אקולוגיה

מידע מורחב בנושא "אללופתיה ונביטה" נמצא בקישורים המצורפים:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4912

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=7448

http://www.Bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3280

http://www.Bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5332

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום רב,

בכל הצמחים, גם באלה שנראים אדומים מצד אחד או משני הצדדים, הפוטוסינתיזה מתבצעת בכלורופלסטים ירוקים (מכילי כלורופיל) שנמצאים בתאי המזופיל.

לכלורופלסטים שבפיוניות אין חשיבות רבה בביצוע הפוטוסינתיזה למרות שהם אולי שותפים בתהליך פתיחת הפיוניות.

בהשוואה בין מינים שונים יש גורמים רבים שאחראים להבדלים בקצבי פוטוסינתיזה בנוסף להתנגדות הפיוניות, ביניהם ריכוזי הפיגמנטים, מבנה העלה, פעילות אנזימתית וכו'.

התנגדות הפיוניות עצמה נקבעת ע"י שילוב של מספר הפיוניות, גודלן ומידת הפתיחה שלהן, כך שלא פשוט לקבוע לפי התבוננות במיקרוסקופ מי היה צריך לבצע פוטוסינתיזה  בקצב מהיר יותר.

למרות שקל יותר למדוד את קצב הפוטוסינתיזה בעלים ששרויים בתמיסה, זה הרי לא מצבם הטבעי של צמחי יבשה אלה. מדידה ריאלית יותר צריכה להתבצע כשעלים באוויר, אך היא דורשת מכשור יקר ומסובך.

פרופ' עמרם אשל
מדעי הצמח
אוניברסיטת תל אביב

הודיה שלום,

מצ"ב קישור להרכב מי הים: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99_%D7%99%D7%9D
 

כמו כן, על מנת לקרוא בהרחבה תשובות מומחים לשאלות בנושא "השפעת מלחים על נביטה" אני ממליצה להקליד באתר "בשער ברשת" את מילת המפתח "נביטה".

בברכה,
 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

רחלי שלום,

להלן קישור לתשובות שניתנו בנושא ע"י מומחים באתר:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5365
http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4621
 

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

נועה שלום,

להלן מצורפים מקורות מידע לעיונך בנושא המחקר שלך: "השפעת מים אפורים על התפתחות הצמח".

1. קובץ סיכום מחקר לחצי כאן

2. מצורפים שני תקצירים לעבודות חקר בנושא: עבודה מס' 1 עבודה מס' 2 .

3. מצורפת מצגת לעבודת חקר נוספת לחצי כאן למצגת.
 

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

השאלה עוסקת במערכות אקולוגיות שנפגעו בידי אדם, ותוהה איך יודעים כיצד לשקם אותם, אל מול הדינמיקה הטבעית שלהן, ששואפת להגיע לאיזון. זוהי שאלה מצוינת, אבל מורכבת, והתשובה אינה פשוטה ואינה קצרה.

ראשית, תשובה עקרונית. המערכת האקולוגית תוכל תמיד להשתקם מעצמה, ומנקודת ראות של המערכת עצמה -- היא אינה זקוקה לשיקום אנושי. אלא שבמקרים רבים ההשתקמות העצמית של המערכת אורכת פרקי זמן ארוכים מאד ביחס לתוחלת החיים שלנו (מאות שנים), ועל כן נראה לנו שהמערכת אינה משתקמת מעצמה. על כן, מנקודת מבט אנושית -- האדם מרגיש שהוא צריך לסייע בשיקום המערכת. זוהי כמובן תחושה פנימית סובייקטיבית, אבל מובנת.

לגבי השאלה איך יודעים אם השיקום עוזר להביא את המערכת למצב 'טבעי' יותר – התשובה היא – כמעט בלתי אפשרי לענות על שאלה כזו, כי הביטוי 'מצב טבעי' הוא מושג סובייקטיבי, שאינו מוגדר היטב, ואנשים שונים תופסים ומגדירים אותו באופן שונה לגמרי. עדיף על כן לנסח את השאלה קצת אחרת, ולשאול, בעצם, שתי שאלות. האחת -- איך יודעים אם השיקום עוזר להביא את המערכת למצב טוב יותר ורצוי מבחינתו של האדם (שמפיק ממנה 'שירותי מערכת'), והשניה – איך יודעים אם השיקום מביא את המערכת למצב 'בריא' יותר מבחינה אקולוגית. על שאלות אלה יותר קל לי לענות.

לגבי המצב הרצוי לאדם, ברגע שהציבור (או מנהל השטח) מגדיר לעצמו מהו המצב הרצוי מבחינתו – ניתן למדוד אם השיקום מצליח או לא, או באיזה קצב מתקדם השיקום. מיד אביא דוגמאות. לגבי ה'בריאות האקולוגית' של המערכת, ניתן למדוד אותה בפרמטרים כמותיים, לדוגמה – קצב הייצור הראשוני, קצב פירוק חומר אורגני, מגוון מינים, ועוד.

במקרים מסויימים יש לנו ידיעה די טובה של מה אפשר לעשות ואיך זה צפוי להשפיע על המערכת. ניקח לדוגמא את נחל הקישון. תושבי המקום היו שמחים לו ניתן היה לשוט בנחל בסירה ולראות מסביב צומח טבעי, עופות מים, ולנשום אויר נקי מזיהום וללא ריחות דוחים. אילו היה ניתן להסיר מחר את כל המפגעים באיזור הנחל, כולל פליטות מזהמים למים ולאוויר -- המערכת היתה חוזרת מעצמה למצב 'טבעי' או 'טבעי למחצה'   -- אבל רק בתוך עשרות שנים רבות, בעיקר בגלל בוצה רעילה בקרקעית. אם רוצים לקצר את התהליך --- ניתן ליזום שיקום אקטיבי בידי אדם, שיכלול בעיקר חפירה של הבוצה והרחקתה (למערכת אקולוגית אחרת...).  במקרה כזה ניתן להניח שהשיקום עוזר להביא את המערכת במהירות יחסית לתיפקוד בריא יותר מנקודת ראותו של האדם (ניתן לשימוש לצרכי נופש למשל). אפשר גם להניח שהשיקום תורם ל'בריאות' המערכת האקולוגית (מגוון מינים, קצב הייצור ראשוני וקצב פירוק חומר אורגני במים ועוד).

במקרים אחרים – אנו יודעים שהמערכת הפגועה משתקמת מעצמה באופן משביע רצון ובפרק זמן סביר. במקרים כאלה ניסיונות שיקום בידי אדם הם מיותרים. הדוגמה הבולטת היא שריפות חורש ויער בחבל הים תיכוני בישראל. לאחר השריפה הצומח הים תיכוני משתקם במהירות (יחסית) -- בתוך 15 עד 30 שנה, ואיתו גם בעלי החיים במערכת, כמו ציפורים, יונקים, חרקים וכו'.  עד לאחרונה -- הגורמים המנהלים את המערכת האקולוגית בישראל לא הבינו זאת, ואירגנו מבצעי נטיעות רחבי היקף (למשל, אחרי שריפת הכרמל ב-1989 או שריפת שער-הגיא בשנת 1995). למרות זאת, הצומח הטבעי התפתח בדרך כלל מהר יותר מאשר השתילים, ותצורת הצומח שהתקבלה ברוב איזורי הנטיעות לא הושפעה מהנטיעות כלל. בהרבה איזורים שבהם נשתלו אורנים, גדל בסופו של דבר חורש של עצים רחבי עלים, ובאיזורים שבהם נשתלו אלונים – התפתח לעיתים יער אורנים. כיום יש הבנה רחבה בקרב אותם גופים (קק"ל, רשות הטבע והגנים) שאין צורך להתערב בהשתקמות הצומח הטבעי בחבל הים-תיכוני.

ולסיום, יש מקרים בהם אין לנו תשובה מוחלטת מהי דרך השיקום המיטבית מנקודת מבט של מצב המערכת האקולוגית. לדוגמה, קיימים מקרים בהם הפגיעה במערכת האקולוגית היא קשה יותר מאשר שריפה. המערכת האקולוגית פגועה מאד, והשתקמות טבעית יכולה לארוך מאה שנה או יותר. במקרים כאלה יש עניין בשיקום מהיר יותר. דוגמה בולטת היא המקרה של מחצבה פעילה, שבה מסירים את כל הקרקע ביחד עם שכבות סלע. כאשר מחצבה כזו ננטשת – יעברו עשרות רבות של שנים ובאזורים מדבריים -- מאות שנים עד אשר הסלע שנחשף יתבלה, ועד אשר הבלייה תיצור שיכבת קרקע עבה. הצומח שמתחדש במחצבות נטושות אינו הצומח שהיה במקום לפני החציבה. קיימות מספר דרכים כדי לזרז את השיקום הטבעי. למשל, ניתן להביא למקום אדמה מאיזור שכן. ניתן לשתול שיחים או עצים ממינים שונים, עם או בלי השקייה, או להסתפק בזריעה של צמחים חד שנתיים. כל התערבות כזו צפויה להביא לתוצאה שונה ובקצב שונה. כל התוצאות הללו יביאו תוך שנים אחדות למערכת אקולוגית שתהיה בוודאי יותר 'בריאה' מהמחצבה בעת נטישתה, אבל לא ברור איזו מהן תביא לתוצאה הטובה ביותר מבחינה אקולוגית – גם מחוסר ידע, וגם בגלל תוצאות רב משמעיות. למשל, ייתכן שנטיעת אורנים תביא לייצור ראשוני וקיבוע פחמן גבוהים יותר, בעוד שנטיעת אלונים תביא למגוון מינים גבוה יותר.

לשאלה מה עדיף מבחינה אקולוגית – יש יותר מתשובה אחת נכונה... בעצם, גם לשאלה מה עדיף מבחינת בני האדם – יש יותר מתשובה אחת. במקרים כאלה יש טעם להביא למקבלי ההחלטות את מירב המידע, ולקוות שיקבלו החלטה נבונה...

מקווה שעזרתי. כל טוב

---יוחאי

פרופ' יוחאי כרמל
היחידה להנדסת סביבה,מים וחקלאות
הטכניון

קונכייה קיימת במשרעת רחבה מאוד של חלזונות וכן במשרעת רחבה ביותר של צדפות, בים, במים המתוקים וביבשה. לפיכך, קשה להכליל עבור כול עשרות אלפי המינים.

בחלזונות ירודים כגון סהרן (השוכן במפרץ אילת), סהרונית (השוכנת בכנרת), וכן קרובים שונים של הכיפה הסרוגה (בים התיכון ובאילת), המזון הוא שמכתיב את צבע הקונכייה. בצדפות שונות מידת החשיפה לאור מכתיבה אם הקשוות תהיינה כהות (חשיפה יתרה) או בהירות (חשיפה מועטה).

השבלולים, הם אלה החלזונות השוכנים ביבשה, ובהם במינים רבים הקונכייה מפוספסת.

במקרים אלה, מספר הפסים וכן גם הצבע נקבעים תורשתית.

בברכה

יוסי

ההסבר היחיד שעולה בדעתי הוא העיקרון שתחרות על מקורות מזון ומים באה לידי ביטוי רק בתנאי חסר. לעומת זאת, לצמיחה בצפיפות, בתנאי שפע יש יתרונות שלפעמים הם אפילו סינרגסטיים (מועצמים כמכפלה ולא כהוספה בלבד). יתרונות אלה יכולים להתבטא בקצב שינוי המיקרו-סביבה של השורשים הן בפן הביוטי (מיקרו-אורגניזמים סימביוטיים או לחלופין הגנה מגורמי מחלות) והן בפן הא-ביוטי (כמו פירוק מינרלים ותיחוח הקרקע).

פרופ' אברהם לאלזר
המכון למדעי הצמח
מכון וולקני

להלן קישור לתשובה בנושא:

http://www.Bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4758

נשמח להמשיך ולסייע,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

מידע על מבנה ואופי האדמות הבאות:#

אני מציע שהשואל יעיין בספרות הקיימת בנושא, אפשר להתחיל בויקיפדיה. בנוסף יש חומר רקע רב, כגון האנציקלופדיה החקלאית, כרך מדעי היסוד.

בכל מקרה, להלן תשובותיי:

אדמת גן,חול ים, אדמת חמרה,קומפוסט

אדמת גן: הרכבה ותכונותיה תלויות בקרקע עצמה ובעיבודים. בהקשר לכך, יקרא נא השואל את הספר מלא החן "שנת הגנן" של קארל צ'אפק, שהיה (ועודנו) מגדולי סופרי צ'כיה.

חול ים, אני מניח שהכוונה היא לחול דיונה, חול שהוסע מן הים. חול זה הנו רובו ככולו המינרל קוורץ במקטע גודל הנקרא חול (בין 50 מיקרון ל-2 מילימטר). ליתר דיוק, חול דיונה הנו בד"כ גס יותר מ-200 מיקרון. חול אינו יוצר מבנה קרקע, הוא שפיך, אוחז מעט מאד מים, ומכיל מעט מאד יסודות הזנה לצמח. בדישון והשקיה מתאימים, חול הנו קרקע מתאימה לגידולים רבים ובעיקר לירקות שורש (תפוחי-אדמה וגזר).

חמרה: קרקע צהבהבה, חומה-אדומה או אדומה (ומכאן שמה) הנוצרת מחול דיונה שנדד בכוח הרוח אל תוך היבשה ותוך כדי כך נשטף בגשמים, והחל להעלות כסות צמחית ולהתייצב במקומו. אזי מתחילים תהליכים יוצרי קרקע שהעיקרי שבהם הוא קליטה של אבק מוסע ברוח (איאולי) השוקע אל תוך החול ומתרוחח (מתפרק חלקית), ויחד עימו יוצר את החמרה. הצבע נקבע ע"י ברזל המשתחרר מהמינרלים שבאבק האיאולי, ושוקע כתחמוצות ברזל המצפות את גרגרי החול. כתוצאנ מהתרוחחות האבק נוצרים בהדרגה גם מינרלים אלומו-סיליקטיים משניים (אלה מינרלי החרסית של הקרקע), שיחד עם החול יוצרים את החמרה. אופי החמרה נקבע בעיקר על ידי התכולה היחסית של החול ושל החרסיות שהצטברו בה ברבות השנים. ראה הרחבה ב"ספר השרון" בהוצאת "ארץ".

קומפוסט: איננו קרקע אלא תוסף לקרקע, והוא עשוי מחומר צמחי, או זבל בע"ח או אשפה עירונית או בוצת שפכים (כל אחד בנפרד או בתערובות). הקומפוסט עובר פירוק מיקרוביאלי איירובי, הגורם לפליטת חום. בתנאים מתאימים הוא עובר פסטור וייצוב ומתפתח למעין רקבובית (הומוס). תכונותיו תלויות בחומר המוצא ובתנאי עיבודו.

בניסוי, בדקנו גם האם שטיפה של חול ים ואדמת חמרה(במי ברז) משפיעה על הנביטה והצמיחה של הנבט, מהי רמת ההשפעה האמורה להתקבל?

שלום אביבה,

להלן קישור לשני מאגרי מידע ובהם מידע על הרקפת המצויה:

http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=61

http://www.flora.huji.ac.il/?action=specie&specie=CYCPER

נשמח לסייע במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום, מירושלים לבאר שבע.

שבלוליות מדבר פעילות גם בלילות טל והדבר מוכר מתצפיותיו הנהדרות של משה שחק, מלפני שנים רבות. באשר לאי-פעילות השבלוליות השנה בניגוד לשנים עברו, אני מציע לבדוק בשירות המטרולוגי את מספר לילות הטל בבאר שבע השנה, יחסית ללילות אחרים.

שבלוליות מדבר פזורות ברחבי מרכז הנגב ובמקומות שונים הם מקייטים על צמחים ממינים רבים, אלה ואחרים. ייתכן אולי ששבלוליות מקייטות על צמחים שמהן הן ניזונו; ויתכן גם שצמחים מסוימים דוחים אותם מלטפס עליהם בגלל טעם, או ריח, או מירקם הגבעול או עוביו. אשר לשאלת המצבורים שהתגודדו בבסיס שיח הנוי היבש, - מדוע לא להציב ניסוי? אפשר לבחור עשרה שבלולים, לסמן אותם, ולהניח אותם פעם סמוך למרגלות צמח ממין זה ופעם סמוך למרגלות צמח ממין אחר ולבדוק אם הם מעדיפים כל צמח בסביבתם, או אולי הם בורחים מאחד הצמחים. כאמת-מידה אפשר אולי לנעוץ באדמה מקל עץ של מטאטא, לספור כמה שבלוליות תעלינה עליו ולאיזה גובה ואחר-כך להשוות אליו את "כוח המשיכה" של שני מיני הצמחים.

התופעה אותה תיארת, של נדידת שבלוליות במורד המדרון עם סתיו ועלייתם חזרה בשלהי האביב, נחקרה ותועדה על ידי עירית חרמוני, מאוניברסיטת בן-גוריון (בהנחיית צביקה אברמסקי): בחורף הם יורדים לוואדי הלח, לאכול הרבה ולהטיל, עם קיץ הם מהגרים חזרה למדרון, שם אולי קריר יותר. אני לא חושב שהפרט חוזר כל שנה אל בדיוק אותה הנקודה במדרון.

בברכה,

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ המכון למדעי החיים
האוניברסיטה העברית

שלום שלי,

אם אין למצוא את הרצוי, יש למצות את המצוי. החלקה שיש לך בלב האזור העירוני – עם זה צריך לעבוד ועמה להתקדם, אין בטבע 'שטח תצפית מושלם'. אם החלקה העירונית שלך מספיק טובה עבור השבלולים ואין חלקה מושכת יותר, אז זה מה שיש.

בחלקה העירונית שלך, מכל הצמחים אני מציע להתרכז בעבקנה, כי מרבית הפרטים באוכלוסית השבלולים הם עליו; בשלב ראשוני לפחות, כדאי להתעלם משאר הצמחים.

אם על העבקנה יש כיום שבלולים והם יורדים ממנו מדי ערב כדי לאכול מהקרקע הייתי מסמן את כל הפרטים שעל אחד הצמחים בצבע נתון (שתי נקודות של לכה לצפרניים) ובודק אם הם חוזרים מדי יום לאותו הצמח. במקצת פרטי העבקנה הייתי מציין בלכה אחת את הפרט העליון (שוב, בשתי נקודות), בלכה מצבע אחר את מספר שתיים ובלכה שלישית את מספר שלוש, ובודק במהלך תקופה האם סדר זה נשמר. מאחד העבקנים הייתי גם מסיר את הפרט העליון במרומי הענף, מודד ואולי גם שוקל אותו ובודק אם אכן זהו הפרט הגדול ביותר על ענף נתון. אני חושב שגם הייתי עוקב אחר פרט כלשהו שהוא עכשיו במרומי הענף, למעלה, ולמחורת הייתי מחייב אותו להיות לא הראשון העולה בצמח אלא השני או השלישי, והייתי בודק אם הוא יעקוף את אלה הקודמים לו.

והייתי גם שוקל להדביק על העבקנה קונכיות ריקות, ישנות, ובודק אם הן מהוות מכשול שהשבלולים העולים בענף לא יכולים לעקוף אותו.

בברכה,

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ המכון למדעי החיים
האוניברסיטה העברית

שלום רב,

השאלה מה מכתיב את מיקומם של שבלולים על השיח היא מצוינת. בין הגורמים הבאים בחשבון יש למנות את החום, מצב התזונה, יחסים בין פרטים, נוכחות פרטים פצועים, ונוכחות טורף.

השיקול של חום העולה מן הקרקע משמעותי בעיקר בשלהי האביב, שאז הן נעשה חם מאוד הן הפרטים עומדים בפני תרדמת קיץ ארוכה (קיוט). מעבר לכך, יתכן שהשבלולים מוצאים את מזונם גם על השיח, בצורת פטריות רקב או גבעולים מתים – יש לזכור ששבלולים יכולים להיזון על חומר צמחי מת מהיותם מצוידים באנזים מפרק התאית צלולאז. יש בהחלט חשיבות ליחסים בין הפרטים: בתוך שגר אחד פרט אחד הוא אלפא ובנוכחותו הוא מדכא פרטים אחרים בני מינו, ומעכב את גדילתם. כמו כן נמצא לאחרונה שבנוכחות פרט שנפצע עקב נוכחות טורף, שבלולים בסוג דרחול נסים על נפשם גבוה יותר מאשר ללא פרט פצוע זה, שזועק כביכול "ברחו! נתפסתי על ידי טורף!".

לגבי מרבית השאלות האלה אין מענה וזהו נושא מצוין למחקר שדה, עם ביקורות קפדניות.

כללית פרט גדול יותר הוא גם חזק יותר ועמיד יותר ויש בכך ערך הישרדותי רב.

בברכה,

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ המכון למדעי החיים
האוניברסיטה העברית

שלום דנה,

בברכה,

פרופ' אהרון קפלן
מדעי הטבע/ המכון למדעי החיים
האוניברסיטה העברית

א. מדוע דוקא צמחי קטניות? הרי כל צמח אשר מתפרק באדמה, מדשן את הקרקע: בגלל קיבוע חנקן אטמוספירי והגדלה נטו של מאגר החנקן בקרקע.

מחזור החנקן? אני מניחה שזה קשור לחיי שיתוף עם חיידקים קושרי חנקן, אבל לא ברור לי כיצד: ראי בבקשה חלק מהמקורות המצוטטים להלן. בנוסף, הקלידי ריזוביום בגוגל ותקבלי שפע מידע.

ב. האם נשורת עלים מעצים ממשפחת הקיטניות, מדשנת את הקרקע יותר מאשר נשורת מעצים אחרים? לא בהכרח, אם צמחים אלה מדושנים היטב. אולם הדבר תלוי בריכוזים (ובכמויות) של חנקן שהם מכילים באבריהם (בעיקר העלים). צמחים מקבעי חנקן (בעיקר מסדרת הקטניתיים אך לא רק), אינם תלויים בדשן חנקני לגידולם, אך כן במציאות של יסודות הזנה אחרים בקרקע (בעיקר זרחן ואשלגן, אך גם יסודות קורט כולל מוליבדן שהנו חיוני לחיידקי הריזוביום).

ג. מדוע נוהגים לטמון את התלתן הקצור לצורך דישון, לפני הפריחה? בשלב הזה, הפירות הנוצרים מהווים מבלע חזק לסוכרים, ואספקתם לשורשים (ולחיידקי הריזוביום) קטנה באופן משמעותי. עקב כך חדלים אלה לקבע חנקן, ונפסקת הצבירה של חנקן נוסף בצמחים. מהבחינה של העשקרת המערכת בחנקן, תפקיד הצמחים הסתיים, אך הם ממשיכים לצרוך מים ויסודות הזנה אחרים.

דרך אגב, חלק ניכר מהתשובות מצוי באינטרנט. צריך רק להקליד שאלה ולגרוף תשובות מלוא הטנא. לדוגמה (בעברית בלבד):

למרבה הצער, דווקא ה"ויקיפדיה" מכילה מידע מוטעה בנושא.

זבל ירוק, במובן הרחב (של צמחים המוצנעים בקרקע במטרה לטייבה, ולא בהכרח לשפר את מצב הדישון שלה) כולל גם הדברה של מחלות שוכנות קרקע באמצעות הצנעה של צמחים (בעיקר ממשפחת המצליבים), שבהתפרקותם בקרקע משחררים תרכובות באשה (מכילות גפרית אורגנית) אשר גם מדבירות במידת מה חיידקים ופטריות פאתוגניים המצויים בקרקע. לדוגמה:

משהו על ההיסטוריה של הדשן החנקני:

בברכה,

ד"ר פנחס פיין
קרקע, מים וסביבה
מכון וולקני

שלום אלי,

שלום,

שאלתך חשובה כי היא מפנה את תשומת הלב לפער הגדול שקיים בין הדעות הרווחות בציבור לבין הדעה הרווחת בקהיליה המדעית. בציבור ובתקשורת יש תחושה של ספקות גדולים האם ההתחממות הגלובאלית היא אמיתית, וגם אם כן, האם היא תוצאה של פעילות האדם או לא. לעומת זאת, בקהיליה המדעית יש תמימות דעים כמעט מלאה שההתחממות הגלובאלית היא ממשית, חזקה, ואף מהירה יותר משחזו חוקרים לפני עשרים ושלשים שנה. ויש תמימות דעים כמעט מלאה בין המדענים שהשינויים הגלובאליים צפויים להשפיע מאד, ולא לטובה, על איכות החיים והרווחה של המין האנושי בעשרות השנים הבאות.

יש מחלוקת בין המדענים בשאלה האם הגורם העיקרי להתחממות הוא פעילות האדם (בעיקר שריפת דלק לסוגיו, כולל ייצור חשמל) או שמדובר בגורמים אחרים, כאשר כ-80% מהמדענים סבורים שהגורם העיקרי לשינויים הוא פעילות אנושית. בציבור לעומת זאת גוברים הספיקות, ויש מי שמפיץ את הדעה שמדובר בקונספירציה של מדענים. כמי שמכיר את הנתונים מקרוב אני מודיע בצער שמדובר במציאות ולא בהמצאה של מדענים. הייתי שמח יותר לתת לך תשובה הפוכה, אך בשנים האחרונות הראו שתחזיות ההתחממות של המדענים יותר מאשר התאמתו. כלומר, ההתחממות בשנים האחרונות היתה יותר חזקה מאשר חזו רוב המדענים...

הטענה שהמדענים בעולם ממציאים את זה כדי לקבל תקציבי מחקר היא בלתי סבירה וגם אינה תמימה, במיוחד כשהיא נשמעת מפי נציגים של חברות נפט. זה כמו לטעון שכל השופטים בארץ משתפים פעולה כדי לקבל שוחד. זה מצית את הדימיון אך זה אינו קשור למציאות.

אפילו אם היינו חושדים בכל המדענים באוניברסיטאות, עדיין היינו צריכים להסביר מדוע סוכניות ממשלתיות מכובדות כמו סוכנות החלל האמריקאית, שאינן מקושרות לאירגוני סביבה, מציגות את המימצאים והעדויות העדכניות ביותר על השינויים הגלובאליים. הקישור הבא הוא לאתר של NASA המכיל מידע משובח ומקיף ביותר בכל ההיבטים של ההתחממות. גם ב NASA סבורים שיש צורך לנקוט צעדים על מנת לקדם את פני השינוי המתרחש כבר כאן, כבר עכשיו.

http://gcmd.nasa.gov/

אם תרצה לקרוא עוד בנושא זה, אני מפנה אותך לשני חלקים של מאמר טוב בעברית. משם תוכל למצוא גם קישורים לדעת המיעוט שבין המדענים בתחום זה.

http://www.haayal.co.il/story_784

http://www.haayal.co.il/story_799

וכן למאמר שכתבתי ב YNET בנושא זה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3477201,00.html

בברכה,

פרופ' יוחאי כרמל
היחידה להנדסת סביבה,מים וחקלאות
הטכניון

שלום אלי,

להלן קישור לתשובה לשאלתך:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4611

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום חסידה,

שלום רותי,

זה נכון, שצמחי הבר יתרבו ללא הפרעה, אבל מדוע שיכחדו?

יתקבל מאזן חדש והרכב אוכלוסיה כזה, שהוא המתאים ביותר לתנאים שנוצרו.

אסור לשכוח, שיש גם יחסי הדדיות וגם יחסי דחייה בין מיני צמחים.

דוגמא או שתיים: צמח אשר "נוהג" להישען או לטפס על האחר, צמח אשר הוא טפיל על האחר, צמח המפריש חומרי רעל משורשיו, מה שמונע צמיחת מינים אחרים בסביבתו.

כל זאת בקצרה. אם דרוש, נרכיב פורום מומחים.

חג פורים שמח.

ד"ר ליאורה מאירי
מדעי הצמח
אוניברסיטת תל אביב

שלום יוסי,

קיימות מספר שיטות להשבחת אקליפטוסים:

1. הכלאות מכוונות – הכלאות מלאכותיות בתוך המין או בין מינים שונים. נעשות ע"י איסוף אבקה מצמח אחד והעברתה ידנית לפרח של צמח שני. לפרח השני ישנה בדר"כ אבקה משלו ולכן יש ראשית צורך להסיר את כל האבקנים שלו, ובנוסף לכסותו על מנת שלא תתרחש האבקה אקראית. עם התפתחות הזרעים נוצרים מכלואים, שהנם בעלי תכונות חדשות. זוהי השיטה המקובלת ביותר ברוב הארצות היערניות בעולם.

2. סלקציה – בחירת עצים יוצאי דופן ביערות, שחלקם הם מכלואים טבעיים (הטבע יצר). מהם אוספים ייחורים ויוצרים שתילים. את השתילים שותלים בחלקות מבחן ובודקים אם הם אכן מוצלחים יותר.

3. הנדסה גנטית – שיטה עתידית שעדיין לא מיושמת.

בברכה,

פרופ' יוסף ריוב
הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה
האוניברסיטה העברית

שלום איתי,

ההסבר המקובל הוא, שהחנקן מציג את הטרף המשופד לראווה, כדי לשכנע את בת-זוגו ביכולת הצייד שלו. ככל שיש יותר נטרפים, הוא מוצלח יותר, וכדאי לבחור בו.

בנוסף "השיפוד" מהווה גם "מזווה" מעולה לשמור על הצייד כשהחיפושית או הלטאה לא נקטלת ועדיין חיה ימים ספורים עד שבוע.

שלום רונית,

שלום איתי,

שיחן השכיח נחשב בים סוף לאופורטוניסט בגלל גיל תחילת רביה מוקדם, רביה מינית אינטנסיבית ביותר, שחרור ממושך במהלך השנה של לרוות (פלנולות), אורך חיים קצר, יכולת אכלוס מרשימה של מצע הנפתח להתיישבות בשונית, כושר תחרות נמוך, טווח תפוצה נרחב, ניצול בתי גידול הנתונים להפרעות סביבתיות. יש שפע פרסומים מדעיים על השיחן השכיח המציגים את מגוון תכונותיו כמין מאכלס מוצלח בשונית. זה המין הנחקר ביותר של אלמוג אבן בים סוף ואולי מהנחקרים בעולם (ראה פרסומים של פרופ' יוסי לויה וקבוצתו – כדאי לבדוק את הספרות המדעית באופן ישיר). בים סוף השיטית אינה כזו.

בברכה,

פרופ' יהודה בניהו
המחלקה לזאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

1) ראשית אני מצרף לינק להסבר פופולארי על נושא מחזור נייר.

2) מתוך הלינק להלן הקטע הרלוונטי לשאלה מה עושים עם נייר שלא ניתן למחזור.

3) לגבי ניירות כרומו, ראשית הסבר למושגים:

כל נייר הכרומו מולבן ולכן אין הבדל בין נייר כרומו לנייר כרומו מולבן.

נייר לבן או נייר נטול עץ מולבן (free sheet) הוא נייר שמיוצר מסיבי צלולוזה שעברה הלבנה בזמן הפקת הסיבים מהעץ. לייצור הנייר מוסיפים מרכיבים שונים שהעיקריים שבהם, מבחינת אחוז בנייר,הם עמילן ומילוי (גיר או קאולין).

נייר כרומו הוא נייר מצופה ומלוטש. כדי לייצרו לוקחים נייר לבן כנ"ל ומעבירים אותו שני תהליכים: הראשון ציפוי על פני השטח (כמו שפכטל) המכיל פיגמנט- לרוב גיר או קאולין, חומרי הדבקה – עמילן ולטקסים מסוג סטירן או אקרילאט וחומרי עזר שונים. בנייר כרומו הציפוי יכול להגיע עד 50% ממשקל הנייר. התהליך השני הוא ליטוש המקנה את הברק והחלקות המאפיינים את נייר הכרומו.

פסולת לפני שימוש: הכוונה לפסולת נייר מתהליכי הייצור שאינה מודפסת ושלא הייתה אצל משתמש.

פסולת לאחר שימוש ((post consumer: פסולת נייר שעבר הדפסה הפך למוצר והיה אצל משתמש. על נייר כרומו בדרך כלל יש הדפסות "כבדות" (כמות גדולה של דיו) ולעיתים הדפסת לכה

בעיקרון ניתן למחזר נייר כרומו באופן מלא אבל במחזורו יש חסרונות סביבתיים יחסית למחזור נייר מולבן (שאינו מצופה או לא כרומו):

1- קשה יותר לפרק נייר כרומו בעיקר אם הוא מגיע לאחר שימוש עם הדפסת צבע ולכה. דרושים יותר אמצעים לפרוק וניקוי חומרי הציפוי והדפוס.

2- המרכיב הרצוי בתהליך המחזור של נייר הוא סיבי צלולוזה. נייר כרומו מכיל כמות גדולה של ציפוי שמוסר בתהליך המחזור. כתוצאה מכך מתקבלים פחות סיבים ממוחזרים מכל טונה של פסולת כרומו ממוחזרת.

3- בנוסף, חומרי הציפוי מהווים פסולת נוספת שאותה יש להטמין

4- חומרי ההדבקה של הציפוי נמסים במים בעת תהליך המחזור. הם מהווים עומס נוסף על מערכות טיפול השפכים ומבחינה כימית הם חומרים שקשים לטיפול ביולוגי.

בברכה,
אבי טננבאום
מנהל פתוח וחדשנות
קבוצת נייר חדרה בע"מ

שלום ליאור,
לא ידוע לי על הבדל מהותי בהתנהגות בתחום זה בין מימוזה לצמחים ירוקים אחרים.

כל הצמחים מנצלים חמצן ופולטים דו תחמוצת הפחמן בתהליך הנשימה, המתרחש באברוני תא מיוחדים הנקראים מיטוכונדריה.
בתהליך הנשימה הצמח מפיק אנרגיה מחיבור החמצן (חימצון) למולקולות מורכבות (כגון סוכרים) ואוגר אותה במולקולות מיוחדות כגון ה ATP בנוסף לתהליךהנשימה, הקיים גם בבעלי חיים, מקיימים הצמחים תהליך אחר, שאינו מבוצע בבע"ח, הפוטוסינטזה.
הפוטוסינטזה מתרחשת באברוני תא המכילים כלורופיל (שצבעו ירוק) והקרויים כלורופלסטים.
בפוטוסינטזה קולט הצמח את דו תחמוצת הפחמן ופולט חמצן לסביבה.
בפוטוסינטזה מנוצלת אנרגיה של האור וגם כאן היא נאגרת לבסוף במולקולות ATP.
בסיכום יממתי כולל (ובתנאים רגילים), למרות שצמחים נושמים כל הזמן ואילו הפוטוסינזה מתרחשת בדרך כלל רק ביום, עולה כמות החמצן הנפלטת על זו הנקלטת, וכמות הדו תחמוצת הפחמן הנקלטת עולה על זו הנפלטת.

הוא הדין במימוזה שגם היא צמח ירוק, גם אם היא (כלומר, "מימוזה ביישנית") מגיבה למגע בקיפול זמני של עליה....

בברכה,

ד"ר נאוה מורן
מדעי החקלאות, המכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות
האוניברסיטה העברית

שלום רב,

פחמן דו חמצני (CO₂) הוא גז חסר צבע וחסר ריח. ריכוזו באוויר שווה ל- 0.03%. מקורותיו העיקריים בטבע הם תהליכי הנשימה בבעלי החיים וצמחים במהלכם מגיבים חומרים אורגניים עם חמצן ונוצרים מים ופחמן דו-חמצני. בבעלי החיים מתקיימים תהליכי הנשימה התאית בלבד הצורכים חמצן ומייצרים פחמן דו-חמצני ומים, בעוד שבצמחים תהליך הנשימה התאית מתקיים בשעות הלילה בלבד בעוד שבחשיפה לשמש מתקיים תהליך הפוטוסינטזה במהלכו נצרך הפחמן הדו-חמצני מהאטמוספירה על ידי הצמחים שבעזרת האנרגיה הסולארית והמים הופך לפחמימות המשמשות מקור אנרגיה לצמח ולחמצן שנפלט לאטמוספירה. תהליכים מנוגדים אלה אמורים להביא לשיווי משקל ולערכים קבועים של ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר. עם זאת, שהייה במקומות צפופים, סגורים ולא מאווררים עלולה לגרום לעליה בריכוז הפחמן הדו-חמצני הנפלט מצד אחד ולירידה בריכוז החמצן הנצרך על ידי תאי הגוף מצד שני. מצב זה הינו מסוכן ובמקרים קיצוניים עלול לגרום לאיבוד הכרה ולמוות כתוצאה מחנק. לציין, מרכז הנשימה במוח רגיש יותר לריכוזי הפחמן הדו-חמצני בדם ולכן יגיב מוקדם יותר לעליה בריכוזו מאשר לירידה בריכוז החמצן. עליה בריכוז הפחמן הדו-חמצני תגרום לפיכך לעליה משמעותית באוורור הריאה (קצב ונפח הנשימה).

אדם בריא יכול לשהות שעות ארוכות במנוחה בריכוזי פחמן דו-חמצני של כ- 2% עם הפרעות תפקודיות קלות בלבד ובמקרים מסוימים עם תחושת כאב ראש. ברמות של 3% ומעלה ניתן למצוא החמרה בכושר התפקוד שתלך ותגבר עד לכדי הידרדרות תפקוד מערכת העצבים ברמות הגבוהות מ- 8% שתביא לידי איבוד הכרה ואף למוות. לציין, קיימים גורמים שעלולים לשנות משמעותית את תגובת האדם לרמות משתנות של פחמן דו-חמצני כאשר העיקריים שבהם הם: מצבו הבריאותי, דרגת המאמץ בו הוא נמצא, משך זמן החשיפה וכמובן השונות הבינאישית הטבעית.

בברכה,

שלום אסתי,

קוב מים ליום נשמע הרבה מידי אך השאלה היא מה עומס הזיהום, בד"כ עבור מים אפורים אופייניים העומס שציינת 1מ"ק ל – 3 מ"ר גבוה מאד. בנוסף, הרחקת מלחים (אני מניחה שהכוונה בעיקר לסודיום כלוריד) אפשרית רק ע"י התפלה , צמחים ושיטות ביולוגיות אחרות לא מרחיקים מלחים. בהקשר לסכנה בטווח הארוך לאיכות הקרקע יש הרבה וויכוחים בנושא, כל השקייה מעשה ידי אדם תמליח בסופו של עניין את הקרקע והנזק תלוי במידת השטיפה וריכוז המלחים במי ההשקייה.

בברכה,

פרופ' מיכל גרין
הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית
הטכניון

שלום אילנה,

אכן ב 100 גר' סטייק יש יותר קלוריות מאשר ב 100 גר' חסה אולם בפירמידת הביומסה אנו לא מתייחסים באופן מספרי- לא למספר הפרטים ולא מבחינה משקלית ובטח שלא קלורית.

אנו מתייחסים לביומסה כלומר לכמות החומר האורגני היבש הנמצא ביח' שטח מוגדרת.

מבחינה אקולוגית התיאור של פירמידה זו הוא נכון כיון שבחסה למשל- החלק שאנו אוכלים אמנם חסר קלוריות כי אין שם חלבונים/פחמימות/שומנים אולם בהיבט של הצמח חלקים אלו הם המקור. המבלע נמצא בשורשים - אותו חלק שאנו בני האדם לא אוכלים אמנם, אבל מנק' ההיבט של הצמח הרי ששם נמצא פוטנציאל החומר האורגני שלו- מה שיצורים צמחוניים אחרים כן אוכלים.

אם נתייחס לבית גידול מסוים, הרי שהדרך הנכונה לתאר את כמות החומר האורגני היבש, הכמות הזמינה להיררכיה הבאה הוא בצורה הזו.

מקווה שעזרתי.
אורית וייס
דיאטנית קלינית M.Sc, RD

I'm not an expert on fish or birds, but believe that your students have hit on a solution that has been proposed – and successfully used – in the past. Good thinking! The challenge is in making it work on the relatively large scale of a commercial fish pond.

פרופ' גד פרי
Range, Wildlife and Fisheries Management

שלום זיו,

מעצם היות הזוגן צמח מדבר, הוא אינו מתאים לקרקעות חמוצות (בעלות PH חומצי) אלא לקרקעות בסיסיות.

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום דבי,

באתר "בשער ברשת" נשאלו בעבר שאלות רבות בנושא שאלתך. חיפוש הערך
"פויקילותרמים" לדוגמא יוביל אותך למגוון התשובות. להלן קישור לשתיים מהן:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=2038

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=805

נשמח לעמוד לשרותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

בברכה,
ד"ר אסף סוקניק
המעבדה לחקר הכנרת

קרינת השמש שמגיעה לכדור הארץ, צריכה לעבור באטמוספרה של כדור הארץ.

ההבדלים המשמעותיים בין הבוקר הצהריים והערב נובעים ממעבר האור באטמוספרה.

האור שעובר באטמוספרה יכול להיבלע להתפזר או לשנות את כיוונו (להישבר).

אני מצרפת קישורים לכמה אתרים שממחישים ומסבירים את הנושא

גם באתר בשער כבר היה דיון בנושא.

http://science.cet.ac.il/science/colors/color16.asp

http://noga2004.tau.ac.il/hori/hori.html

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%94

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=1366

התופעה של עלים בוגרים של חרוב שהם בצבעים אדומים ממש, אינה מוכרת לי. בחרוב יש פיגמנטים אנתוציאנינים המעניקים גוונים אדומים ללבלוב צעיר וגם לגבעולים (ראה צילום) . צבע אדום זה נעלם כאשר העלים מתבגרים והכלורופיל מתבטא וממסך את הצבע האדום. אבל, קיימים צמחים רבים שהמופע הרגיל שלהם הוא ירוק והגוון האדום מופיע בלבלוב ו/או בצבעי שלכת ו/או בתגובה לטמפרטורות נמוכות (למשל צבעי העלווה האדומים במינים שונים של אלה). במקרים רבים
בודדו מצמחים כאלה מוטציות בעלות עלים אדמוניים ששמרו על הצבע הזה גם בתנאים נורמאליים. דוגמה לכך אפשר לראות, למשל, בצמחים של Cotinus coggygria שהם בד"כ ירוקים אבל מספר זנים הם בעלי מופע אדום ומשתמשים בהם רבות בגינון וכ"ענפי קישוט". תמונות של שני הטיפוסים ניתן למצוא ברשת. יתכן שהענף שראיתם בחרוב הוא תופעה דומה. לא נראה לי שיש קשר בין הענף שהצל על האזור בעץ שבו התפתח הענף שתיארת כמו כן אין גם חשיבות להיות העץ זכר או נקבה.

מצורפת תמונה של לבלוב צעיר של חרוב בצבעים אדומים.

בברכה,

ד"ר אבנר כהן
גינון וצמחי בית
מכון וולקני

שלום אביה,

שאלות רבות בנושא החור באוזון נשאלו בעבר באתר "בשער ברשת". חיפוש באתר יוביל אותך למגוון התשובות. להלן קישור לאחת מהן:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3414

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

Basically there are in Israel three species of parasites belonging to the genus Leishmania. They have different reservoir animals and are transmitted by bite of different sand flies (genus Phlebotomus). The sand flies get infected with parasites when they bite an infected reservoir animal and after a while, and a cycle of parasites development, they can transmit parasites to another reservoir animal or accidentally to man.

Attached a summary section that has been written by a student in the department: Leishmania1, Leishmania2

Yours sincerely

Yosef Schlein

שלום רחלי,

להלן מספר קישורים למאמרים ואתרים: