שלום דנה,

דג הסלמון הוא דוגמא בולטת לכושר ההסתגלות לסביבות שונות שהתפתח במהלך האבולוציה באורגניזמים שונים. במהלך חייו עובר הדג מסביבה של מים מתוקים (נהרות בהם הוטלו הביצים) לסביבה מלוחה (מי ים בהם הוא מעביר את חייו הבוגרים עד לחזרה לנהר המוצא שם מטילות הנקבות את הביצים.

במעבר ממים "מתוקים" למים מלוחים חלים בדג הסלמון מספר תהליכים המאפשרים לו לקיים נוזלי גוף היפוטוניים לסביבה (הריכוז האוסמוטי של נוזלי הגוף בסביבות 300 mOsm (דומה לזה שלנו) וזה של מי הים בסביבות2000-2400 mOsm.
כדי להבין את משמעות השינויים בדג הסלמון צריך לבחון את ההבדל המשמעותי בין אופי התהליכים האוסמורגולטוריים בשתי הסביבות.
במים מתוקים הבעיה היא להתמודד עם כניסה עודפת של מים מהולים לגוף ולקיים ריכוז אוסמוטי גבוה מהסביבה ואילו במים מלוחים הבעיה היא להתמודד עם כניסה עודפת של מלחים לגוף ולקיים ריכוז אוסמוטי נמוך מהסביבה:

המנגנונים הפעילים במים מתוקים:

שחר שלום,

מצורף להלן קישור שיוכל לסייע לך במענה לשאלתך:

פורום עבודות אקולוגיות למורים ותלמידים

בברכה,

"בשער ברשת"

בדגי סחוס ישנו איבר שנקרא ספירקולום (או ספירקולה ברבים), הממוקם בדרך כלל מאחורי העיניים, שתפקידו לשאוב מים וליצור סירקולציה על הזימים.
לכל דגי הסחוס יש איבר כזה, אבל בכרישים הפלאגים, השחיינים הגדולים, האיבר התנוון והוא אינו תפקודי.

בשאר הכרישים (כרישי מלאך, NURSE SHARKS והרבה אחרים) ובבטאים יש ספירקולום פעיל ואפשר לראות אותו בקלות.

לנחיריים אין תפקיד כלל בנשימה. הנחיריים בדגי סחוס הם "גומחה" בלבד, שמרוצפת בקולטנים כימים (כמורצפטורים). ההרחה עוברת למח עצבית ואינה מחוברת לחוש הטעם או לנשימה כמו אצלינו. מעל גומחת כל נחיר ישנו כפל עור שחוצה את פתח הגומחה באמצע. הצורה הזאת יוצאת לולאה הידרודינמית ומים נעים בלולאה בתוך הגומחה ויוצאים עם כיוון השחייה.

מוזמנת לחפש מידע נוסף באתר שלנו www.sharks.org.il

ולהצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו כרישים בישראל

עדי ברש

יו"ר עמותת כרישים בישראל

עדי ברש
החוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית
אוניברסיטת חיפה

שלום אנאל,

תיקנים, וכל חרק אחר, משתמשים במחושים להרגשת ריח. מחושים הם בעצם האף של חרקים. ריח משחק תפקיד מאוד חשוב בחיי החרקים, הן להתמאות בסביבה וכן לתקשורת עם חרקים אחרים. לכן מחושים שמשמשים להרחה הם איבר חיוני אצל תיקנים ואצל כל חרק אחר.

שלום רב,

הצופית הינה ציפור שיר ממשפחת הצופתיים ואילו הפשוש ממשפחת הסבכיים.

על הבדלים נוספים בין שני המינים תוכלי ללמוד בקישורים הבאים:
צופית
פשוש

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

בקשר לדגירת התרנגולת - העובר של התרנגולת מתחיל להתפתח עוד בבטן התנרגולת וכאשר הביצה מוטלת יש כבר עובר עם כ60 אלף תאים כך שלשאלתך הראשונה : האפרוח התחיל להתפתח עוד בטרם הביצה הוטלה, בשלב זה הביצה יכולה לחכות בתנאי חוץ גם שבועיים , ולראיה התרנגולת מתיישבת על הביצים רק אחרי שהיא הטילה כ12 ביצים ואז כול הביצים מתפתחות ביחד ובוקעות לאחר 21 יום.

לשאלתך השניה אם מתבצעת הפסקה בדגירה  התשובה תלויה בשלב הדגירה ובטמפרטורת הסביבה ,בדרך כלל אם התחילה התפתחות העובר והתרנגולת קמה והפסיקה לדגור במשך 12 שעות ,אין שום בעיה כול זמן שאין מזג אוויר מאוד קיצוני, אך ככול שההפסקה תהיה ארוכה יותר יפגעו יותר עוברים.

אם הדבר קורה בשלבים מוקדמים של הדגירה אז הביצה פחות רגישה, בשלבים מאוחרים הביצה יותר רגישה ולכן התשובה מאוד תלויה בתנאים

בגדול הייתי אומר שבשלבי דגירה ראשונים במזג אוויר לא קיצוני (נניח 18 מעלות) העובר ישרוד יום יומיים ואולי אף יותר

בשלבי דגירה מאוחרים יותר אני מניח שאחרי שאחרי יממה כבר יהיו אחוזי תמותה ניכרים.

ד"ר רון אלעזרי
גן זאולוגי
אוניברסיטת תל אביב

שלום ,

ריכוז נמוך של חמצן בהחלט יכול לפגוע בדגים.  לדוגמא, כאשר דגים חיים בבריכה עם המון חומר אורגני מומס והמון חיידקים צריכת החמצן של החיידקים (שנושמים ומפרקים את החומר האורגני) יכולה להוריד את רמת החמצן שזמינה לדגים ולגרום להם לנזק.  דוגמא מוחשית לכך אפשר לראות כמעט בכל בריכת דגים – יש "חמצניות" (שנראות כמו גלגל כפות שמסתובב ומשפריץ) שמערבבות את המים ונותנות חמצן לדגים.  דבר כזה יכול לקרות גם באקווריום.

לדעתי גם חמצן מומס גבוה מדי עשוי לפגוע בדגים (קיים מקרה של הרעלת חמצן בבני אדם ואני מניח שדבר דומה יכול לקרות בדגים אבל לא בדקתי זאת אישית).

לגבי טווחי חמצן מדויקים – את זה אני לא יודע – לדעתי מידע כזה יהיה זמין באינטרנט.

המשך יום טוב,
 

ד"ר דניאל שר
החוג לביולוגיה ימית
אוניברסיטת חיפה

כיצד ההפרייה של התרנגול מתבצעת?

הפריית הנקבה בחלק גדול ממיני העופות מתבצעת על ידי מריחת הזרע על הנרתיק המוחצן של הנקבה. במהלך ההזדווגות הנקבה מחצינה את הנרתיק (החלק התחתון של צינור יוצר הביצים) כמו כפפה הפוכה, הזכר מורח על זה את הזרע והנקבה מפנימה את הנרתיק חזרה לגופה.

האם נדרש "חיבור" ומגע של אברי המין שלהם לפני כל הטלת ביצה ואז היא נחשבת לביצה מופרית או שמא (כפי ששמעתי..) ההפריה יכולה להיות גם חוץ גופית, וייתכן שחלק מהזרע של התרנגול נמרח על הביצים לפני מותו.. אשמח לקבל תשובה ולהרחיב בזאת את אופקיי
 

ההפרייה בעופות אינה חוץ גופית. ההפרייה עצמה מתרחשת בתוך חלל הגוף לאחר שתאי הזרע "מטפסים" לאורך צינור יותר הביצים עד לחלקו העליון (חלק שנקרא משפך, ואיליו נופל החלמון הצהוב בתהליך הביוץ). בנקבת העוף בחלקו התחתון של צינור הביצים ישנו אתר בו יכולה הנקבה לאחסן תאי זרע למספר שבועות, כך שאפילו שהזכר מת היא תמשיל להטיל ביצים פוריות.

מקווה שעניתי לכם על השאלות

ד"ר ישראל רוזנבוים
ראש המחלקה למדעי בעלי חיים/עופות
האוניברסיטה העברית

להלן מספר תשובות מומחה לשאלות שונות בנושא כפי  שפורסמו באתר "בשער ברשת":

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5941

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4969

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4775

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4731

 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,
מצורף מאמר המתייחס לטיפול בביצי קיימא של ארטמיה בחומר כמו אקונומיקה.
 

פרופ' עמוס טנדלר
המרכז הלאומי לחקלאות ימית
המכון לחקר ימים ואגמים בישראל

דבר לא ידוע על דרישותיהם הסביבתיות של המינים הקטנים אהלית, קטומנית ולגינית; ומעט מאוד בלבד ידוע על דרישותיהם הסביבתיות של המינים הגדולים, כגון סלעון, שיננית וקדמום.

התרשמותי הכללית היא שבסביבה העירונית נפוצים בעיקר מינים פולשים – שבלול הגינה, אאובניה ומינים פולשים של חשופיות, וזאת בזכות משטר המים הנעים שבגינות שלנו. אני אברך על כל סלעון ושיננית שיימצאו בירושלים, וכן על כל פיסת מידע שיאיר את הסוגיה הזו.

בברכה,

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ אבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה
האוניברסיטה העברית

 אענה על שאלתך בהקשר הרחב של הדברים.

·         מין הוא יחידה התרבותית – "דומה המוליד דומה". עם זאת, בכל מין יש שונות תוך-מינית.

·         תת-מין הוא שונות תוך-מינית על בסיס גיאוגרפי. לדוגמא, מין כלשהו של חרדון שצבעו צהוב, ובאזור מסוים בו הסלעים הם בזלת שחורה, כמעט כל החרדונים הם שחורים – הנה לפנינו תת-מין שחור.

·         כדי שהמעמד של תת-מין יתקיים, חשוב שכמעט כל הפרטים באזור גאוגרפי נתון ישתייכו אליו. אם לדוגמא מחצית החרדונים בנוף הבזלת הם שחורים אך מחציתם צהובים – לא נתייחס אל החרדון השחור כתת-מין אלא כאל שונות רגילה בתוך המין. בדומה, אם חרדונים שחורים נמצאים אמנם על בזלת אך גם על אדמת לס, אזי לא ניתן לדבר על תת-מין שחור. נוהל מקובל הוא שאם 95% מהפרטים באזור גאוגרפי מסוים מתאפיינים בתכונה מסוימת, שלא קיימת ב-90% מהפרטים במקומות אחרים – אזי מדובר בתת-מין.

·         אם שתי קבוצות מצויות באותו שטח והן אינן מתרבות ביניהן – נראה כאן חשד להיות הקבוצות מינים שונים, לא תת-מינים.

·         תת-מינים יכולים להתרבות ביניהם, אך בטבע רצועת הכלאיים תהיה כרגיל צרה. אם רצועת הכלאיים (=רצועת הביניים בין הקבוצות) רחבה מאוד ורציפה, נדבר על שונות תוך-מינית ולא על תת-מינים. לדוגמא, חוגלה בירושלים שהיא גדולה; וחוגלה בנגב שהיא קטנה – אם המעבר ביניהם רציף על פני עשרות קילומטרים, נראה בזאת רק שונות תוך-מינית (אולי על בסיס גשם); אם המעבר הוא על פני קילומטר אחד בלבד, - נראה בהם תתי-מין.

·         לשון אחרת, קיים רצף בין שונות תוך-מינית לתתי-מין, לכמעט מינים ולמינים "גמורים".  

בברכה

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ אבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה
האוניברסיטה העברית

הזמן שיונים מעדיפות לאכול זה בבוקר לאחר לילה שבו לא אכלו וכן אח"הצ המאוחרות לפני שנת הלילה.כמות היונים שיבואו לאכול תלויה בכמות היונים בסביבה הקרובה.

פרופ' יוסף טרקל
זאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

מצטער, אין בשאלה מספיק פרטים כדי לאפשר מענה מבוסס.

נתונים חסרים:  

אפיון החומרים הנבדקים (ובעיקר: תכולת יסודות הזנה; מידת הזמינות של היסודות; מידת הבשלות של הקומפוסטים הנבדקים; יחס פחמן:חנקן; תכולת גורמים מזיקים, בעיקר מליחות, ועוד).

מהו המצע בו נערכה הבדיקה – מצע גידול מסחרי? קרקע? איזו קרקע?

אפיון התנאים במצע – ובעיקר אפיון הגורמים המגבילים את התפתחות הצמח – אוורור לקוי? מחסור ביסוד הזנה כלשהו? איזה יסוד?

אפיון הצמחים – מעבר לאחוז הנביטה, ומעבר למידת הצימוח, לצורך מתן מענה מבוסס לשאלה היה עוזר אילו היו נתונים נוספים לגבי הצמחים – האם היו בעיות הזנה? האם היו בעיות מליחות? האם היו מחלות?

בסיכום:

קומפוסט איננו מוצר מוגדר. הציון "קומפוסט מזבל סוסים" איננו מגדיר בצורה מספיק טובה מהו החומר הנבדק – בהכנה אחרת של הקומפוסט יתקבלו איכויות אחרות. כך גם לגבי שאר הקומפוסטים.

קומפוסט מקובל כמטייב קרקע וכתורם יסודות הזנה, אבל קומפוסט יכול גם לפגוע בצמח. קומפוסט מסוים יכול להתבלט ולהיות עדיף בקרקע שבה בעיית האוורור היא הבעיה העיקרית, ואילו כאשר הבעיה העיקרית היא בהזנת חנקן, או זרחן, יתבלט דווקא קומפוסט אחר. וקומפוסט נוסף אף יפגע בצמח.

התגובה עשויה אף להיות תלויה בסוג הגידול – אם הקומפוסט מכיל ריכוז מלחים גבוה והצמח הנבחן רגיש למליחות, תהיה פגיעה. אם הצמח הנבדק עמיד יותר למליחות התגובה בו עשויה להיות חיובית (למשל – בגלל תוספת החנקן).

במצב הנתונים שהוצג לי, סיכום המחקר הטוב ביותר יהיה הצגה מסודרת של הגורמים השונים שיכולים להסביר את התוצאות שהתקבלו וניסוח הצעות מפורטות לגבי אופי הנתונים שכדאי לאסוף בניסוי הבא.

כמו כן – יש מקום לאיסוף תוצאות מהספרות לגבי השפעות של סוגי קומפוסטים שונים. מתוצאות אלו ניתן יהיה לפתח דיון לגבי איכויות הקומפוסט ואופן השפעתו על הצמח.

בברכה,

משה שנקר

ד"ר משה שנקר
המחלקה לקרקע ומים, הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה
האוניברסיטה העברית

שלום גילת,

עדיין חסרים לי כמה פרטים, אך על פניו נראה לי שההבדל הוא בפרוות היעלים: בקיץ מאבדים היעלים את רב הצמר שלהם ונשארים בפרוות קיץ קצרצרה, יתכן ופרווה זו פחות מתאימה לשרצגולם. זו השערה בלבד, אך זה נראה לי מתאים יותר מאשר הלחות.

יתכן ולקרינת השמש גם כן השפעה- בקיץ עם הפרווה הקצרה היא משמעותית יותר- ולכן יתכן שהשרצגלמים מסתתרים יותר באזור הבטן ופחות גלויים. אך אפשרות זאת נראית לי מתאימה פחות.

בברכה,

ערן

ערן לוין
המחלקה לזואולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום,

להלן תשובותי:

1. מה שמשפיע על יציבות הציפור בעומדה על ענף אלו הן שלוש מערכות: האחת, זוהי מערכת שיווי המשקל אשר אוספת נתונים על מיקום העוף במרחב. השניה, זהו המוח ששולח אותות לשרירים שאחראים על היציבה של העוף. השלישית, אלו הם השרירים שמתכווצים ומתרפים ושומרים את העוף בשיווי משקל כל הזמן. הדבר המעניין שהמערכת הזאת פועלת גם בלילה כשהעוף ישן , והמקרה הקיצוני ביותר הוא של ציפורי הסיס שמבלות את רוב חייהן בתעופה כולל בזמן שבו הן ישנות  (במקרה הזה ישן חצי מוח וחצי מוח ער והחצאים עושים בינהם חילופי משמרות.

2. הציפורניים משפיעות על היציבות בכך שהן מונעות החלקה ומשפרות מאוד את האחיזה בענף.

3. הרגל של הציפור בנויה כמו כל גפה של בע"ח: מעצמות, שרירים, ריקמת חיבור ועור.

4. יש קשר בין מבנה הרגל של ציפורים ובית הגידול שהן חיות או התפקיד שהרגליים מבצעות. למשל, קרומי שחייה לעופות השוחים במים כמו ברווזים , רגליים המצויידות בטופרים חדים וגדולים לעופות דורסים, סידורי אצבעות המותאמים ללפיתה של נקרים ותוכים ורגליים ארוכות לאנפות שמאפשרות להן להיסתובב במים רדודים... הדוגמאות הן רבות וממליץ להיסתכל באינטרנט על תמונות של רגלי ציפורים ובית הגידול שבו הן חיות.

בברכה,

רון.

      

ד"ר רון אלעזרי
גן זאולוגי
אוניברסיטת תל אביב

שלום,

אפשר לנסות להרדים אותם באמצעות דו תחמוצת הפחמן (CO2) אם יש במקרה במעבדה.

בברכה,

 

ד"ר טובית סימון
המחלקה לזואולוגיה, חרקים
אוניברסיטת תל אביב

שלום רב,

לצערי ההנחה כי עטלפי הפירות מגלים את הפרי הבשל על פי אדי האתנול אינה נכונה. העטלף מגלה את הפרי על ידי ראיה ועל ידי ריחות. לאתנול תפקיד משני, אם בכלל, במציאת פירות על ידי עטלפי פרי. לראיה, הם אוכלים פירות רבים אשר שיעור האתנול בהם הוא אפסי אם בכלל קיים. 

להשערתכם: אם אתם מניחים כי עטלף מזהה פרי בשל על ידי זהוי האתנול (הנוצר בפרי בשל) מדוע דוקא אדים אלה ידחו את העטלף ולא ימשכו אותו?

לסיכום, אינני רואה כיצד פיזור אדי אתנול יגרום להפחתת ביקור עטלפים, מעבר לכך שלאדי אתנול יש השפעה על בעלי חיים ועל האדם (אתנול הוא הכוהל שבמשקאות משכרים).

בברכה,

ערן

ערן לוין
המחלקה לזואולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום

נושא הצבע בדגים ושימורו הינו נושא המעסיק רבים בתעשיית דגי הנוי. יתרה מכך, בעלי התחביב של אחזקת אקווריום בביתם חוששים תמיד מאבדן הצבע בדגיהם. אני מצרף מאמר העוסק בכך. אפשר כמובן להחדיר צבע לדגים באמצעות המזון. בדרך הזו בד"כ מדגישים בד"כ צבע קיים ובכל מקרה יש להוסיף כמות מאוד משמעותית של קרוטנואידים למשל לדיאטה כדי לקבל את הצבע הדרוש כך במחקר של (Manganaro et al. (20 נדרש שהדיאטה של RED PORGY (דג מהקבוצה של דג הדניס) תכיל כ- 0.2% ASTAXANTHIN כדי שהדגים בשבי ידמו בצבעם לדגים מאותו מין בטבע.

גישות נוספות, כפי שתראו במחקר השני המצורף של SALONG מ- 2013, הן אפילו טבילה של דגים בתמיסות צבעוניות. ולבסוף יש גישה של צביעה גנומית כמו למשל ה- NEON FISH

מצורפים שני המאמרים:

למאמר 1 ניתן ללחוץ כאן.

למאמר 2 ניתן ללחוץ כאן.

בהצלחה לכם

עמוס

פרופ' עמוס טנדלר
המרכז הלאומי לחקלאות ימית
המכון לחקר ימים ואגמים בישראל

שלום רב,

דפניות את יכולה למצוא כמעט בכל שלולית חורף. כלומר, שלולית אשר מתמלאת באופן קבוע כל חורף.  את כמובן יכולה להגיע למעבדתי באוניברסיטת תל אביב ולקבל דפניות.

ליצירת קשר: http://www.ben-ami.com

בברכה,

פרידה

ד"ר פרידה בן-עמי
זואולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

טטיאנה שלום,

במרבית מקורות המידע באינטרט מופיעה האפשרות הראשונה כאפשרות הסבירה להיווצרות האגם.

להלן קישורים: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%99%D7%A0%D7%90%D7%99

http://www.inature.info/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A3_%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%99%D7%A0%D7%90%D7%99

 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום רב,

1. כמובן שקיימים אויבים טבעיים כי היונה היא חלק ממערכת אקולוגית הכוללת טורפים ונטרפים. היונה "טורפת" זרעים של צמחים וטורפים כגון חתול הבר, הבז ואחרים טורפים אותה. כלומר, היונה צריכה להיזהר מטורפים הן במשך היום, שעה שהיא מלקטת מזון על פני הקרקע והן במהלך הלילה, כאשר היא ישנה בתוך שיחים, עצים וכוכים המשמשים לה מחסה בחומות, עליות גג, שובך וכדומה.

אם נסכם את עיקר טורפיה של היונה בישראל אלה חתולי בית, חתולי בר, סמורים, נחשים, עורבים, דורסי יום (בז מצוי ואחרים) ודורסי לילה (תנשמת ואחרים).

2. יש כמובן מחקרים רבים העוסקים בטריפה של יונת הבית או יונת הבר אשר אצלנו בישראל קרויה יונת הסלע או יונת הסלעים.

אך נראה שהשואל "מחביא" רמז בשאלתו- האם ניתן להסתייע במי מטורפיה של היונה על מנת להרחיקה ממקום ישוב?

זו שאלת מיליון הדולר והיא מעסיקה את מיטב המוחות באקדמיה, ברשות המקומית ובקהילה העסקית אשר רואה כאן "הזדמנות עסקית".

החיבור בין אנשי עסקים ליונה החל כבר לפני יותר מששת אלפים שנה, כאשר האדם החל לביית יונים מהטבע על מנת להתפרנס מביציהן ובשרן ובהמשך אף הרחיב את ניצולה של יונת הבית לצורך העברת דואר, לפולחן, הלשלשת לדישון, טיפוח חיית מחמד, יוני נוי, יונים לתחרויות, וכדומה.

בהמשך היונה הפכה ל "בת לוויה לאדם" כלומר לאשר הלך הגיעה בעקבותיו והיום היא מצויה בכל מקומות הישוב. תכונותיה החברתיות של היונה גורמות להתקבצותן של אלפי יונים באותו תא השטח ומגוון תת בתי הגידול שישובי האדם מספקים, מאפשרים ליונים "חיים קלים" וכך הגענו אל שאלתו של השואל, שזהו ניסוחה הקצר- אז מה עושים??

כעת מקובלים בעולם שני פתרונות עיקריים, הראשון- אם אינך יכול להביס אותה הצטרף אליה- וכך, בערים רבות בעולם מאפשרים "כיכר יונים" אליה מתקבצים תושבים ותיירים מאכילי יונים, מוכרי מזון למאכילים וכמובן היונים עצמן..

הפיתרון השני מורכב מעשרות שיטות "לתקוף את הבעיה". יש המונעים מהיונים מנוחה לאצבעות רגליהן, יש המאיימים עליהן בכאילו טורפים, יש המסוככים על דירתם ועל נגזרותיה וכו' וכו'. במועד כתיבת שורות אלו, כמספר המדבירים בישראל כך מגוון השיטות ל"הדברת יונים" לכאורה אך חלקן בהחלט מקטין מהשפעות הלוואי של התופעה.

בברכה,

פרופ' צבי סבר
זאולוגיה
אניברסיטת אינדיאנפוליס

מתוך רשימה של מינים שהוזכרו על ידך נראה כי אנו מתמודדים עם קהילה המשתמשת במצבים של מגננה כמו חיפוש אחר מזון, הגנה מפני חיות טורפות.

עכביש הזאב הוא הטורף הדומיננטי של קהילה זו; הוא, כמו מינים אחרים של עכבישים
כאלה, שולט על המבנה המספרי של היצורים הנעים החוצה לשטח הפתוח בחיפוש אחר מזון.
כמו רוב המינים שהוזכרו הם צמחוניים ואני לא רואה בצורה ברורה
כאן את המבנה הטיפוסי של פירמידת המזון המתאימה לבעלי חיים אחרים.

פרופ' לב פישלזון
המחלקה לזאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

נתנאל שלום, כן יש שימוש "פוטנציאלי" לפטרייה והוא ליצר גז אתילן כאשר תגדל אותה על קליפות תפוזים.

שלום דב

פרופ' דב פרוסקי

מינהל המחקר החקלאי - מרכז וולקני

להלן קישור לשני מאמרים העונים על שאלותיך:

http://www.edugal.org.il/hokrim/library/ma066.htm

http://www.snunit.k12.il/science/biology/se.htm
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום רב,

תשובה לבטח – אין לי.

בישראל, צמחים רבים משמשים לשבלולים כאתרי מנוחה (מהחום העולה מהקרקע וכן מטורפים שוכני קרקע) לאו דווקא כמקור מזון. מרבית השבלולים ניזונים מחומר צמחי מת ומרקיב וזאת בזכות העובדה שיש להם את האנזים צלולאז המפרק תאית, כך שהם לא זקוקים לחומר צמחי ירוק וחי.

מדוע לא לנסות? קח כמה מהשבלולים, הער אותם ממנוחתם על ידי הרטבתם, שים לפניהם עכנאי שרוע וצפה אם הם אוכלים אותו.

כהידור של ניסוי זה ניתן לבדוק לא את האכילה עצמה אלא את הצואה: הער את השבלולים, האכל אותם בנייר צבעוני (נאמר ורוד), המתן עד שהפרש הצואתי יהיה ורוד ואז תיתן להם את העכנאי. כל פרש צואתי שיופיע מעתה, סימן שהוא ממזון שנאכל אחרי ההאכלה בנייר הורוד.

בהצלחה במחקרכם!

יוסי הלר

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ המכון למדעי החיים
האוניברסיטה העברית

שלום אביבה,

אכן ניתן למצוא מאובנים, ואפילו נחמדים מאוד, באבני צור.

בברכה,

פרופ' אביתר נבו
המכון לאבולוציה
אוניברסיטת חיפה

הגדרה של פלנקטון היא כל יצור שאינו מסוגל לשחות כנגד הזרם. זה לא אומר שאין לו יכולת תנועה, אך היא מוגבלת יחסית לתנועת הזרמים הנושאים אותו במרחבי האוקיינוס.

לאור הגדרה זאת, מדוזה בהחלט נחשבת ליצור פלנקטון וצדקה המורה בדבריה. יש נטייה לחשוב שיצורי פלנקטון הם זעירים בלבד, אך זאת תפיסה שגויה. כל יצור שאינו מסוגל לשחות כנגד הזרם נחשב כפלנקטון, ללא קשר לגודלו. בין יצורי הפלנקטון נכללים יצורים מקבוצות סיסטמאתיות שונות.

בברכה,

ד"ר רמי קליין

המכללה הימית מכמורת, מרכז אקדמי רופין