המרחב העירוני

בנושא השאלה קיימת ספרות עשירה שבה באים לידי ביטוי חילוקי הדעות והבדלי הגישות הנטושים בנושא זה עד היום. רק בשנה שעברה פירסם מלומד ידוע בארה"ב מאמר, שעורר סערת ביקורת , שבו טען שאין להתעלם מהאבחנה של קיום נחיתות בכושר השכלי אצל בני גזע מסוים מאוכלוסי ארה"ב. במחצית השניה של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 האמינו מדענים רבים שלתכונות הטבעיות של המרחב (תכונות הכוללות את האקלים, התבליט, המיקום הגיאוגרפי ועוד)השפעה רבה ואפילו מכרעת על התפתחותן התרבותית והטכנולוגית של אוכלוסיות. תלו את הפער הגדול ,על פני דורות, בין העמים המפותחים ביותר לבין העמים הפרימיטיביים ביותר בהבדלים הגדולים בתנאים הסביבתיים (במיוחד באקלים) שבהם מתקיימת כל אחת מאוכלוסיות אלו וטענו שהבדלים אלו, על פני תקופות ארוכות יצרו גם פערים בכישורים ובתיפקודים שכליים. מחקרים הצביעו על כך שגורם חשוב לנחשלותם של עמים או שבטים "פרימיטיביים" הוא שאופי מרחב קיומם מטיל עליהם בדידות. הם אינם נהנים מהמגעים, עם אוכלוסיות אחרות, של הפרייה הדדית, תרבותית וטכנית, שתרמו רבות לקידומם של העמים המפותחים.

מחקרים רבים , בעיקר במאה ה-20 עירערו את ההנחה על השלכה ישירה של התכונות הטבעיות של מרחב הקיום על הכושר השכלי. בני אוכלוסיה פרימיטיבית שעברו לתנאי חיים והשכלה, דומים לאלו השוררים באזורים המפותחים, גם אם נשארו לגור במרחב מוצאם, הוכיחו כושר שכלי מתקדם. מחקרים כאלו שנערכו על ידי מדענים מתחומים שונים: אנתרופולוגים, פסיכולוגים, רופאים, מחנכים ועוד ערערו, במידה רבה את ההנחות המקוריות הנ"ל שהתבססו לעתים על התרשמויות . הגיאוגרפיה המודרנית , במידה שהיא נזקקת לנושא זה, נשענת על ממצאי מחקריהם של מדענים מומחים,בתחומים הנזכרים, המשתממשים בחידושים עדכניים (כולל נושא הגנים) כדי לאבחן את המייחד את האוכלוסיות הפרימיטיביות (שעדיין נותרו) מבחינה ביולוגית ,תיפקודי המוח, תכונות נפשיות וחברתיות.