מדעים מדויקים
אבולוציה
אבולוציה וטיפוח
אופטיקה
אזרחות
אימונולוגיה וירולוגיה ומיקרוביולוגיה
אנטמולוגיה
אסטרוכימיה
אסטרופיזיקה
אסטרופיזיקה ומדעי החלל
אפיגנטיקה
אקולוגיה
אקולוגיה ואבולוציה
אקלים
ארכיאולוגיה
בוטניקה
ביוטופ, ביודע, ביוסיור, ביוחקר
ביוטכנולוגיה
ביוטכנולוגיה והנדסה גנטית
ביוכימיה
ביולוגיה
ביולוגיה - 1
ביולוגיה ימית
ביולוגיה מולקולרית
ביולוגיה סינתטית
ביופיזיקה
גיאוגרפיה
גנטיקה
הוראת המדעים
הזנה בצמחים ובבעלי חיים
היסטוריה
המרחב העירוני
הנדסה
הנדסה ומדעי המחשב
הנדסת חשמל
הנדסת מזון
התא- מבנה ופעילות
התנהגות בעלי חיים
וטרינרי
זואולוגיה
חינוך
חינוך ועבודה סוציאלית
כימיה
כימיה אורגנית
כימיה אנאורגנית
כימיה אנליטית
כימיה פיזיקלית
כלכלה
כללי
מבוא לביולוגיה של האדם
מבנה התא וגנטיקה
מדעי החברה
מדעי החיים / מדעי הטבע
מדעי הטבע
מדעי המוח
מדעי המחשב
מדעי הסביבה
מדעי הרוח
מדעי כדור הארץ
מדעי כדור הארץ והיקום
מדעים מדויקים
מוט"ב
מזרע לזרע
מיקרואורגניזמים
מיקרוביולוגיה
מערכת הובלה, נשימה, הפרשה והגנה
משפטים
מתמטיקה
נוירוביולוגיה
ננוטכנולוגיה
פיזיולוגיה ורפואה
פיזיולוגיה של הצמח
פיזיקה
פיזיקה גרעינית
פסיכולוגיה
פרקינסון
קטלאז
קינטיקה
קרקע ומים
רבייה
רעידות אדמה והתפרצויות געשיות
רפואה
רפואה ומקצועות הבריאות
רפואת שיניים
שאלות מבחינות בגרות
שאלות מחוץ לתכנית הלימודים
שאלות שאינן בתחום טיפולנו
שונות
תורשה
תזונה
תנ"ך
תקשורת ויסות ותאום
תסיסה לקטית היא תהליך הקיים ביצורים רבים שבמהלכו אנזימים בתוך התא מפרקים סוכר לגורמים קטנים כדי ליצור אנרגיה.
אם יש חמצן בסביבה כשהתהליך הזה קורה, הוא לא נעצר בייצור של חומצה לקטית, וממשיך הלאה עד לפירוק מוחלט של הסוכר ל CO2. זה מה שקורה אצלנו ברוב המקרים: אנחנו נושמים אויר, והחמצן באוויר משמש כדי לפרק את הסוכר לגורמים. אם אין חמצן בסביבה, שזה מה שקורה בצנצנת חמוצים אטומה, התהליך עוצר באמצע ובמקום שיווצר CO2, נוצרת חומצה לקטית. החומצה הזאת מצטברת ונותנת למלפפונים (או ליוגורט) את הטעם החמוץ שלהם.
איפה עוד יש חומצה לקטית? בשרירים שלנו. כשאנחנו מתאמנים בצורה קשה ואינטנסיבית, לא מגיע מספיק חמצן לשרירים שלנו, ומצטברת בהם חומצה לקטית. לגוף לוקח זמן לפנות את החומצה הלקטית לפירוק בכבד, ועד שהיא מתפנה, אנחנו מרגישים שרירים תפוסים.
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע
גלוטן היא רשת שנוצרת מקשרים (הצלבה) בין חלבונים שנמצאים בדגן (גליאדינים וגלוטינים). קשרים נוצרים על ידי חמצון כאשר התבואה נטחנת לקמח ומערבבת במים. בתוך התבואה, בשטח, חלבוני האגירה מתחילים להיות מסונתזים ~ 15 ימים לאחר ההפריה, אך הם נארזים בגופי חלבון קטנים ואינם נחשבים כרשת הגלוטן המעניקה לבצק הלחם את גמישותו.
בשדה, אם יש גשם, הוא לא מתחיל תסיסה והחיטה לא הופכת ל"חמץ". גרגר החיטה מורכב מעובר (נבט החיטה) ומהאנדוספרם המכיל את הקמח. כאשר העובר בוגר, הדגן יכול לנבוט. זה קורה ~ באמצע התפתחות הזרעים (מספר הימים תלוי בסוג החיטה ובתנאים). אבל זה לא רלוונטי לגלוטן.
כל האמור לעיל רלוונטי גם לשעורה, אלא ששעורה מתפתחת מהר יותר מחיטה (פורחת לפני ומבשילה לפני החיטה).
פרופ' אבי לוי,
מחלקה למדעי הצמח מכון ויצמן
תודה על שאלתכם
אנסה לענות כמיטב יכולתי למרות שידיעותי בתחום הכנת עוגות מצומצמות
ראשית נגדיר את המושג הומוגני
זו שאלה של סקלה
הומוגני פרושו שאם ניקח דגימות מאזורים שונים של התערובת נקבל את אותו ההרכב
אם הדגימה היא ברמה מולקולרית אנו עשויים לקבל תשובה שונה מאשר אם הדגימה היא בגודל של מילימטר מעוקב
כאשר מדובר בקולואידים אנו מדברים על ממדים בסדר גודל של מיקרונים ומטה
שאלתי מישהי שמכינה עוגות איך מכינים בלילת עוגה
התשובה היתה מוסיפים סוכר, שמן וקמח למים או חלב ולפעמים גם שמרים
קמח לא נמס במים ולכן זו תהיה תערובת קולואידית
יש מרכיבי שמרים שמסיסים במים ויש כאלה שאינם מסיסים
אך גם חלב עצמו איננו תמיסה הומוגנית למרות השם חלב הומוגני
בחלב טיפות השומן המאקרוסקופיות בממדי מילימטרים מפורקות לטיפות ננומטריות זעירות הנקראות מיקרואמולסיה בתהליך תעשייתי של הומגניזציה
בגלל גודלן הזעיר החלב נראה בעין בלתי מזוינת כתערובת הומוגנית וגם כך תחושתו בפה למרות שברמה ננומטרית זו לא תערובת הומוגנית
גם הוספת שמן לבלילה תגרום לכך שזו לא תהיה תערובת הומוגנית כי הוא לא נמס במים
הבנתי שבצק דומה לבלילה וההבדל הוא בכמות הנוזלים ולכן נראה לי שהתשובה תהיה זהה זו תערובת קולואידית
פרופ' משה גוטליב
הנדסה כימית
אוניברסיטת בן גוריון
פרופ' יואל ששון
כימיה
האוניברסיטה העברית
שלום רב,
למיטב ידיעתי אין שום ביסוס מדעי לטענות הללו.
בברכה,
פרופ' חגי אבליוביץ
ביוכימיה, מדעי המזון ותזונה
האוניברסיטה העברית
שלום רב,
תודה על השאלה. הג'לטין הוא חומר חלבוני (כלומר פולימר של חומצות אמינו) המיוצר מקולגן, חלבון שאותו אפשר למצוא למשל בעצמות שלנו. הג'לטין מתמוסס במים ועוד יותר מהר בתמיסות חומציות, אך לא עובר הידרוליזה- הקשר בין חומצות אמינו (שנקרא קשר אמידי) עמיד לpH נמוך, לפחות בטמפרטורת החדר (ואני מנחש שבניסוי ריכוז החומצה לא היה מאד גבוה, בכל מקרה).
בברכה,
פרופ' גלעד הרן
הפקולטה לכימיה, המחלקה לפיסיקה כימית
מכון ויצמן למדע
שלום רב,
אחוז המים הכבדים במים בטבע זהה בכל מקום.
בברכה,
פרופ' גד שני
הנדסה ביורפואית
אוניברסיטת בן גוריון
שלום רב הייתי רוצה לשאול האם אנטרופיה יכולה להרחיב את האפשרות לשינוי מעשיונו או הסתברות מעשנו כי כמובן כל הזמן היא גדלה ביחס לזמן ואולי זה גורם לנו להשתנות.
שלום רב,
בברכה,
פרופ' שמואל אליצור
מכון רקח לפיסיקה
האוניברסיטה העברית
שלום רב,
אין שום השפעה של מיקרו כבידה על מולקולות בכלל ועל מולקולות חלבונים בפרט. הכוח שמחזיק את המולקולה יציבה הוא הכוח החשמלי והוא, לגבי גופים קטנים כמו מולקולה, הרבה יותר חזק מכוח הכבידה הפועל על מולקולה, ולכן, הבאת המולקולה לתנאים של חוסר כבידה לא משנה כלום. גם הכוח הקושר את המולקולות לרקמת הגוף הוא כוח חשמלי, ולכן גם המבנה של הרקמה לא משתנה. על מנת להשתכנע בכך, נסתכל על קוביה קטנה שאורך צלעה הוא 1 מילימטר והיא מלאה בנוזל. הכוח שבין המולקולות בתוך הקוביה צריך להיות יותר חזק מהכוח שמפעיל הלחץ האטמוספרי, אחרת היא תימחץ על ידי הלחץ האטמוספרי. הכוח שמפעיל הלחץ האטמוספרי (אטמוספרה שהיא 1 קילוגרם על סנטימטר מרובע) על צלע הקוביה ששטחה מילימטר מרובע יוצא שווה ל 10 גרם. מצד שני, אם נניח שצפיפות הנוזל בקוביה זהה לצפיפות המים, כלומר גרם לסנטימטר מעוקב, אזי משקל הקוביה יוצא שווה ל 1 מיליגרם, כלומר פי 10000 יותר קטן מהכוח שמופעל על ידי הלחץ האטמופרי על כל צלע של הקוביה. לכן, אין שום השפעה של המשקל (או העדרו)
על הקוביה. כמובן שככל שממדי הקוביה יגדלו, כן תגדל החשיבות של המשקל, כי המשקל גדל בחזקה שלישית של צלע הקוביה בעוד שכוח הלחץ פרופורציוני לריבוע הצלע. אסטרונאוטים ששוהים זמן רב בחלל מאמצים פחות את שרירי השלד, וכתוצאה מכך, כאשר הם חוזרים לכדור הארץ הם סובלים מבעיות אורתופדיות.
בברכה,
ד"ר גדעון בלע
בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה
אוניברסיטת תל אביב
אנחנו רוצים לעשות בפרוייקט של העבודת חקר ניסוי שבו נבדוק את השפעת יחסי תאי השומן שריר ברקמת עוף על קצב פירוק הפפסין, שאלתי היא, כיצד נמדוד את קצב הפירוק של העוף, כיצד ניתן למדוד את זה
שלום רב,
הניסוי הקלאסי למדד את פעילותו של הפפסין הינו משנות ה 50 המאוחרות ומשתמש בחומר רדיו אקטיבי (נדמה לי יוד) אבל זה לא מתאים לילדים….
לכן חשבתי על מערכת שבה מודדידים שינוי אופטי. את בשר העוף יש כמובן לטחון היטב ולטפל בחומצה כפי שנעשה בפה ובקיבה.
מצאתי עבורך פרוטוקל למדדית פעילות האנזים (הפרוטאז) על המוגלובין של בקר כסובסטרט.
אני מניח שאפשר להחליף את הדם באקסרקט של עוף… צריך יהיה לבצע התאמות אבל בסוף המדידה של 280.O.D זה הכיוון הכי פשוט אם יש לכם ספקטרופוטומטר
בהצלחה,
פרופ' גלי פראג
המחלקה לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית
אוניברסיטת תל אביב
שלום רב,
כן. אטומי ההליום קטנים מאד, עוברים בקלות יחסית את מעטפת הבלון ומשתחררים לאטמוספרה
פרופ' אלי איזנברג
ביה"ס לפיזיקה ואסטרונומיה
אוניברסיטת תל אביב
שלום רב,
יועיל מאד אם תיאור הניסוי שבוצע יפורט יותר.
באיזה גיר השתמשו ומה הייתה המסה שלו? אבן גיר שאספנו מהאדמה ושברנו לחלקים קטנים, מסה התחלתית קרוב ל10 גרם,
מה ריכוז וכמות החומצות שהן השתמשו? הכנו חומצות בנפח 50 מ"ל ריכוז 0.4 מולר
כמה זמן נמשך הניסוי? שעה
האם השארית יובשה? כן, למשך שלושה ימים
במידה ולא הפעלה בחישה הרי שסביר להניח שהגורם המגביל (והקובע) בתגובות אלה הוא לא חוזק החומצה (ערך תרמודינמי) אלא קצב מעבר המסה של הפרוטונים אל חלקיקי הגיר (רכיב קינטי) . ומה שנמדד למעשה הוא קצב הדיפוזיה של החומצות אל (ובתוך) המגיב המוצק (גיר). קצב זה רגיש להרבה מאד פרמטרים ובמקרים רבים ערכו אקראי לגמרי.
בברכה,
פרופ' יואל ששון
כימיה
האוניברסיטה העברית
שלום רב,
פרופ' דובי פוזננסקי
ביה"ס לפיזיקה ואסטרונומיה
אוניברסיטת תל אביב
שלום רב,
שאלה דומה נשאלה בעבר.
מצ"ב קישור לשאלה שנשאלה בעבר שתוכל לעזור לך.
http://old.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=7465
שיהיה בהצלחה :)
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל
שלום רב,
האקונומיקה היא תמסה מימית של חמר הנקרא היפוכלוריט, בו נמצא אטום הכלור בדרגת חמצון בלתי יציבה. בדרך כלל כלור נמצא במלחים שלו (כלורידים) עם מטען שלילי (אניון -1Cl). ההיפוכלוריט הוא מלח של החומצה תתכלוריט HClO, בה אטום הכלור הוא בדרכת חמצון
+1 מאד לא יציבה ומכאן הפעילות המחמצנת והמחטאת, כתוצאה מחזור הכלור לדרגה היותר יציבה (Cl0 , הקימת בגז כלור מחמצו חזק בעצמו, או יון כלוריד כמו במלחים של החומצה המלחית). המלח הנפוץ הוא של הסידן Ca(ClO)2, אך יש גם של נתרן NaClO. לכן אומרים שהאקונומיקה היא בסיסית, כי בהידרוליזה נוצר בסיס חזק וחומצה חלשה. (שאלה לשואל - מהם הבסיסים והחומצה המתקבלים בהידרוליזה?). לא החומצה היא הפעילה, אלא אטום הכלור בדרגת חמצון בלתי יציבה. יש מלחים של חומצות אחרות של כלור כמו HClO3
ו - HClO4 כלורטים ועל-כלורטים, שהן יותר יציבות. עוד שאלה לשואל: מה דרגת החמצון של אטום הכלור במלחים הללו?
נא לחטא את הידים, אך לא באקונומיקה.
פרופ' ארנון שני
כימיה
אוניברסיטת בן גוריון
שלום נגה,
שאלת שאלה מצויינת: גלי קול הם תנודות מחזוריות בזמן של צפיפות האוויר, וכמו כל כוח מחזורי בזמן שפועל על מערכת - ההשפעה שלו מירבית כאשר המערכת נמצאת בתהודה.
למה הכוונה? תארי לך שאת מנסה לנדנד ילד בנדנדה. האופן היעיל ביותר שתעשי זאת הוא אם קצב הנדנוד שלך יהיה זהה לקצב שבו הנדנדה משלימה מחזור.
אותה הפיזיקה בדיוק תקפה גם לגלי קול שפועלים על גופים שונים, ולכן עלינו לדרוש שתדר התנודות של הקוביות יהיה זהה לזה של גלי הקול. השאלה איך מחשבים את קצב התנודה של קוביה...
זה עלול להיות קצת מסובך אבל אפשר לקבל הערכה גסה אם יודעים את גודל הקוביה, שנסמן ב L, ואת מהירות הקול שבה, שנסמן ב c. כי אז תדירות התנודה הבסיסת של הקוביה היא מסדר גודל של c/L וכפולות שלמות שלה.
אם אחת מהתדירויות הללו קרובה מספיק לתדירות גל הקול, אזי הקוביה תכנס לתהודה וההשפעה של גלי הקול תהייה מקסימלית.
בברכה,
פרופ' עודד אגם
פיסיקה
להלן תשובתי:
לתשובה שלושה חלקים: הראשון מתייחס למבנה הכימי של הג'ל, השני לאופן שבו מולקולות מים ויונים (נתרן וכלור) יכולים לנוע מהתמיסה החיצונית לתוך הג'ל, והשלישי קושר את שני הראשונים להבנה של השפעת היונים על הלחץ האוסמוטי בג'ל ומכאן על מסת המים שספוחה בו (ועל משקל כדור הג'ל).
להידרוג'ל מהסוג שסופח הרבה מים ולכן מתנפח, יש מבנה של שרשרת פולימרית תלת ממדית. מידת הצילוב של השרשראות (מספר החיבורים ביניהן) קטן יחסית כך שהשרשראות יכולות להימתח כשמים נכנסים לתוך הרשת הזו (תפיחה). מה שמייחד את הרשת הפולימרית הוא שיש עליה מטענים חשמליים. למשל הפולימר המשמש בהידרוג'ל שבחיתולים חד-פעמיים בנוי מפולימר של סודיום אקרילט. כך השרשת היא פולימר של חומצה אקרילית מיוננת במטען שלילי: קבוצות קרבוקסיליות –COO(-) ולידן יונים של נתרן Na(+) . אלו נקראים "יונים נגדיים" כי הם יכולים לנוע בתוך המים, אבל לא למרחק גדול יותר מידי (למשל לא "לעזוב" את הרשת, כי בסך הכל צריך לשמור על איזון חשמלי בג'ל – הרי בכל זאת יש משיכה מסוימת בין המטען השלילי על הרשת למטען החיובי על היון הנגדי.
לכן אפשר לדמות את מבנה הג'ל כרשת תלת ממדית עליה מטענים שליליים מלאה במים עם יונים חיוביים.
כשמכניסים ג'ל כזה למים ניטרליים הג'ל מתנפח כי נכנסים אליו הרבה מים. מדוע? היונים הנגדיים בתוך הג'ל (למשל Na+ בדוגמה הנ"ל) יוצרים לחץ אוסמוטי ה"מושך" מים מחוץ לג'ל אל תוכו. במילים אחרות, היונים "רוצים" למהול את עצמם בכמות גדולה של מים (כמו שמלח בישול מתמוסס בקלות בכוס מים). אבל הם אינם יכולים "לצאת" מהרשת של הג'ל ולכן הדרך היחידה "למהול" את היונים היא שמולקולות מים יכנסו פנימה לתוך הג'ל. במילים מדעיות: תפיחת הג'ל המביאה למיהול היונים בג'ל בהרבה מים מעלה את האנטרופיה שלהם, ולכן מורידה את האנרגיה החופשית של הג'ל.
מתי הג'ל מפסיק לתפוח? כאשר מתיחת השרשראות עקב התפיחה מעלה את האנרגיה בצורה שמאזנת את ירידת האנרגיה עקב מיהול היונים. זה נקרא מצב שיווי משקל של ג'ל המורכב מיונים (לפעמים נקרא ג'ל "טעון").
לגבי תנועת מולקולות: מולקולות מים יכולות לנוע חופשית לתוך הג'ל והחוצה ממנו. אבל לא היונים הנגדיים בג'ל וודאי לא היונים שקבועים על השרשרת הפולימרית של הג'ל. גם יונים של מלח המומסים בתמיסה מחוץ לג'ל ( Na+ Cl-) יכולים לנוע בחופשיות פנימה והחוצה מהג'ל.
עכשיו לשאלת הניסוי: כפי שהבנתי מהשאלה (אני מקווה שנכון), לאחר שהג'ל תפח במים ניטרליים, הוא הוכנס לתמיסת מלח. ככל שריכוז המלח בתמיסה היה גבוה יותר, כן הלך משקל הג'ל וירד – כלומר הג'ל התכווץ כי מים "עזבו" את הג'ל.
כשג'ל תפוח הוכנס לתמיסת מלח, היונים החופשיים בתמיסה יכולים לנוע ולהכנס לתוך הג'ל . ריכוז המלח (היונים החיוביים והשליליים) גדל בתוך הג'ל. ככל שיש יותר מלח בחוץ, כן גדל גם הריכוז בפנים, ומשתווה בקרוב לזה שבתמיסה מחוץ לג'ל. במצב זה היתרון של הגדלת כמות המים בג'ל, בכך שהיא מוהלת את היונים הנגדיים, נהיית פחות חשובה כי יש עוד הרבה יונים במים שבג'ל. לכן ה"חיסרון" שבמתיחת השרשראות של הפולימר בג'ל מורגש יותר והג'ל מתכווץ.
בריכוז מסוים (די גבוה) של מלח נוצר מצב שיווי משקל חדש, הדומה לג'ל שאין בו יונים (ג'ל ניטרלי).
מבחינת לחץ אוסמוטי, אפשר לומר שככל שריכוז המלח בתמיסה גדול, ונכנסים יותר יונים לתוך הג'ל, ההפרש בין הלחץ האוסמטי מחוץ לג'ל לזה שבתוכו נהיה קטן יותר, והכח המניע לכניסת מים לג'ל ולגרום לתפיחה נהיה קטן יותר.
נדמה לי שלפי השאלה, חישבת את הלחץ האוסמוטי לפי הנוסחה הנקבעת מריכוז המלח, והיא אכן עולה עם ריכוז המלח. אבל ההפרש בלחץ האוסמוטי בין התמיסה בחוץ לפנים הג'ל נהיה קטן יותר. וזה מה שקובע את מידת התפיחה של הג'ל ואת משקל הכדור בניסוי.
שלום הללי, להלן תשובתי.
אני מניח שהכוונה היא להכנת קצפת בתנאים של חוסר משקל בתוך החללית. ניתן להכין קצפת אבל לא בדרך הרגילה שבה הנוזל המוקצף נמצא במיכל פתוח, כי אז חלקי הנוזל יתחילו לרחף בחלל ויצאו מהמיכל.
צריך לכן להשתמש במיכל אטום, עם פתח שאליו מחוברת משאבת ואקום, ובמקביל שפופרת עם הנוזל. באמצעות ברז, ניתן לחבר את פתח המיכל הריק או למשאבה או למיכל המלא בנוזל. בשלב הראשון שואבים חלק מהאויר במיכל הריק, ואז מעבירים את הברז למצב שבו המיכל הריק יהיה מחובר לשפופרת עם הנוזל. כתוצאה, בגלל הואקום במיכל הריק, יעבור חלק מהנוזל לתוכו, ואפשר גם, על ידי לחיצה על השפופרת לגרום לכך שכל הנוזל יעבור למיכל האטום. כדאי להקפיד שבשלב זה הלחץ במיכל יחזור להיות לחץ אטמוספרי. זה תלוי בכמות האויר ששאבנו בהתחלה. בשלב הזה מנתקים את המיכל האטום ואוטמים את הפתח בפקק. בתוך המיכל יש לנו עכשיו את הנוזל עם שארית האויר, ורק נותר לנענע את המיכל בתנועות חדות ומהירות, על מנת לערבב את הנוזל עם האויר. לצורך הערבוב אפשר גם להשתמש במיכל שבתוכו יש מערבל, כאשר ציר המערבל עובר דרך מכסה המיכל ומחובר למנוע חשמלי. כאשר פותחים לבסוף את המיכל הקצפת נשארת דבוקה לדפנותיו ואפשר ללקק אותה עם כפית.
אפשר לבצע את הכול גם בחלל מחוץ לחללית, אבל צריך לדאוג לחימום המערכת כדי שהנוזל (והאויר!) לא יקפאו, כי בחלל הטמפרטורה מאד נמוכה.
בתיאבון, גדעון בלע.
ד"ר גדעון בלע
בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה
אוניברסיטת תל אביב
להלן תשובתי.
אני מניח שהכוונה היא להכנת קצפת בתנאים של חוסר משקל בתוך החללית. ניתן להכין קצפת אבל לא בדרך הרגילה שבה הנוזל המוקצף נמצא במיכל פתוח, כי אז חלקי הנוזל יתחילו לרחף בחלל ויצאו מהמיכל.
צריך לכן להשתמש במיכל אטום, עם פתח שאליו מחוברת משאבת ואקום, ובמקביל שפופרת עם הנוזל. באמצעות ברז, ניתן לחבר את פתח המיכל הריק או למשאבה או למיכל המלא בנוזל. בשלב הראשון שואבים חלק מהאויר במיכל הריק, ואז מעבירים את הברז למצב שבו המיכל הריק יהיה מחובר לשפופרת עם הנוזל. כתוצאה, בגלל הואקום במיכל הריק, יעבור חלק מהנוזל לתוכו, ואפשר גם, על ידי לחיצה על השפופרת לגרום לכך שכל הנוזל יעבור למיכל האטום. כדאי להקפיד שבשלב זה הלחץ במיכל יחזור להיות לחץ אטמוספרי. זה תלוי בכמות האויר ששאבנו בהתחלה. בשלב הזה מנתקים את המיכל האטום ואוטמים את הפתח בפקק. בתוך המיכל יש לנו עכשיו את הנוזל עם שארית האויר, ורק נותר לנענע את המיכל בתנועות חדות ומהירות, על מנת לערבב את הנוזל עם האויר. לצורך הערבוב אפשר גם להשתמש במיכל שבתוכו יש מערבל, כאשר ציר המערבל עובר דרך מכסה המיכל ומחובר למנוע חשמלי. כאשר פותחים לבסוף את המיכל הקצפת נשארת דבוקה לדפנותיו ואפשר ללקק אותה עם כפית.
אפשר לבצע את הכול גם בחלל מחוץ לחללית, אבל צריך לדאוג לחימום המערכת כדי שהנוזל (והאויר!) לא יקפאו, כי בחלל הטמפרטורה מאד נמוכה.
בתיאבון, גדעון בלע.
ד"ר גדעון בלע
בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה
אוניברסיטת תל אביב
למיטב זכרוני התכונה הזו (המצאות פוטורצפטורים בבלוטת האיצטרובל) קיימת בבעלי חוליות שאינם יונקים. ביונקים התכונה הזו הוכחדה.
אני מכתב את המומחה בנושא - פרופ' יואב גוטהילף לדייק את תשובתי אם צריך,
בברכה ושמח תמיד לעזור,
יניב אסף
אכן, היכולת של בלוטת האצטרובל לקלוט אור קיימת אר בחוליתניים שאינם יונקים
בברכה, פרופ' גוטהילף
פרופ' יניב אסף
נוירוביולוגיה
אוניברסיטת תל אביב
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל
שלום תומר
מצורפים קישורים עם מידע מפורט ומהימן לשאלתכם:
במידה ותהיינה שאלנו נוספות, אתה מוזמן לכתוב לנו שוב.
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל
There are several reasons why the Moon appears to have different colors. The most common reason is its position in the sky. Ordinary light is made up of a collection of waves of different lengths. Each length corresponds to a different color. Red light has a wavelength of 680 nanometers (there are 1,000,000 nanometers in a millimeter). Violet light has a wavelength of 410 nanometers, and the other colors have wavelengths between 410 and 680 nanometers. The Moon reflects the light from the Sun and all the colors are mixed together. When this happens the light (and the Moon) appears white. But the different wavelengths don't pass through our atmosphere equally. It is harder for the blue and violet light to pass through. When the Moon is high in the sky, the light doesn't need to pass through so much atmosphere and most of the light gets through and the Moon appears white. But when the Moon is near the horizon, the light has to pass through a thicker layer of atmosphere, and some of the blue and violet light is lost. As a result the Moon appears more red. The same thing is true for the Sun. When it is high in the sky it appears yellow-white, but near sunrise or sunset it appears redder.
1. אני רוצה להתייחס למספר מונחים שהשתמשת בהם. מבחינה פיזיקלית- לא ברור לי לחלוטין למה התכוונת במושג "ריק" בהקשר של המפץ הגדול.
באשר לשאלה "מהי המטרה" נראה לי שלשאלה כזאת אין למצוא תשובה בתחום העיסוק האנושי הנקרא מחקר מדעי הטבע.
כדאי עם זאת לציין שייתכן שישנם פילוסופים של המדע שלא יסכימו עם קביעה כזאת.
בתחום מדעי הביולוגיה אפשר אולי למצוא חוקרים שמדברים על "מטרות" של מערכות שונות, עצמים או תהליכים שהם מזהים בתחום מחקרם,
אך לעניות דעתי גם בתחום הביולוגיה יש למושג "מטרת קיום" של משהו בעולם משמעות רק במובן מושאל, ויש לו ערך כביטוי ספרותי בלבד.
לגבי שאלות 2 ו-3:
בשפה המדוברת ריק מציין בדרך כלל מרחב שאין בו כל חלקיקי חומר. לעומת זאת,במציאות הפיזיקאלית כפי שהיא נתפסת היום, ריק איננו חידלון מוחלט.
על פי תפישות קוסמולגיות מקובלות, המרחב עצמו כולל אנרגיה המכונה "אפלה" שקובעת במידה מכרעת את מסלול ההתפתחות של היקום החומרי כולו.
היעדר מוחלט של חומר ואנרגיה בתחום נתון בחלל למשך זמנים ארוכים עומד גם בסתירה לאחד מעקרונות היסוד של תורת הקוונטים המכונה עקרון אי הוודאות.
לפי עקרון תורת היחסות של איינשטיין של שקילות החומר והאנרגיה ניתן לכן לומר שיצירה של חלקיקים בריק הינה בלתי נמנעת.
אולם כמו ביחס לתהליכים ספונטאניים אחרים המתוארים בתורת הקוונטים, עצם הבנתם כתהליכים ספונטאניים הינה הודאה באי יכולתנו לתת הסבר להתרחשותם, כלומר לענות לשאלה "איך" הם נוצרים, מעבר לאפשרות עקרונית לחשב הסתברות שתהליכים כאלה אכן יתרחשו.
אני מקווה שבתשובות הנ"ל תמצא מענה כלשהו לשאלות היסוד שהעלית ושבהן עסקו ועוסקים טובי החוקרים בעולם.
בברכה,
שלום כרם,
השמש מפיצה לחלל קרינה שחלקה בא בצורת אור נראה וחלקה בסוגי קרינה אלקטרומגנטית אחרת (רדיו, תת-אדום, על-סגןל, קרינת X). רק חלק מסל כל הקרינה מגיע לפני הקרקע. חלק מוחזר לחלל וחלק נבלע בשכבות השונות של האטמוספירה. מה שמחמם את הסביבה האנושית זה לרוב הקרינה המגיעה בצורת אור נראה. קרינה שמגיעה לקרקע נבלעת בקרקע או במי האוקיינוס וגורמת לעלייה בחום. בדרך מהשמש לארץ הקרינה כמעט ולא עוברת שינוי. הריקנות של החלל מבטיחה שזו אותה קרינה שיצאה מהשמש.
עידו שלום רב,
טמפרטורה היא אומדן של האנרגיה הקינטית של החלקיקים.
כאשר מחממים גז האנרגיה יכולה ללכת לתנועה של החלקיקים ואז הטמפרטורה עולה, אך היא יכולה גם ללכת לדרגות חופש פנימיות.
פלזמה היא גז מיונן. כאשר מייננים גז, למעשה מוציאים אלקטרונים מתוך האטומים. כאשר האנרגיה הולכת לצורך זה אז הגז לא מתחמם.
מצד שני משתחררים אלקטרונים. אם לאלקטרונים אנרגיה קינטית נמוכה מזו של האטומים הטמפרטורה יכולה אף לרדת.
שלום מור,
פנול הוא טבעת ארומטית (טבעת בנזן) המכילה הידרוקסיל.
פוליפנולים מכילים מספר טבעות אליהן קשור הידרוקסיל או מספר הידרוקסילים הקשורים לטבעת אחת או למספר טבעות. זאת הכימיה.
למה זה מעניין אותנו?
לפוליפנולים פעילות נוגדת חמצון ולפיכך רבים מהם נחשבים כמרכיבי בריאות במזון וצריכתם עשויה להפחית תהליכי מחלה והזדקנות.
מה זה קשור לנביטה של זרעים בכלל ושל זרעי מש בפרט?
בשעות הראשונות של תהליך הנביטה עולה תכולת הפעילות נוגדת החמצון בזרעים בגלל עליה בתכולת הפולפנולים. התופעה אופיינה בזרעי קטניות ושעועית מש (mung bean) שייכת למשפחה. אנשים הדואגים לבריאותם מקפידים להנביט ולא מסתפים בהשרריה של זרעי קטניות יבשים (חומוס, עדשים, אפונה, שעועית, פול וכו') לפני הבישול או לצרוך אותם כמונבטים ללא בישול, מאחר והם בריאים יותר מהמוצר היבש.