לנקודה, וזה קורה על ידי זרמים שמגיעים מנקודות קודמות לאורך האקסון, שכבר פרץ בהן פ.פ.. בנוכחות מיאלין, הזרמים יכולים לטעון באופן יעיל נקודות רחוקות יותר לאורך האקסון, ולכן נקודות אלה תגענה לסף מוקדם יותר, כך שבסך הכל פ.פ. נעים מהר יותר באקסון עם מיאלין.

שלום איתי,

תשובה לשאלתך תוכל למצוא במאמר שלהלן:

http://www.snunit.k12.il/heb_journals/mada/302096.html

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום סדיקה,

להלן קישור לתשובה לשאלתך:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3911

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

לדורית שלום,

מערכות בופר קיימות כנראה בכל צורות החיים והן המאפשרות את קיומם המסודר של התהליכים המטבוליים שחומר חי חייב לבצע.

יתכן שיש גם בכך מקרים יוצאי דופן, אבל אותם אינני מכיר.

בברכה,

שלום ספיר,

תסמונת דאון נוצרת כתוצאה מנוכחות כרומוזום עודף בתאי הגוף. להלן קישורים לאתרים וכתבות אשר יענו על שאלותייך.

1. http://www.dnaftb.org/dnaftb/

2. כיצד מתרחשת טריזומיה

http://www.pigur.co.il/bio/trisomy.htm

3. מידע כללי על תסמונת דאון

http://www.pigur.co.il/search/dsinfo.htm

4. http://www.hadassah.org.il/NR/rdonlyres/4943816B-3405-460A-A17B-CDB4EEEF1152/14451/תסמונתדאון.doc

נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום שיר

זבל עופות עלול לעכב התפתחות צמחים מכמה סיבות:

א. אם יושם בכמות רבה מידי

ב. אם גרם להמלחה

ג. עודף תרכובות חנקן

התופעה לא יחודית למנגולד אבל צמחים שונים נבדלים ברגישותם.

כדאי להשתמש בזבל אורגני איכותי ואם אפשר בקומפוסט

רונה שלום,

שאלות רבות בנושא האיידס נשאלו בעבר באתר "בשער ברשת" חיפוש באתר יוביל אותך למגוון התשובות, להלן קישור לאחת מהן:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=2550

נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום דורית,

שאלה דומה לשאלתך נשאלה בעבר באתר "בשער ברשת". להלן קישור לתשובה:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3300

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

המערכת החיסונית בהחלט פועלת באזורים שהם "סביבה חיצונית" בעזרת המערכות הלימפואידיות הקשורות לאזורים שונים בגוף.

מערכות אלה אחראיות בדר"כ לתגובה החיסונית האזורית ונקראות בהתאם לאזור המופעל.

במקרה של מערכת העיכול:(Mucosa associated lymphoid tissue (MALT .

רוב גורמי המחלות האינפקטיביות נפגשים קודם כל עם משטחים של המוקוזה ולכן בעלי החוליות פיתחו את מערכת ה-mucosal immune system שמכילות את הMALT. הMALT מכיל את שני המרכיבים העיקריים של המערכת החיסונית, ההומורלית (יוצרת ומפרישה את הנוגדנים) והמערכת התאית, המכילה לימפוציטים,תאים הורגיםNK cells, מקרופגים ,תאי מאסט ואוזינופילים. התגובה החיסונית מתחילה בפגישה עם האנטיגן והצגתו למערכת החיסונית בדרכים דומות למתואר במערכת החיסון הסיסטמית. הנוגדנים שנוצרים ומופרשים באזורי המוקוזה הם בדר"כ מטיפוס IgA.

מידע מפורט ניתן למצוא בספר Immunology by Jan Klein בפרק Systemic and regional immune responses.

הקצב המטבולי של גרביל החוף נמדד על ידי יוסף לינדר, בעבודת המוסמך שלו בהנחיית פרופסור ברי פינשאו
(1989) באוניברסיטת בן גוריון. יוסף השווה את גרביל החוף, בעל תפוצה ים תיכונית, לגרביל החולות, בעל תפוצה מדברית מובהקת, ומצא שלשני המינים רמה מטבולית נמוכה משמעותית מהצפוי להם על פי מסת גופם. במפתיע, גרביל החוף הראה התאמות פיזיולוגיות טובות יותר לחיים בבית גידול מדברי מאשר גרביל החולות.

השאלה בנוגע לחיסכון באנרגיה מורכבת, ונובעת בעיקר משילוב של שימוש בתנאי מיקרואקלים במחילה עם הורדת טמפרטורה במהלך שעות חוסר הפעילות.

בברכה,

ד"ר נגה קורנפלד-שור
המחלקה לזאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום אמיל,

להלן מאמר ובו מענה על בקרת הפרשת GH.

בברכה,
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

להלן מספר אתרים שיוכלו לסייע בקבלת פרטים אודות מחלת קרוהן:

http://www.ccfa.org/

http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/crohnsdisease.html

http://www.niddk.nih.gov/

http://www.crohn.co.il/

בברכה,

אורה שלום,

התופעה של הורדת הקצב המטאבולי וטמפרטורת גוף בשעות חוסר הפעילות (טורפור) ידועה במספר רב של בעלי חיים הומאותרמיים, בעיקר קטנים. היא נפוצה במכרסמים, אבל לאחרונה מתברר שגם יונקי כיס ואפילו עופות (צופיות ויונקי דבש למשל) משתמשים באסטרטגיה זו לחיסכון באנרגיה. אחת הדוגמאות המעניינות פורסמה לאחרונה בעיתון Nature, שם מדווח על מין אוסטרלי של תחמס השוקל כחצי קילוגרם (בתמונה), אשר משתמש באסטרטגיה זו. רובם של העטלפים משתמשים בתופעה הדומה לטורפור, אך נמשכת זמן ארוך (היברנציה), אך מיעוטם אכן משתמשים בטורפור. באופן כללי, אני חושבת שאפשר ללמוד הרבה מהתייחסות ליוצאים מהכלל, תוך הסבר הלחצים האבולוציונים שהובילו ליציאה מהכלל.

בברכה,

ד"ר נגה קורנפלד-שור
המחלקה לזאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

השפעת עונות השנה על המערכת ההורמונלית נחקרה באופן נרחב. בחיות שונות ידועות ההשפעות במיוחד על מערכות הקשורות ברביה. באנשים הוקדשו לכך מעט מחקרים מכיוון שהשינויים אינם גדולים ומכיוון שיתכנו השפעות סביבתיות ואחרות היכולות לגרום להטיית התוצאות. עבודות באירופה, שבדקו למשל את השינוי בהורמון מיותרת המוח, THYROID STIMULATING HORMONE = TSH , באביב ובקיץ 1.48 מילי יחליטר והגבוה בסתו 1.85 מילי יחליטר. כלומר הבדל מזערי. ההבדלים ברמת ההורמון הפעיל T3 קטנים הרבה יותר ולא נמצאו הבדלים ברמות T4. שינויים מזעריים אלה העלו את השאלה האם הם שינויים בשעון הביולוגי הפנימי או תגובה לגרויי הסביבה. עבודות שבוצעו על משלחות באנטרקטיקה בתנאים בהם השינויים באקלים קיצוניים גם הם אינם יכולים להבדיל בין שינויים הנגרמים על ידי מערכות שונות. למשל% הדיכאון במשלחות בעונת החורף גדול יותר, כמות המזון הנאכלת בחורף גבוהה ב- 40% , בתנאים אלה ראו עליה ב- 50% בתגובת הפרשת TSH להורמון המגרה אותו כאשר הופעל גרוי מלאכותי.באקלים ארקטי קר לעומת אקלים בינוני. ברמות בסיסיות ללא גרוי מלאכותי, ניכר היה שינוי עדין יותר TSH היה גבוה בנובמבר ונמוך יותר במרץ. אולם ברמות הורמון ה T4 ו T3 לא נמצאו שינויים. גם המערכת הסימפטטית המגיבה מידית לשינויי טמפרטוה נכנסת לתמונה. גם היא יכולה להשפיע על בלוטת התריס.

נכון להיום קשה לבודד את גורם בלוטת התריס כדי לענות על השאלה.

1. כיום מחסנים ילדים בתרכיב המומת הוא תרכיב סאלק. התרכיב אימונוגני ולאחר קבלת כל מנות החיסון הנדרשות הוא מקנה הגנה מצוינת למשך שנים ארוכות. בעבר טענו שהחיסון בנגיף המוחלש (החי) עדיף משום שמקנה חסינות מקומית במעיים ומשפר את ההגנה גם למגעים של המתחסנים כיוון שפועל כעין מנת דחף. כיום ברור שההגנה על ידי הנוגדנים שבדם היא ההגנה החשובה והמשמעותית ומקובל כיום שיש למנוע מגע עם צואה של תינוק שחוסן בתרכיב חי שכן יש בכך סיכון מסוים (מקרים של פוליו תועדו בקרב מגעים של מחוסנים בעבר) שכן השימוש בתרכיב סייבין עלול לגרום להופעת זנים רברטנטים של זן החיסון בעלי תכונות אלימות. זנים כאלה גם גרמו להתפרצויות במדינות בהן ירד שיעור המתחסנים מתחת לסף הנדרש.

2. נגיף מוחלש הוא נגיף חי שהוחלש, כלומר איבד את תכונות האלימות שיש לנגיפים מזני הבר. נגיף מומת הוא נגיף בר שעבר תהליך של הרג באופן שאינו מסוגל עוד להתרבות או להדביק בכלל. לכן הוא משמש רק כעין אנטיגן לחיסון. בתרכיב המומת יש חמרים משמרים בעוד שהתרכיב המוחלש נשמר בתמיסה פיסיולוגית סטרילית.

פרופ' אלה מנדלסון
מנהלת המעבדה המרכזית לנגיפים, משרד הבריאות
מדעי החיים, אוניברסיטת בר-אילן

מצורפות שיקופיות שמלוות את ההסבר.

לתאי קוצב הלב פוטנציאל פעולה מסוג slow response (אופיני לתאי SA node and AV Node). באופן ספציפי לתאים אלו יש יכולת לעבור דפולריזציה (עליה הדרגתית במתח התא) ספונטנית בשלב המנוחה (פאזה 4). כאשר מתח התא בעקבות דפולריזציה זו עובר את הסף פורץ בו באופן ספונטני פוטנציאל פעולה. לתכונה זו של אפשרות ספונטנית ליצור פוטנציאל פעולה קוראים אוטמטיות ( Automaticity). פוטניאל הפעולה שנוצר מתפשט בהמשך במהירות בין תאי הלב כאשר הסיגנל החשמלי עובר דרך מבנים שנקראים בשם Gap junctions. למספר סוגים של תאים בלב יש יכולת אוטמטיות (ליצור פוטנציאל פעולה) תאים אלו נמצאים ב Sinoatrial (SA) Node, Atrioventricular (AV) Node וסיבי פוקיניה. עם זאת בלב יש כלל שהקוצב המהיר ביותר הוא זה שמשתלט על הקצב. הקוצב העיקרי בלב (המהיר ביותר) הוא ה- Sinoatrial (SA) Node הנמצא בעליה הימנית והוא למעשה מכתיב את קצב הלב.

היכולות של תאי קוצב לעבור דפולריזציה ספונטנית בזמן מנוחה (וכתוצאה מכל ליצר פוטנציאל פעולה) נובעות מהתכונות הבאות:

(1) קיום זרם דפוליזטורי (לתוך התא) בשלב זה. זרם זה נקרא בשם זרם הקיצוב( (Pacemaker current, Funny Current (If) .

(2) מעוט בזרמים מתנגדים (היפרפולריזטורים) – חוסר בזרמי אשלגן בשלב זה

(3) נוכחות זרמים דפולריזטורים נוספים (זרם סידן, משחלף נתרן.סידן)

בברכה,
ד"ר ליאור גפשטיין
רפואה/פיזיולוגיה
הטכניון

שלום לילך,

שאלה דומה לשאלתך נשאלה בעבר באתר "בשער ברשת". להלן קישור לתשובה:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=1622

נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
"בשער- קהילה אקדמית למען החברה בישראל"

שלום מיכאל,

מצב הפיך כזה אינו מוכר.

בברכה,

פרופ' צבי צדיק
מנהל היחידה האנדוקרינית
בית חולים קפלן

It is through that water and variety of solutes can diffuse through cell membranes. This passage may affect somewhat the biochemistry of the extracellular vs the plasma compartment. Not the osmotic pressure though.

The importance of capillaies permeability to fluid movement according to'Starling hypothesis' namely, the balance between colloid osmotic pressure (oncotic pressure ) and hydrostatic pressure between the [capillaries fluid compartment] and the [extracellular compartment] is that it controls the plasma and extracellular fluid compartments volume. The volume of the water that we are talking about is
only 2-3 liters in 24hrs. This volume is very meaningful because of its importance in controlling plasma volume.

Notably, while ions and water move freely, the permeability of albumin, a major player in determining plasma colloid osmotic pressure, is restricted and therefore its importance in plasma volume regulation. In most capillaries plasma COP is constant and the hydrostatic pressure decreases toward the venous side of the capillaries. The only vascular bed in which osmotic pressure increases toward the end of the capillary is
that of
the kidney (in the glomerulus) and this is one of the determinant of glomerular filtration rate.

Re blood pressure: The major fall in blood pressure in the cardiovascular system is in the arterioles. The decrease in blood pressure (including the capillaries) is because of friction.

I hope this answer helps.

Michal

מיכל הורוביץ
המכון למדעי רפואת השיניים
האוניברסיטה העברית

ככל הנראה נפגע רץ המרתון ממכת חום [עלית טמפרטורת הגוף מעל 41 מצ" עקב המאמץ הגופני].

במכת חום ניפגעות מספר מערכות בגוף והכבד בכלל זה.התוצאה לאור תיאור המקרה היתה אי ספיקת כבד.

פרופ" יאיר שפירא

סוכרת מחולקת באופן ארביטררי לסוג 1 וסוג 2. סוג 1 מאפיין את הגיל הצעיר יותר ומנגנון התפתחות המחלה הוא אוטואימוני (נוגדנים עצמוניים כנגד רכיבים בתא הבטא וכנגד אינסולין). ההתייצגות יכולה להיות יותר סוערת (בצורת חמצת סכרתית – קטואצידוזיס) ומבטאת חסר קשה באינסולין. חוץ מקליניקה אופיינית – ניתן במרבית (אך לא בכל ) המקרים למדוד בדם נוגדנים עצמוניים אופיניים למחלה (ANTI INSULINאו ” ANTI GAD ).

סוכרת מסוג 2 מאפיינת יותר את הגיל הבוגר ומאופיינת בתנגודת פריפרית גבוהה לאינסולין אשר הלבלב אינו מצליח לעמוד בה. משמעות הדבר שהלבלב מפריש אינסולין בכמות יחסית גבוהה אך לא מספקת על מנת להתגבר על התנגודת. לאורך זמן – יכול המטופל לאבד יותר ויותר תיפקוד לבלבי ולבסוף להיות תלוי באינסולין מבחוץ.

החלוקה הדיכוטומית לסוג 1 "של צעירים" וסוג 2 "של מבוגרים" אינה תופסת עוד – כיון שמגפת ההשמנה גרמה להופעת סוכרת מסוג 2 גם בילדים (כרבע מכלל המקרים החדשים במרכזים מסוימים בארה"ב) ולעומת זאת – כמחצית מחולי סוג 1 מתייצגים אחרי גיל 18 שנה. חשוב לציין שיש מקרים גבוליים המהווים אניגמה לצוות המטפל – כגון איש צעיר ושמן מאוד המופיע עם ערכי סוכר גבוהים ותמונה קלינית קלאסית של סכרת מסוג 2 אך בדמו מתגלה נוגדן חיובי.

ישנן צורות נוספות של סוכרת המכונות MATURITY ONSET DIABETES OF THE YOUNG או בקיצור MODY הנובעות מפגמים גנטיים ספציפיים. צורות אלו נחשבו עד לאחרונה כנדירות יותר, אך מסתבר שהן שכיחות יותר ממה שחשבנו.

תנאי הפיסטור, טמפרטורה ומשך זמן הפסטור, נקבעים לפי סוג המוצר, רמת הזיהום המיקרוביאלי לפני הפסטור, טמפרטורת האחסון של המוצר (בקירור או בטמפרטורת החדר) והמשך הנדרש של חיי המדף.
קירור מהיר של המוצר נעשה על מנת לא לפגוע ברכיבים תזונתיים רגישים, כגון ויטמינים, וכן כדי לא לפגוע בטעם וריח העלולים להיפגע בטיפול התרמי. דוגמה טובה לכך הינה פסטור חלב.
לפסטור חלב גולמי מאיכות טובה מספיק חימום ל-72 מעלות צלזיוס (מע"צ) למשך 16 שניות, שמבטיח השמדה של חיידק השחפת, אם נמצא. לאחרונה מפסטרים חלב בטמפרטורה יותר גבוהה בשל חשש לנוכחות חיידקים בעייתיים אחרים כגון ליסטריה, וכן לשם הארכת חיי המדף. חלב מפוסטר מאוחסן בקירור ולו חיי מדף קצרים. חלב עמיד שחיי המדף שלו חדשים אחדים בטמפרטורת החדר, חייב לעבור עיקור (פסטור אינו מספיק) בתנאים של כ-140 מע"צ למשך שניות ספורות, על מנת לקבל מוצר סטרילי.
בירה מפוסטרת ב-72-74 מע"צ למשך 30-60שניות , או עוברת סינון עדין דרך ממברנה המונעת מעבר שמרים וחיידקים, או נשמרת בקירור ללא פסטור.

בברכה,

פרופ' אורי קוגן
הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון
הטכניון

עיתוי הביוץ ומועד הדימום הווסתי המופיע שבועיים לאחר הביוץ, בהעדר הפריית הביצית,
נקבע על ידי הפרשת LH מבלוטת ההיפופיזה. בלוטת ההיפופיזה נשלטת, הורמונלית ע"י הפרשת GnRH פולסטילי מהגרעין הקשתי ARCUATE NUCLEUS שבהיפותלמוס, ברצפת החדר השלישי במח.

ידוע כי הן פקטורים אינטרווורטיים [כגון מחלת חם ויראלית, השמנה או רזון בולט, באמצעות הורמון הלפטין, ועוד], הן פקטורים אכסווורטיים, חיצוניים [כדוגמת שינויי אקלים - אור וחושך, טמפרטורות קיצוניות,ואחרים] , ואף פקטורים נפשיים [אבל, כעס, אהבה ושנאה, דכאון ...] יכולים לשנות את מועד הביוץ. כל הפקטורים הנ''ל , באמצעות כימו-טרנסמיטרים [אנדורפינים, אנקפלינים, חומרים כולינרגיים , וטרנסמיטרים אדרנרגיים NEUROPEPTIDE Y, GABA,ואחרים] יכולים להגביר או לדכא הפרשת ה- GnRH והפולסטיליות שלו,ובעקבות כך,הפרשת ה- LH הקובע את מועד הביוץ. לא ידוע מהו , בבני אדם,הטרנסמיטר המדויק מהנ''ל המעורב בכך, אך משערים כי האינטראקציה בין בנות ונשים צעירות הנמצאות במגע נפשי אינטימי, ובעקבותיו תהליכי חיקוי ,רגשות אהבה, וקנאה עשויים להשפיע על דחיית הביוץ או הקדמתו, ובאופן משני, סינכרוניזציה של מועדי הדימום הווסתי.

בברכה,

פרופ' זאב בלומנפלד
אנדוקרינולוגיה בתחום הפוריות
הטכניון

שלום מיקה,

מצ"ב קישור לתשובה שניתנה בנושא זה
בעבר באתר "בשער ברשת":

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=269

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

אכן שאלתך טובה.

בתנאי מזג אויר נוחים כאשר האדם נמצא במצב מנוחה עיקר חום הנוצר בגוף משמש לשמירה על טמפרטורת הגוף, ועודף החום מתפזר באמצעות הסעת החום אל הסביבה. כאשר טמפרטורת הסביבה גבוהה (שווה או גבוהה מטמפרטורת העור) או כאשר אדם מבצע מאמץ גופני וקצב יצור החום שלו גדל באופן משמעותי, המנגנון העיקרי באמצעותו מתבצע פיזור חום הגוף הינו הזעה או ליתר דיוק נידוף הזיעה אל הסביבה.

שאלתך נוגעת למצב בו הגוף נמצא במצב מנוחה וטמפרטורת הסביבה גבוהה. במצב כזה ההמלצה היא לשהות אכן בצל, ללבוש בגד קל וכמובן להקפיד על שתייה על מנת למנוע התייבשות.

כיצד, אם כן, שומרים חיילי משמר הכבוד על טמפרטורת גוף תקינה במצב בו תיארת?

תחילה נציין עובדה והיא - שהחיילים אינם מפתחים היפרתרמיה משמעותית ומכאן אנו מסיקים שהגוף אינו צובר חום בכמות או בקצב מסוכן. הכיצד?

א. לחיילים בודאי שחם ולא נוח, ואימון והרגל (והרבה משמעת!!!)בהחלט תופסים כאן מקום של כבוד.

ב. אכן, נידוף הזיעה לכאורה כמעט ולא מתאפשר בגלל לבושם של החיילים אך באותה המידה גם קליטת החום מהסביבה מועטה.

ג. החיילים עומדים ללא ניע ולכן קצב יצור החום המטבולי שלהם מועט.

ד. לבוש החיילים (הבהיר) והקסדה עשויים דווקא להגן מהאפקט המחמם של קרינת השמש.

ה. יש להניח שסוג הבגדים ואופן הלבוש שלהם מאפשר קיום אפקט ארובה שמסייע בקירור העור ובשמירה על מפל החום מן הגוף אל הסביבה (מזכיר במידת מה את הלבוש של הבדואים וגם בלבושם של האסקימואים, שהוא עבה ומבודד ישנם פתחים המאפשרים זרימת אויר ומניעת הצטברות זיעה על פני העור) .

ו. משך זמן השהייה של החיילים בעמדות (תדירות ההחלפות) מונעת סיכון של התייבשות והיפרתרמיה.

לסיכום, מאזן החום של החיילים לא השתנה באופן משמעותי עקב התנאים הסביבתיים וגם אם לאורך זמן לא היה נשמר, הרי שאני מניח שתדירות ההחלפות שלהם משתנה גם בהתאם לתנאי מזג האוויר במידה והוא קיצוני.

מקווה שקיבלת תשובה מספקת

בברכה

ד"ר יובל חלד