התנהגות בעלי חיים

שלום רב.

שאלה מצויינת.

ראשית כדאי להבהיר כי הפרשה פולסטילית של GnRH מההיפותלמוס ושל LH  ו-  FSH (הגונדוטרופינים) מההיפופיזה מתרחשת גם לפני גיל ההתבגרות, אבל בתדירות ובעוצמה שלא מעוררים את התפתחות של תאי המין.

בגיל ההתבגרות הורמונים אלו מופרשים באופן שמעורר את גדילת הזקיקים וביוץ בנקבה ואת התפתחות תאי הזרע בנקבה.

למה התהליך קורה דווקה בגיל ההתבגרות ולא קודם?

הסיבה לכך היא שתהליך הרבייה קורה בזמן ובתנאים שהכי מתאימים לאחזקת הריון ולגידול צאצאים. למשל, בבע"ח החיים באזורים בהם יש חילופי עונות, ההזדווגות ותחילת ההריון מתרחשים כך שההמלטה תתרחש כאשר מזג האויר וזמינות המזון יתאימו לגידול הצאצאים. הגיל שבו מתרחש ההריון הראשון (כלומר גיל ההתבגרות המינית) גם הוא חשוב מאחר ויש צורך במאגרי אנרגיה מספיקים וגודל מסויים על מנת לקיים הריון תקין ולגדל צאצאים. המידע לגבי גודל הגוף ומאגרי האנרגיה, כמו גם העונה והתנאים החיצוניים נקלטים בהיפותלמוס ומשפיעים על הפרשת ההורמון GnRH כך שתהיה מספקת לעודד את הפרשת ה LH וה- FSH ולעודד התפתחות ביציות ותאי זרע רק כאשר התנאים מתאימים לכך.

יתכן ואילו התהליך היה מתרחש בגיל צעיר מידי היכולת לגדל צאצאים הייתה פוחתת והיינו נכחדים. תהליכים אבולוציונים "דואגים" לכך שכל מין בע"ח (כולל בני אדם) יתרבה בזמן המתאים ביותר לסיכויי ההשרדות של הצאצאים. 

ד"ר יואב גוטהילף
מדעי החיים, נוירוביוכימיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום,

 ככל הידוע לי, מין הקיכלי היחיד המקנן בארץ הוא השחרור, ועד כה לא נמצא בארץ קן של מין קכלי אחר. הדבר אפשרי, אבל צריך הוכחה.

 לגבי הריפוד: שחרורים אכן מטייחים את קינם בבוץ מבחוץ, ומרפדים בחומר צמחי ואחר מבפנים, אבל לעתים כמות חומר הריפוד קטנה והבוץ נראה בתוך הקן. אולי זה מה שקרה במקרה המתואר.

בברכה,

פרופ' יורם יום-טוב
מדעי החיים/זאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

חן שלום,

להלן קישור למקור מידע בנושא מערכת ההובלה של החרקים:

http://insectour.blogspot.co.il/2011/12/blog-post_30.html#axzz2Tj8gKgQC

בברכה,
 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

להלן הפניות לקישורים המסבירים את תכונת "האיטיות של הצב" והאבולוציה:

http://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/life_sci/%D7%90%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%94
 

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3647

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

להלן מצורף קישור לשאלה שפורסמה באתר, ובה מופיעות תשובות לשאלותיך:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5941

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום רב,

בישראל 33 מיני עטלפים, מתוכם רק מין אחד הינו עטלף פירות וכל השאר הם עטלפי חרקים. עטלף הפירות המצוי הינו נפוץ ביותר בכל הארץ (יותר באזור הים תיכוני ופחות במדבר). בעבר נחשבו בטעות עטלפי הפרי למזיק חקלאות משמעותי ולכן נעשו פעולות להדברתם. פעולות אלה לא רק שלא פגעו בעטלפי הפרי אלא כמעט גרמו להכחדתם של רוב מיני עטלפי החרקים בישראל (שהם מועילים ביותר לחקלאות ולאדם).

עטלפי פרי נחשבים כיום כמין מזיק שאינו מוגן בחוק הגנת חיות הבר (1950). עיקר הנזק הוא בלכלוך אותו יוצרים עטלפי הפרי בהפרישם את צואתם תוך כדי מעוף על קירות בתים, מכוניות וכו'. הנזק לגידולים חקלאיים מעטלפי פירות הנו שולי לרוב.

הסיבה לכך, שעטלפי הפירות כה נפוצים הוא הגינון המודרני בישראל המשלב עצים טרופים או סובטרופים רבים שיש עליהם פרי במשך רב השנה, כגון מיני פיקוס, תמר, איזדרכת וכו'. ריבוי המזון אפשר לאוכלוסית עטלפי הפרי לגדול בצורה משמעותית בעשרות השנים האחרונות.

 בברכה,

ערן

ערן לוין
המחלקה לזואולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום,

מקובל כי אין לערבב אמונה דתית וענייני מדע. תשובה זו אינה מכוונת למי שסובר כי הכבשים נבראו בששת ימי בראשית.

 כפי שאנשי המדע רואים את הדבר, ביות הכבשה החל לפני כ 12,000 שנה בצפון מסופוטמיה מאוכלוסיית כבשי בר. ממצאים גנטיים מלמדים כי לפחות חמש נקבות שונות ושני זכרים שונים בויתו, והם יחד עם פרטים אחרים שימשו בסיס לאוכלוסיית כבשי הבית אשר כיום מונה כ1000 זנים וגזעים.

 כבש הבר אשר נציגו כיום הוא המופלון, שונה במראהו מכל וכל מכבש הבית. כפי שקיימת שונות בין בני האדם במראה ומבנה הגוף, כך כנראה הייתה שונות בין הכבשים שבויתו בתכונות הגוף שלהן. במהלך הביות (אלפי שנים ומקומות שונים) האדם בחר בכל מקום ומקום מבין הטיפוסים השונים של הכבשים את אלה שהתאימו יותר לצרכיו ודאג לזווג פרטים דומים. כך נוצרו הגזעים השונים. במהלך השנים אירעו מדי פעם בפעם באופן טבעי שינויים אקראיים במבנה הגנטי של בעלי החיים (מוטציות) והדבר היווה מקור לצורות חדשות וזנים חדשים.

 כך, אם לסכם,  את התשובה, אנו סוברים כי לזנים השונים של הכבשים יש מקור משותף – אוכלוסייה של הכבש הקדום, שהיא כשלעצמה הייתה הטרוגנית במופע שלה.

 כל טוב

ד"ר אלישע גוטויין

ד"ר אלישע גוטויין
המחלקה לחקר בקר וצאן המכון לחקר בעלי חיים
מכון וולקני

לאה שלום,

מצ"ב קישור לאתר המכיל מידע מפורט הנושא: "החי והצומח במישור החוף"

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13828 
 

בברכה,
 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

איתי שלום,

תשובה לשאלתך המעניינת הנושא: "הומוסקסואליות בבע"ח" וקישור למקורות מידע נוספים תמצא בלינק המצורף:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A7%D7%A1%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D

בברכה,

 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

שאלה בנושא השפעת מידת הלחות על פעילות חלזונות נשאלה לאחרונה באתר, ונענתה

בהרחבה.

להלן הקישור לתשובה: http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5941

 נשמח לעזור גם בהמשך,

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

שאלותייך יפות ונבונות מאוד.

כיצד שבלולים חשים ברמת הלחות באוויר? – איני יודע. יש מיני שבלול שבהפרישם חתם (המורכב ריר יבש וסידן) הם מותירים פתיל קצר, המחבר בין החתם לגוף השבלול המכונס בעמקי קונכייתו; ושינויי לחות בסביבה נקלטים על-ידי החתם, מעוברים לאותו פתיל וממנו לגוף השבלול.

 מהי הטמפרטורה האחידה הרצויה בכלים שבהם ייכנסו השבלולים לקיוט? – לדעתי טמפרטורת חדר. אנא זכרי ששבלול שורד את כול משרעת הטמפרטורות שבין יום ללילה וכן בין חוף לקיץ, כך שטמפרטורת חדר נראית לי דבר שהוא יכול לעמוד בו והולמת את הניסוי.

 האם שפע לחות ימנע כניסה לקיוט? אני בספק. שבלולים אינם רק "מכונות המגיבות ללחות" אלא יש להם צורך פנימי בקיוט. במעבדה שלי, בשעתו סיפקנו לשבלולים שפע לחות במשך כול השנה ובכול-זאת, בקיץ הם בחרו לקייט – הם הקיצו, הסתובבו כסהרורים ושבו והתכנסו בקונכיותיהם. יובש הוא רכיב חשוב בקיוט, אך אני משוכנע שיש גם גורמים נוספים.

מדוע לא תנסי? מקצת השבלולים תוסיפי להם לחות ומקצתם לא, ותראי מה קורה.   

 בברכה,

יוסי הלר
 

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ אבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה
האוניברסיטה העברית

דניאל שלום,

 נושא השינה בדגים ובלוייתנים נחקר וסוכם בשני מאמרים מאוד מעניינים המצורפים להלן:

שינה בדגים: http://news.walla.co.il/?w=/22/600646

שינה בליוויתנים: http://www.hayadan.org.il/how-whales-sleep-0505082/

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

תשובתי כוללנית בלבד.אני לא בקי בספרות העוסקת בהיבטים אלה של השבלולים אך כהכללה, להרבה מאוד בעלי חיים יש מחזור יממתי: לא-פעילים ביום אך מגיחים לפנות ערב, וזאת בתנאי ששוררים תנאי סביבה מתאימים (כגון לחות באוויר או בקרקע); אחרים הם פעילי יום ולא פעילים בלילה. יש ספרות למכביר על מחזורי יממה בעולם החי, המתנהלים כשעונים מולקולריים פנימיים. בניסוי אפשר להפוך יום ללילה ולעקוב אחר פעילות השבלולים.

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ אבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה
האוניברסיטה העברית

שלום רב לך עמוס

כדי להסביר את היתרון בצורה הסלילית של הקונכייה אצל חלזונות נתאר לנו חילזון ימי ירוד כלשהו בשחר האבולוציה, לפני 500 מיליון שנה, אשר יש לו רגל ובקדמתה ראש, ועל גב הרגל מתנשא גוש קרביים המכיל את מערכת העיכול ובלוטות המין. גוש הקרביים מפריש קליפת מגן גירית, היא הקונכייה.
כעת: לבלוטת מין גדולה יותר תהיה יתרון בכך שהיא תייצר יותר תאי זרע ותאי ביצית ולפיכך פרט שיש לו בלוטת מין גדולה יותר, גדלים סיכוייו לשרוד ולהעמיד צאצאים רבים. לפיכך פרט כזה גם ייצר קונכייה מגינה גדולה יותר (מפרט אחר שבלוטת המין שלו יותר קטנה). לכאורה ניתן היה להגדיל את (גוש הקרביים וה-) הקונכייה על ידי יצירת חרוט גירי גדול וארוך מאוד, שיתנשא גבוה ורם מעל לגב הרגל. אלא שחרוט גבוה כזה יהיה כה צר וארוך שהוא ייצור בעיות יציבה, וגם קשה יהיה להזדחל עמו לתוך נקיקי סלע. הפתרון: פיתול החרוט הגדל לצורה סלילנית, כך שהוא יהיה אמנם גדול, אך נמוך יותר (מחרוט גבוה) ויהיה קל יותר להתנועע עמה.

שבלול באוזן אכן קיים ביונקים אך לפני היונקים נתחיל בזוחלים. בזוחלים האוזן הפנימית בנויה כחרוט צר וארוך המשתנה בקוטרו, ולאורכו תאי חוש שונים, המגיבים כל אחד לתדר אחר של קולות; וככל שהחרוט ארוך יותר כך עולה רגישות בעל-החיים לקולות אלה ואחרים. בעופות הרגישות לקולות רבה הרבה יותר (תנשמת שומעת רשרוש של מכרסם ומאתרת אותו גם בחושך מוחלט) ולפיכך החרוט ארוך יותר, אך הוא כה ארוך שלו היה נותר ישר לא היה לו די מקום בגולגולת; ולפיכך האוזן הפנימית בעופות רבים בנויה כחרוט ארוך המתפתל בקצהו. ביונקים, ששמיעתם חדה במיוחד (בחדף הנקבה משמיעה וקולטת קולות אולטרא-סוניים לתקשורת עם צאצאיה) כדי שחרוט השמיעה הארוך מאוד יוכל להיות מוכל בתוך הגולגולת, הוא מלכתחילה מפותל בצורת סליל צפוף, הוא "שבלול האוזן".

כך, בחלזונות הצורה הלוליינית מאפשרת נשיאה קלה של גוש קרביים גדול; וביונקים היא מאפשרת הכלת איבר שמיעה חרוטי רגיש בתוך הגולגולת.

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ אבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה
האוניברסיטה העברית

אין לי, לצערי, תשובה פרטנית. אולם, מים מתוקים גורמים להתפוצצות של תאים צורבים ועל כן לא משתמשים בהם בשטיפה. מי מלח נקיים (לא מאתר שורץ מדוזות) ולו אף סינטטיים שוטפים את התאים הצורבים ומונעים שליפתם. אני מניח שחומץ גם הוא מונע שליפת תאים צורבים נוספים המצויים על העור וייתכן שגם מנטרל פעולת הארס. יתכן וחומציות מונעת שליפת התאים הצורבים.

פרופ' יהודה בניהו
המחלקה לזאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום יעל,

אני שמח מאוד על התעניינותך ביצורי עולם קטנים ואטיים אלה ותצפיותייך ממש עולות בקנה אחד עם התצפיות שלי: שבלולים הם לא "מכונות" של מזג האוויר אלא הם זקוקים לקיוט ואם מעירים אותם בקיץ (על ידי הרטבה) הם מהר מאוד מתכנסים חזרה לשנתם, מחכים עד בוא היורה האמיתי. תצפיות דומות יש לי בשבלול החרמון, אותו גידלה בשעתו תלמידת מחקר במעבדה שלי. לשאלתך, בטבע שבלוליות חיות כשלוש שנים.

המערכת שלך מציעה בסיס נהדר לניסויים: לגדל אותם במעבדה בתנאי שפע של מזון ולחות, לתת להם להיכנס לקיוט ואז להעיר אותם כעבור חודש / חודשיים/ שלושה/ וכדומה עד סמוך ליורה, וכן עם בוא היורה, ולראות אם תמיד הם מגיבים באותו האופן. אפשר גם לנסות, עם תלמידים, לא לתת להם כלל להיכנס לקיוט ולראות אם ניתן הדבר. אולי כדאי לערוך את הניסוי בנפרד לבוגרים ולצעירים שזה עתה בקעו.

בברכה

יוסי

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ המכון למדעי החיים
האוניברסיטה העברית

שלום בנצי,

רב העטלפים פעילי לילה משום שכך הם מנצלים את השעות בהן הציפורים אינן פעילות והם נמנעים מתחרות ומסוגלים לנצל את שפע מקורות המזון הזמינים להם בשעות אלו.

עטלפים מסוגלים לפעול בלילה בזכות השימוש באקולוקציה, אך חשוב לציין כי כל מיני העטלפים הנם בעלי חוש ראיה.

מקוה שתשובתי עזרה.

בברכה,

ערן לוין
המחלקה לזואולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום, מירושלים לבאר שבע.

שבלוליות מדבר פעילות גם בלילות טל והדבר מוכר מתצפיותיו הנהדרות של משה שחק, מלפני שנים רבות. באשר לאי-פעילות השבלוליות השנה בניגוד לשנים עברו, אני מציע לבדוק בשירות המטרולוגי את מספר לילות הטל בבאר שבע השנה, יחסית ללילות אחרים.

שבלוליות מדבר פזורות ברחבי מרכז הנגב ובמקומות שונים הם מקייטים על צמחים ממינים רבים, אלה ואחרים. ייתכן אולי ששבלוליות מקייטות על צמחים שמהן הן ניזונו; ויתכן גם שצמחים מסוימים דוחים אותם מלטפס עליהם בגלל טעם, או ריח, או מירקם הגבעול או עוביו. אשר לשאלת המצבורים שהתגודדו בבסיס שיח הנוי היבש, - מדוע לא להציב ניסוי? אפשר לבחור עשרה שבלולים, לסמן אותם, ולהניח אותם פעם סמוך למרגלות צמח ממין זה ופעם סמוך למרגלות צמח ממין אחר ולבדוק אם הם מעדיפים כל צמח בסביבתם, או אולי הם בורחים מאחד הצמחים. כאמת-מידה אפשר אולי לנעוץ באדמה מקל עץ של מטאטא, לספור כמה שבלוליות תעלינה עליו ולאיזה גובה ואחר-כך להשוות אליו את "כוח המשיכה" של שני מיני הצמחים.

התופעה אותה תיארת, של נדידת שבלוליות במורד המדרון עם סתיו ועלייתם חזרה בשלהי האביב, נחקרה ותועדה על ידי עירית חרמוני, מאוניברסיטת בן-גוריון (בהנחיית צביקה אברמסקי): בחורף הם יורדים לוואדי הלח, לאכול הרבה ולהטיל, עם קיץ הם מהגרים חזרה למדרון, שם אולי קריר יותר. אני לא חושב שהפרט חוזר כל שנה אל בדיוק אותה הנקודה במדרון.

בברכה,

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ המכון למדעי החיים
האוניברסיטה העברית

שלום שלי,

אם אין למצוא את הרצוי, יש למצות את המצוי. החלקה שיש לך בלב האזור העירוני – עם זה צריך לעבוד ועמה להתקדם, אין בטבע 'שטח תצפית מושלם'. אם החלקה העירונית שלך מספיק טובה עבור השבלולים ואין חלקה מושכת יותר, אז זה מה שיש.

בחלקה העירונית שלך, מכל הצמחים אני מציע להתרכז בעבקנה, כי מרבית הפרטים באוכלוסית השבלולים הם עליו; בשלב ראשוני לפחות, כדאי להתעלם משאר הצמחים.

אם על העבקנה יש כיום שבלולים והם יורדים ממנו מדי ערב כדי לאכול מהקרקע הייתי מסמן את כל הפרטים שעל אחד הצמחים בצבע נתון (שתי נקודות של לכה לצפרניים) ובודק אם הם חוזרים מדי יום לאותו הצמח. במקצת פרטי העבקנה הייתי מציין בלכה אחת את הפרט העליון (שוב, בשתי נקודות), בלכה מצבע אחר את מספר שתיים ובלכה שלישית את מספר שלוש, ובודק במהלך תקופה האם סדר זה נשמר. מאחד העבקנים הייתי גם מסיר את הפרט העליון במרומי הענף, מודד ואולי גם שוקל אותו ובודק אם אכן זהו הפרט הגדול ביותר על ענף נתון. אני חושב שגם הייתי עוקב אחר פרט כלשהו שהוא עכשיו במרומי הענף, למעלה, ולמחורת הייתי מחייב אותו להיות לא הראשון העולה בצמח אלא השני או השלישי, והייתי בודק אם הוא יעקוף את אלה הקודמים לו.

והייתי גם שוקל להדביק על העבקנה קונכיות ריקות, ישנות, ובודק אם הן מהוות מכשול שהשבלולים העולים בענף לא יכולים לעקוף אותו.

בברכה,

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ המכון למדעי החיים
האוניברסיטה העברית

שלום רב,

השאלה מה מכתיב את מיקומם של שבלולים על השיח היא מצוינת. בין הגורמים הבאים בחשבון יש למנות את החום, מצב התזונה, יחסים בין פרטים, נוכחות פרטים פצועים, ונוכחות טורף.

השיקול של חום העולה מן הקרקע משמעותי בעיקר בשלהי האביב, שאז הן נעשה חם מאוד הן הפרטים עומדים בפני תרדמת קיץ ארוכה (קיוט). מעבר לכך, יתכן שהשבלולים מוצאים את מזונם גם על השיח, בצורת פטריות רקב או גבעולים מתים – יש לזכור ששבלולים יכולים להיזון על חומר צמחי מת מהיותם מצוידים באנזים מפרק התאית צלולאז. יש בהחלט חשיבות ליחסים בין הפרטים: בתוך שגר אחד פרט אחד הוא אלפא ובנוכחותו הוא מדכא פרטים אחרים בני מינו, ומעכב את גדילתם. כמו כן נמצא לאחרונה שבנוכחות פרט שנפצע עקב נוכחות טורף, שבלולים בסוג דרחול נסים על נפשם גבוה יותר מאשר ללא פרט פצוע זה, שזועק כביכול "ברחו! נתפסתי על ידי טורף!".

לגבי מרבית השאלות האלה אין מענה וזהו נושא מצוין למחקר שדה, עם ביקורות קפדניות.

כללית פרט גדול יותר הוא גם חזק יותר ועמיד יותר ויש בכך ערך הישרדותי רב.

בברכה,

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ המכון למדעי החיים
האוניברסיטה העברית

שלום שלי,

להלן קישור לתשובה לשאלתך:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4734

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

קשה להניח שאין תחרות בין פרטים של דרחול, - תחרות, בהכללה גסה, קיימת בין כל שני פרטים בטבע שהם בני אותו המין. אין כאן שום קשר בהיות השבלולים הרמפרודיטים, לאמור כל פרט מייצר הן תאי זרע הן תאי ביצית. עם זאת ההשלכה לגבי יחמורים, שהם יונקי יום גדולי-גוף ומטיבי ראות, חפוזה במקצת: שבלוים חשים את סביבתם הקרובה בלבד, חושיהם עמומים למדי והדגש הוא כנראה על ריח.

ההשערה בדבר קיום תחרות בהחלט ניתנת לחקר: ניתן להכניס לקופסאות שונות (רצוי שקופות) שבלול יחיד, חמישה ועשרה שבלולים, לתת להם שפע מזון, ולראות את אופן גידול השבלולים. אם יש תחרות ופרט אחד מדכא את האחר, פרט זה יגדל ואילו האחרים יישארו קטנים יותר; אם אין תחרות ודיכוי, כולם יגדלו לאותו הגודל. איני מכיר ניסוי כזה בסוג דרחול, אך בסוגים אחרים (אירופה) ניסוי כזה נערך ואכן – יש תחרות בין-מינית ופרט אחד גדל להיות גדול הרבה יותר.

בברכה,

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ המכון למדעי החיים
האוניברסיטה העברית

שלום חסידה,

שלום שולי,

כדוריות הדם האדומות בעופות דומות לכדוריות הדם של זוחלים.

ראשית כמה נתונים:

צמיגות כדוריות הדם האדומות גדולה יותר בעופות מאשר ביונקים כנראה בגלל נוכחות גרעין בתוך התאים וכן בחוזק הממברנה של התא הגבוה יותר בעופות.

אורך החיים של כדוריות דם אדומות בעוף 28-35 יום יונה 35-45 וברווז כ - 42 יום. זמנים אילו נמוכים מיונקים כנראה בגלל טמפ' גוף גבוהה יותר ורמת מטבוליזם גבוה יותר.

ולגבי שאלתכם:

לכדורית האדומה בעופות צורה אובאלית. גם לגרעין בתוך התא צורה דומה. מעבר לכך לתא ולגרעין יכולת שינוי צורה במעבר בתוך קפילרות דקות. התאים (ביחד עם הגרעין) "יודעים" להתארך במעבר הצר ובכך נפתרת הבעיה.

בברכה,

ד"ר ישראל רוזנבוים
מדעי בעלי חיים/עופות
האוניברסיטה העברית

שלום איתי,

התשובה המקובלת לשאלה זו היא שאצל רוב הציפורים לא התפתח מנגנון להזיק למשהו הנמצא בתוך הקן, תהיה זו ביצה זרה או גוזל זר. מנגנון כזה יכול להביא לטעויות ולהיזק עצמי (השמדת ביצה או גוזל של בעל הקן). במקרים אחדים יש מנגנון דחיה של ביצים או גוזלים זרים, ולעתים קרובות קוקיות חוזרות לקינים בהן הטילו, ואם נוכחו שביצתן הורחקה או ניזוקה הן שוברות את ביצי הפונדקאי. מנגנון זה נקרא "מנגנון המאפיה".

בברכה,

פרופ' יורם יום-טוב
מדעי החיים/זאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום אדם,

אחד ההבדלים בין ברווזים לבני האדם הוא שהברווזים רגישים לאור אולטרא סגול ( UV, אורך גל של 358 ננומטר) ובני האדם לא. ציידים אף משתמשים במשטחי UV כדי לצוד אותם.

ברווזים אכן רואים ואריאנטים שונים של צבעים שבני האדם רואים.

פרופ' צבי וולברג
נוירוביולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום רב,

להלן תשובתה של תלמידתי הילית פינקלר, החוקרת חתולי רחוב בישראל בשנים האחרונות במסגרת עבודת הדוקטורט שלה:

חתולים הם טורפים או יותר מדויק טורפים אינסטנקטיביים, ואפילו אם יש להם אוכל הם עדיין ירצו לצוד.

האינסטיקט לציד קיים אצלם גם אם לא ראו אותו אצל אימם למרות שוודאי יהיה פחות מוצלח במקרה כזה, מכיוון שהאם אחראית ללמד את גוריה את תורת הציד.

ההתנהגות הזו כל כך אינסטנקטיבית, שכאשר הם חיים בסביבה שאין בה ציד, לרוב נראה אותם רודפים אחר ציד דמיוני.

בוודאי שהדבר יהי חזק יותר אצל חתולי רחוב, שההתנהגות שלהם יותר "פראית" מאשר של הגזעים המבויתים כמו הפרסי והסיאמי.

בברכה,

פרופ' יוסף טרקל
זאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום איתי,

תרנגולת מטילה לביצי מאכל מגודלת ללא זכר, והיא מטילה אחת ליום כמעט (כר 340 ביצים לשנה), הטלת הביצה אינה מותנית בנוכחות זכר מכיוון שהביצה מכילה בתוכה את הביצית הנקבית – כפי שאישה מבייצת אחת לחודש כך נקבת העוף מבייצת אחת ליום (כמעט). במידה והתרנגולת תזדווג או תוזרע באופן מלאכותי, תופרה הביצית (חלמון הביצה) ויתפתח עובר שלאחר 21 ימי דגירה יהפוך לאפרוח. אם לא תתבצע הפרייה תוטל ביצה ללא עובר.

בברכה,

ד"ר ישראל רוזנבוים
מדעי בעלי חיים/עופות
האוניברסיטה העברית

שלום איתי,

ההסבר המקובל הוא, שהחנקן מציג את הטרף המשופד לראווה, כדי לשכנע את בת-זוגו ביכולת הצייד שלו. ככל שיש יותר נטרפים, הוא מוצלח יותר, וכדאי לבחור בו.

בנוסף "השיפוד" מהווה גם "מזווה" מעולה לשמור על הצייד כשהחיפושית או הלטאה לא נקטלת ועדיין חיה ימים ספורים עד שבוע.

שלום רב,

כנפי הפרפרים מכוסים קשקשים ("החומר האבקתי"), שהם גלגול של שערות או זיפים. לקשקשים אלו תפקידים אחדים, ובעיקר הם אלו שנותנים לפרפר את צבעיו. אם מסלקים אותם, למשל על ידי מגע באצבעות, הכנפים נותרות שקופות וללא צבע. אינני רואה כל קשר בין גלגול הפרפרים לקיום הקשקשים, הנמצאים רק על הבוגרים. יתכן שלקשקשים יש גם תפקיד הגנתי, מכיוון שאופיים החלקלק והשארותם על האצבעות, או על שפתיו של טורף פוטנציאלי, מאפשרת כנראה לפרפר לחמוק מגורל פחות נעים במערכת העיכול של הטורף, גם אם בדרך זו הוא מאבד משהו מיופיו.

כל טוב,

ד"ר אמנון פרידברג
הפקולטה למדעי החיים/זאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום נגה,

שלום איתי,

בברכה,

פרופ' יורם יום-טוב
מדעי החיים/זאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום איתי,

תנועת גזים פנים – חוץ באורגניזם מתווכת ע"י דיפוזיה בנוזלים כאשר הנוזלים משמשים כנשאים מתווכים. הדיפוזיה מתרחשת בהתאם ללחץ החלקי של הגז בסביבה בין אם זה במים או בנימי הדם בקרום הזימים.

בברכה,

פרופ' לב פישלזון
המחלקה לזאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב