פיזיולוגיה ורפואה

שלום נועה

שאלות דומות נשאלו בעבר באתר בשער ונענו על ידי המומחים שלנו

ניתן לעיין בקישורים: http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=8321

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4699

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4870

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4066

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

ההבדלים בחישוב נובעים מהבדל בנפח הדם. במבוגר מדובר ב- 70 מ"ל לק"ג ובתינוק ב- 80 מ"ל לק"ג.

יום טוב,

יורם

פרופ' יורם אפשטיין
רפואה
בית חולים שיבא

ההבדלים בחישוב נובעים מהבדל בנפח הדם. במבוגר מדובר ב- 70 מ"ל לק"ג ובתינוק ב- 80 מ"ל לק"ג.

יום טוב,

יורם

פרופ' יורם אפשטיין
רפואה
בית חולים שיבא

שלום ארז

תשובה דומה פורסמה בעבר באתרנו

ניתן לעיין בקישור http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=10346

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום ותודה על שאלתך

 כרישים מטילי ביצים (אוביפריים), מטילים את הביצים מהם בוקעים כרישים צעירים

  רביה ויויפארית קורית כאשר כרישים או תריסניות (סוג של דגי סחוס) משריצים ולדות צעירים חיים.

בכמה מיני כרישים הביצים יבקעו בתוך גוף האם והכרישים הצעירים יוולדו חיים.

כ30% ממיני הכרישים הויויפאריים הינם בעלי שילייה, כאשר שק החלמון מתפתח לשילייה כשהיא מחוברת לדופן הרחם שמזינה את הוולדות עד ללידה (באופן די דומה למה שקורה ביונקים)  

thank you for your question.

Oviparous sharks lay eggs from which hatch young sharks.

Viviparous reproduction is when sharks and rays give birth to live young.

In some species the eggs will be hatching inside the mother and the young are born alive.

About 30% of the viviparous species have a placenta: the yolk sac develops into a placenta attached to the wall of the uterus that nourishes the pups until birth (somewhat similar to mammals).

Bella

פרופ' בלה גליל
ביולוגיה ימית
המכון לחקר ימים ואגמים בישראל

א. מכסה הזימים או האופרקולום (operculum) בדגי גרם הינו מבנה קשיח אך בעל גמישות המהווה את הקיר החיצוני של חלל הזימים. תפקידו להגן על הזימים והוא גם ממלא תפקיד מרכזי במנגנון השאיבה המסדיר את זרימת המים המתמשכת עליהם.

ב.  די דומה למצב אצלנו, מהפה המזון עובר ללע או בית הבליעה ומשם לוושט (גם אנחנו יודעים להעביר דרך הפה מזון או אוויר במסלולים שונים)

כל טוב,

אמיר

פרופ' אמיר אילי
ראש המחלקה לזואולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום הדס

מסתבר שלא דייקתי בתשובתי הקודמת - יש עבודה אחת שהראתה לפרופוליס פעילות אנטי-חיידקית חלשה

בכל מקרה המאמרים שעליהם התבססתי הם: 

Biological activities and chemical composition of three honeys of different types from Anatolia

 Food Chemistry, 2009

and

The contribution of catalase and other natural products to the antibacterial activity of honey: a review

 Food Chemistry, 2000 

פרופ' אורי גופנא
הפקולטה למדעי החיים, המחלקה לביוטכנולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

התשובה, כמו גם תנועת והשפעת יוני הסידן בגוף היא מורכבת למדי.

רמה תקינה של יוני הסידן בדם היא נתון שנקבע על פי הגורמים שכתבה השואלת, ובמצב תקין היא נעה בין 8.5-10.5mEq/L. רמת הסידן התוך-תאי היא נמוכה, ויוני הסידן "מאוחסנים" לדוגמה בסרקופלסמיק רטיקולום. בתחילת גירוי לפעילות בתוך התא, תעלת הסידן (ויש הרבה סוגים שלה), נפתחת, יוני סידן זורמים לתוך התא, ומפעילים את התגובה. לאחר ההפעלה, התעלה חוזרת למצב המנוחה, מוכנה לגירוי הבא.

בתשובה לשאלה, אין קשר ישיר בין רמת הסידן בדם לבין רמתו בתוך התא. אם סידן מצטבר בתא מעל לרמות תקינות, למשל בשריר הלב, הוא יוצא מהתא בכמה מנגנונים (למשל המשחלף נתרן-סידן) וגורם שיבושים ניכרים בפעילות החשמלית. הצטברות כזו לא תשפיע על רמת הסידן בדם, שהיא גדולה לעין ערוך מהכמות המזערית שגורמת לשינויים גדולים בתוך התא. כאשר רמת הסידן בדם נמוכה מהתקין, ייתכנו שיבושים בכניסה יעילה של יוני הסידן דרך התעלות, ובמצב כזה הגירוי שאמור לגרום לפעילות בתוך התא יהיה חלש מידי (או בכלל לא יקרה).

ד"ר עדנה אופנהיימר
רפואה/החוג לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

אין לי תשובה חד-משמעית לשאלה, מכיוון שישנם לפחות שני גורמים אפשריים להעדר התגובה של "קצף" שזהו למעשה שחרור חמצן.

האחד: מי החמצן, שהם חומר לא ממש יציב, בעיקר בסביבה בסיסית, איבדו את פעילותם ולכן לא התקבלה תגובה.

השני: האנזימים הפעילים ברקמת הכבד איבדו את פעילותם במהלך הטיפול בהם, שאולי לא נעשה בתמיסה פיזיולוגית, ב-pH נכון או בטמפרטורה מתאימה.

בברכה,

עדנה 

ד"ר עדנה אופנהיימר
רפואה/החוג לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

על מנת שהמומחים שלנו יוכלו לענות על השאלה אתה מתבקש להבהיר את כוונתך בנוגע למונח "מתרבות". כידוע מולקולות אורגניות אינן מתרבות באופן ספונטני (בעצמן, ללא יצור חי שמייצר אותן)

המונח "התרבות"  שייך ליצורים חיים בלבד. (חומר לעיון נוסף מצורף בקישורhttps://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/life_sci/%D7%9E%D7%94%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D)

האם כוונתך לשלוח יצור חי לחלל? או לבדוק את השפעת הגרביטציה על מבנה הג'יברלין?

אנא פרט את הניסוי שבכוונתך לעשות ואת שאלת המחקר.

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

אמנם אני לא מומחה לסרטן של מערכת הדם והלימפה, בהם יש סוגי סרטן מהסוג ה״נוזלי״ (אליהם הכוונה בשאלתך), אבל גם במערכת הדם והלימפה יש אזורים מוגדרים בהם תאים אלה נמצאים באופן רגיל/נורמלי (בטחול, במערכת הלימפה).  מובן שבמקרה של סרטן באיברים אלה ניתן למצוא התפשטות של גידולים סרטניים גם לאזורים מחוץ לאזור הטבעי/הנורמאלי.  אז במילה אחת, התשובה לשאלה שלך היא, כן.

מקווה שזה עונה לשאלתך.

בברכה,

אברי בן-זאב

פרופ' אברי בן-זאב
המחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא
מכון ויצמן למדע

שמירה על שווי משקל בהיבט של מאזן נוזלים ומלחים היא אבן יסוד בהומיאוסטזיס. לצורך כך חייב להיות מנגנון שיאפשר בקרה על מה שמסתנן ולפי הצורך על מה שנספג חזרה. האיבר האחראי על שמירת ריכוז המלחים ונפח הנוזלים בגוף, סילוק חמרי פסולת מסויימים, וגם שמירה על ויסות מאזן חומצה-בסיס ול"ד היא הכליה. זו המסננת שמאפשרת כאמור להוציא את מה שלא צריך ולשמור על מה שצריך. הדרך לעשות זאת היא ע"י סינון מרבית החומרים והמים (שהרי מדובר בתמיסה) וספיגתם חזרה לאורך הנפרון בצורה פסיבית או אקטיבית. בצינורית הרחיקנית נעשה ויסות עדין יותר של ספיגת מים ומלחים באמצעות מערכת ויסות הורמונלית.

השאלה שנשאלה היא תלאולוגית. הטבע מצא שזו הדרך הנכונה והיעילה למרות שבחלק מהתהליך צריך להשקיע אנרגיה.

פרופ' יורם אפשטיין
רפואה
בית חולים שיבא

נכון הדבר שרמות הגלוקוז בדם וריד הכליה "כמעט" זהות מאלו של עורק הכליה בתאנים של רמות גלוקוזה תקינות בדם. גם נכון שהכליה צורכת אנרגיה לפעילות הפיזיולוגית של ספיגה חוזרת של  גלוקוז שמתבצע ע"י

Na-Glucose Transport ו GLUT2

יחד עם זאת צריכת הגלוקוז הנדרשת לפעולה זאת היא מזערית, כ 1% ולכן  ציינתי בהתחלה שרמות הגלוקוז בדם של עורק ווריד הכליה "כמעט" זהים.

פרופ' שמעון ויצמן
רפואה/אפידמיולוגיה
אוניברסיטת בן גוריון

פרופ' אילן המל
רפואה
אוניברסיטת תל אביב

שלום רב,

מצורף קובץ מפורט על השפעות הריטלין שנוסח ע"י ענבל יפרח- דמארי וניתן לצפות בו כאן.

בברכה,

ד"ר נירית אבירן ברק
רפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה
קופת חולים מכבי

שלום,

שאלה דומה לשאלתך נשאלה בעבר באתר "בשער ברשת". להלן קישור לתשובת המומחה:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3300
 

תשובת המומחה לנושא מופיעה בסעיף ב'.

בברכה,
 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

תום שלום,

מצ"ב קישור למקור מידע העוסק בנושא נשימת גזים שונים והשפעתם על הקול:

http://davidson.weizmann.ac.il/online/askexpert/med_and_physiol/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%9B%D7%90%D7%A9%D7%A8-%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%90%D7%96-%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%A0%D7%94
 

בברכה,
 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

ענבל שלום,

בעת מאמץ ל"ד דיאסטולי עולה פחות מאשר הסיסטולי אם כי הוא עולה מעט.

בברכה, 

פרופ' אהוד גרוסמן
מנהל היחידה ליתר לחץ דם
בית חולים שיבא

שלום,

מדידת  ETCO2  בשינה אפשרית אך אינה נוחה. צריך להשתמש לשם כך במסכה הדוקה על הפה והאף בדומה למסכות שמשמשות לטיפול בדום נשימה חסימתי בשינה. אפשר לעשות זאת גם עם קטטר עדין שמוכנס דרך האף עד אזור הגלוטיס. גם זה לא תענוג גדול. בארץ חברת אורידיון בירושלים היא חברה מובילה בנושא מדידות 2CO ברמה כלל עולמית. כדאי לשואלת לפנות גם אליהם.

 בדיקות שינה במהלך היום ניתנות לביצוע אך מחייבות שהנבדק יהיה בחסך שינה משמעותי כדי שיירדם.

בברכה,

פרופ' נועם גבריאלי
רפואה
הטכניון

שלום,

אדם שאוכל דיאטה עשירה במלח, יפריש יותר מלחים בשתן במידה וכליותיו תקינות.

אדם שאוכל יותר סוכרים ופחות מלחים יפריש פחות מלחים בשתן.

לכן כן יהיה שוני מבחינת כמות המלחים בשתן בין שני האנשים האלו

בברכה

פרופ' זייד עבאסי
ביה"ס לרפואה
הטכניון

שלום רב,
 

כמעט ולא קיימת תגובה בין נוגדנים של האם נגד אנטיגן A ו-B של העובר כי רוב הנוגדנים שהאם מייצרת (והם מסיבות שונות קיימים כבר בהריון הראשון) הינם נוגדנים מסוג IgM שהינם בעלי משקל מולקולרי גדול ולכן אינם מסוגלים לחצות את השליה, לפגוש תאי דם עובריים ולהרוס אותם. 

זאת בניגוד לנוגדנים מסוג IgG כדוגמת הנוגדנים שהאם מייצרת כנגד האנטיגן D או (Rh) שבזכות משקלם המולקולרי הקטן יותר מסוגלים לחצות את השליה ולפגוע בכדוריות הדם האדומות של העובר. 

בנוסף , תאי דם עובריים מציגים על דופנם מעט אנטיגנים A ו-B לעומת אלו של הבוגר ובכך פחות מהווים "מטרות" להרס של הנוגדנים.

ה"מחלה" של חוסר התאמת קבוצת ABO בין העובר לאמו מתבטאת בדרך כלל לכל היותר בצהבת קלה של היילוד ובאנמיה שלו, ולא באנמיה של העובר. אין צורך לפיכך לבצע מעקב הריון אחר התפתחות אנמיה עוברית מסיבה זו. 

בברכה,
 

ד"ר חגית דאום
מומחית ברפואת נשים ומיילדות יחידת האולטרה-סאונד מחלקת נשים ויולדות
הדסה הר צופים

שלום רב,

השאלה כללית מידי, מכיוון שיש סוגים שונים של תרופות לצרבת. יש מפחיתי הפרשת חומצה כמו מעכבי משאבת המימן או גם אנטיהיסטאמינים חוסמי H2.

אני מניחה שאתם מעוניינים בקבוצה של סותרי-חומצה שאכן פועלים ישירות על חומצת הקיבה. ביניהם סודיום ביקרבונט, קלציום קרבונט, מגנזיום קרבונט, מגנזיום הידרוקסיד ואלומיניום הידרוקסיד ותערובות שלהם בתרופות השונות.

עבור חומרים אלה בהחלט ניתן להשתמש בחומצת מלח בריכוז מסוים (למשל pH2) ולהדגים את אפקט סתירת החומצה. לצורך הניסוי לדעתי צריך לעשות קבוצת השוואה שבה מודדים את פעולת הסתירה של הבסיסים ה"נקיים" בריכוזים שונים לצורך השוואה עם התרופות, שכאמור הן ברובן תערובות של החומרים הבסיסיים.

בברכה,

ד"ר עדנה אופנהיימר
רפואה/החוג לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום צהלה, 

לא, אין דם כחול אך זה נכון שיש הבדל בגווני האדום בין דם ורידי (דם הזורם בורידים) לבין דם עורקי (הזורם בעורקים). הראשון הוא דם בצבע אדום עז ואילו הדם העורקי - הדם המחומצן - הוא דם הרבה יותר כתום.  אגב דם כחול: צוללן שנפצע בעומק המים דמו נראה  כחול משום שהאור המסונן דרך שכבות המים העמוקים מביא לכך שהדם יראה כחול. אותו צוללן מדמם אם יגיע לפני המים דמו יהיה אדום כמובן.

בתודה,

יואל רק

פרופ' יואל רק
רפואה
אוניברסיטת תל אביב

שלום,

רפואית, הנושא sugar rash לא קיים. גם בחיפוש יסודי בתנך של רפואה פנימית, NowUpToDate  הוא לא קיים. מאידך, שמעתי לא אחת, אמהות שנישבעות שהילד שלהם נעשה חסר מנוחה לאחר אכילה מופרזת של סוכר [שוקולד, גלוקוז]. קלינית, אדם לא חש כלום בעליה חריפה של רמות הסוכר בדם. אפילו עד מעל 1000 מ'ג אחוז.

חשוב לזכור שגלוקוז הוא מקור האנרגיה העיקרי למח האדם.

באדם בריא, לא חולה סוכרת, הלבלב מגיב בדיקנות ובזריזות כדי לפנות את העליה ברמות הסוכר בדם. פעולה זו תיפסק בדייקנות רבה עם איזון הסוכר בדם. מרבית הסוכר יהפוך בכבד לגליקוגן והיתר יהפוך לשומן. מאידך, ירידה חדה ומהירה מרמות גלוקוז גבוהות מאוד לנמוכות יותר בדם [קורה לפרקים בחולי סוכרת שמקבלים טיפול לא נכון] גוררת תופעות קשות: הזעה, דופק מהיר, בילבול ואפילו איבוד הכרה.  

 לסיכום, עליה חדה ברמות גלוקוז לא אמורות להשפיע על הנער, חוץ מהרגשת שובע......

בברכה,
 

ד"ר רפאל נשר
אנדוקרינולוגיה ומטאבוליזם
הדסה עין כרם

דודי שלום,

להלן מצורף לעיונך מאמר העוסק בקשר שבין מצבי לחץ (גם אנורקסיה) לגנטיקה.

http://www.bashaar.org.il/News.asp?id=217
 

בברכה,
 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

מצ"ב קישור לאתר המסביר את אופן הובלת הפחמן הדו-חמצני בדם:

http://agribio.snunit.k12.il/Breath_site/main/unit_co2.html

בברכה,

 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

אליאסף שלום,

מצ"ב קישור לאתר המסביר בהרחבה את נושא "מאזן חום הגוף באדם":

http://www.starmed.co.il/FirstAid/ClimateInjuries/HeatInjuries
 

בברכה,
 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

 השכבה העבה של השלג ממנו נבנה האיגלו ותאי האוויר הנמצאים בתוך השלג הינם בעלי מוליכות נמוכה לחום, ולפיכך מהווים בידוד יעיל כנגד מעבר חום מתוך חלל האיגלו אל הסביבה הקרה הסובבת אותו. עובדה זו, החלל הקטן של האיגלו ומבנהו הייחודי, מאפשרים שימור החום (המטאבולי) הנוצר בתוכו על ידי האנשים השוהים בו.

לרוב מדליקים בתוך האיגלו מדורה קטנה שמהווה תוספת משמעותית ליצור החום בחלל האיגלו. מדורה זו אמנם ממיסה במידה מסוימת שכבת שלג פנימית בחלל האיגלו אך הקור העז השורר סביב האיגלו מאפשר איזון ושמירה על המבנה. על מנת שלא יצטברו רעלים מהמדורה בחלל האיגלו משאירים פתח קטן בראש האיגלו שמאפשר יציאתם.

הכניסה לאיגלו היא קטנה מאוד, לעיתים שקועה או בזווית על מנת למנוע כניסה של רוחות. כמו כן ממוקמת הכניסה בתחתית האיגלו ככל הניתן כדי למנוע בריחה של החום שנוטה כידוע לעלות מעלה. תושבי האיגלו יושבים או ישנים לרוב על הגבהה שכן החום בתוך האיגלו גבוה יותר בחלקו העליון וכמובן שעל שכבה מבודדת המונעת מגע ישיר עם השלג ובכך נמנע איבוד חום גוף בדרך של הולכה.

בדרכים אלו מתאפשרת שהייה באיגלו בתנאי קור סביבתי קיצוני עם הפרש טמפרטורות של עשרות מעלות בתוך האיגלו.

בברכה,

 ד"ר יובל חלד

המכון לפיזיולוגיה צבאית

מכון הלר, תה"ש