הנדסת חשמל

בעקרון אם שמים לדוגמא נר בין שתי מראות מקבילות הוא משוכפל אין סוף פעמים על ידי השיקופים מהמראות. הבעיה היא שהשיקופים הולכים ומתרחקים ותרומתם הולכת ונחלשת, כך שהאור בסביבת הנר יגדל, אבל להערכתי לא יותר מ-3-4 פעמים מעוצמתו המקורית.

לזוג קירות נוסף יש פוטנציאל להגדיל עוצמת האור בסביבת הנר בצורה דומה. הוספת זוג מראות נוסף לא תתרום עוצמת אור משמעותית.

הבעיה היא שבין שתי המראות יש נקודות שהאור מתחזק (התאבכות בונה) ונקודות שהאור נחלש (התאבכות הורסת) וכל סטיה קטנה יכולה לגרום למעבר מנק' התאבכות בונה להתאבכות הורסת.

בעיה נוספת היא כיצד לאסוף את כל האנרגיה הזו ולהפוך אותה לאנרגיה חשמלית. הדבר בדרך כלל נעשה בעזרת תא פוטואלקטרי שהנצילות שלו נמוכה, דבר שהופך את כל התהליך ללא משתלם.

לסיכום הרעיון בסדר, אבל המימוש שלו כנראה בעייתי.

היי דביר, 

מצ"ב קישור להסבר על נצילות חשמלית מאת 'דע-מדע', בגדול נצילות היא היחס בין  כמות האנרגיה המועילה (היוצאת) לבין הכמות הכוללת של האנרגיה המושקעת (נלקח משיעור נצילות של עמל נצרת).

בהצלחה!!  

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

הי שני,

כדי שנורת להט תידלק, החוט הדק צריך להיות מוליך. יתכן שבחומר שקראת, השעווה הכילה חומר מוליך ולא ציינו זאת. אני מצרפת לך את רישום הפטנט של תומס אדיסון ב-1880 המתאר את הסקיצה הראשונית של נורת הלהט. Edison-tech-center נותן הסבר על חומרי חוט הלהט ופעולתו. בנוסף, קצת רקע על תומס אלווה אדיסון ממוזיאון המדע בירושלים.

תמשיכי לשאול שאלות מעניינות!

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל