הזנה בצמחים ובבעלי חיים

שלום טלי,

האנזימים בתגובות אשר ציינת אינם משתמשים ב ATP ולפיכך אין בעיה.

להלן קישורים (בעברית) המתארים את פעילות האנזימים עמילאז ופפסין:

http://www.proteopedia.org/wiki/index.php/User:Amir_Mitchell/hebrew_amylase

http://www.proteopedia.org/wiki/index.php/User:Amir_Mitchell/hebrew_pepsin

בברכה,

פרופ' גדעון שרייבר
כימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע

שלום טלי,

חלב המגיע מהפרות מכיל כ- 3.5% שומן. אחוז זה משתנה בהתאם לעונות השנה, תזונת הפרות, וכו'.

עם הגיעו למחלבה עובר החלב תהליך בו בעזרת צנטריפוגה ייעודית, מופרד השומן מהחלב ומתקבל מצד אחד חלב כחוש, קרי חלב ללא שומן, ומצד שני נוזל המכיל כ- 40% הלא הוא השמנת.

בהמשך, בהתאם לאחוז השומן במוצר המיוצר, נעשה מינון של שומן חזרה אל החלב הכחוש, והחלב שמכיל את אחוז השומן הרצוי עובר תהליכים של הימגון, פיסטור וכו' בדרך להכנת המוצר הסופי.

החלב לא מדולל במים.

בברכה,
ד"ר קובי מאירי
טכנולוג מחקר ופיתוח
תנובה

שלום ליאור,
לא ידוע לי על הבדל מהותי בהתנהגות בתחום זה בין מימוזה לצמחים ירוקים אחרים.

כל הצמחים מנצלים חמצן ופולטים דו תחמוצת הפחמן בתהליך הנשימה, המתרחש באברוני תא מיוחדים הנקראים מיטוכונדריה.
בתהליך הנשימה הצמח מפיק אנרגיה מחיבור החמצן (חימצון) למולקולות מורכבות (כגון סוכרים) ואוגר אותה במולקולות מיוחדות כגון ה ATP בנוסף לתהליךהנשימה, הקיים גם בבעלי חיים, מקיימים הצמחים תהליך אחר, שאינו מבוצע בבע"ח, הפוטוסינטזה.
הפוטוסינטזה מתרחשת באברוני תא המכילים כלורופיל (שצבעו ירוק) והקרויים כלורופלסטים.
בפוטוסינטזה קולט הצמח את דו תחמוצת הפחמן ופולט חמצן לסביבה.
בפוטוסינטזה מנוצלת אנרגיה של האור וגם כאן היא נאגרת לבסוף במולקולות ATP.
בסיכום יממתי כולל (ובתנאים רגילים), למרות שצמחים נושמים כל הזמן ואילו הפוטוסינזה מתרחשת בדרך כלל רק ביום, עולה כמות החמצן הנפלטת על זו הנקלטת, וכמות הדו תחמוצת הפחמן הנקלטת עולה על זו הנפלטת.

הוא הדין במימוזה שגם היא צמח ירוק, גם אם היא (כלומר, "מימוזה ביישנית") מגיבה למגע בקיפול זמני של עליה....

בברכה,

ד"ר נאוה מורן
מדעי החקלאות, המכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות
האוניברסיטה העברית

האור הנראה מורכב מגלים באורכים שונים. כל אורך גל נקלט בעין כבעל צבע שונה. קרני האור באורך של 400 ננומטר הם נקלטים כבעלי צבע סגול וקרניי אור באורך גל של 800 ננומטר נקלטים כצבע אדום – בתוך טווח זה נמצאים כל אורכי הגל הנראים לעין הכוללים את כל הצבעים.

כאשר קרניי האור פוגעות בגוף מסוים, חלק מאורכי הגל נבלעים וחלקם מוחזרים, איזה גלים נבלעים ואיזה מוחזרים קובע את צבע הגוף. למשל פלסטיק בצבע אדום בולע את קרני האור באורכי הגל השונים מלבד אדום, גלי האור האדומים מוחזרים לעין שלנו ולכן הפלסטיק נראה אדום. גופים לבנים –מחזירים את קרני האור בכל אורכי הגל, וגופים שחורים בולעים את קרניי האור בכל אורכי הגל.

בצלופן זה אותו עקרון- כאשר האור עובר דרך צלופן בצבע מסוים (למשל כחול) קרניי האור בכל אורכי הגל נבלעים מלבד אורכי הגל שיוצרים את הצבע הכחול שעוברים לצמחי הגזניה שלך.

שלום נורית,

שאלה דומה לשאלתך נשאלה בעבר באתר "בשער ברשת". להלן קישור לתשובה:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=1455

נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום אילנה,

אכן ב 100 גר' סטייק יש יותר קלוריות מאשר ב 100 גר' חסה אולם בפירמידת הביומסה אנו לא מתייחסים באופן מספרי- לא למספר הפרטים ולא מבחינה משקלית ובטח שלא קלורית.

אנו מתייחסים לביומסה כלומר לכמות החומר האורגני היבש הנמצא ביח' שטח מוגדרת.

מבחינה אקולוגית התיאור של פירמידה זו הוא נכון כיון שבחסה למשל- החלק שאנו אוכלים אמנם חסר קלוריות כי אין שם חלבונים/פחמימות/שומנים אולם בהיבט של הצמח חלקים אלו הם המקור. המבלע נמצא בשורשים - אותו חלק שאנו בני האדם לא אוכלים אמנם, אבל מנק' ההיבט של הצמח הרי ששם נמצא פוטנציאל החומר האורגני שלו- מה שיצורים צמחוניים אחרים כן אוכלים.

אם נתייחס לבית גידול מסוים, הרי שהדרך הנכונה לתאר את כמות החומר האורגני היבש, הכמות הזמינה להיררכיה הבאה הוא בצורה הזו.

מקווה שעזרתי.
אורית וייס
דיאטנית קלינית M.Sc, RD

שלום שיר

זבל עופות עלול לעכב התפתחות צמחים מכמה סיבות:

א. אם יושם בכמות רבה מידי

ב. אם גרם להמלחה

ג. עודף תרכובות חנקן

התופעה לא יחודית למנגולד אבל צמחים שונים נבדלים ברגישותם.

כדאי להשתמש בזבל אורגני איכותי ואם אפשר בקומפוסט

פקעת של תפוח אדמה היא אכן גבעול מעובה. כאשר הפקעת גדלה, נוצר פרידרם (Periderm) מתחת לאפידרמיס והאפידרמיס מתקלף עם התעבות הפקעת. שכבת הפרידרם מורכבת משלוש תת-שכבות- Phellem (שכבה של תאי שעם מתים כלפי חוץ. בדפנותיהם של תאים אלה מורבץ חומר שעם שמנוני המכונה- סוברין), Phellogen (השכבה היוצרת האמצעית "הקמביום של השעם") ו- Phelloderm (בדרך כלל 3-1 שכבות תאים חיים, כלפי פנים). בשכבת הפרידרם, מתחת לפיוניות (המתקלפות עם שכבת האפידרמיס) נוצרות עדשתיות המשמשות לחילוף גזים. לשכבות החיצוניות של הפרידרם צבע חום ומכאן צבעו החום של הגבעול המעובה של תפוח האדמה. הנקודות הכהות שעל שטח הפנים של תפוח האדמה הן העדשתיות וניתן להראותם לתלמידים (גם בעין בלתי מזויינת). אם המורה תקלף בעדינות את השכבה החומה (פרידרם, כאמור), ניתן לראות היטב את העדשתיות כאשר מציבים את הקליפה הדקה מול האור. אגב, אם ייחשף תפוח האדמה לאור, הוא יראה ירקרק בגלל התפתחות כלורופלסטים בתאי הפרנכימה שמתחת לפרידרם. בהצלחה.

פרופ' אלי זמסקי
הפקולטה לחקלאות-בוטניקה חקלאית
האוניברסיטה העברית

שלום רב,

1- תהליך הנביטה הוא תהליך של צמיחת העובר בזרע (גדילה בנפח של רקמות העובר), התארכות השורשון, ופריצתו דרך קליפות הזרע. התהליך מבוסס על גדילת התאים כתוצאה מקליטת מים מהסביבה של הזרע, יצירת לחץ טורגור (הידרוסטטי) בתוך התאים, שמתגבר על הלחץ הנגדי של דפנות התאים, ומביא להתארכותם (נפח התאים).

2- תנועת המים לתוך הזרע ולתאי העובר היא בהתאם למפל פוטנציאל המים בתמיסה החיצונית ובתוך התאים, שבמידה רבה נקבע על ידי הפרש הריכוזים המולריים (וליתר דיוק: הריכוז של חלקיקים בתמיסה: יונים (כגון Na ו- Cl במקרה של המלח) ומולקולות (כמו סוכרוז במקרה של סוכר).

3- כניסת המים צריכה להיות בכמות מספקת כדי ליצור לחץ הטורגור הדרוש ל"ניפוח" התאים של העובר, במיוחד של השורשון.

4- מכאן שבתמיסת המלח 2% המים חדרו לזרע, כולל לתאי העובר. מכיוון ש-: א) המים מרטיבים גם את קליפות הזרע , ב) החלק היחסי של העובר בזרע קטן, ו- ג) הפער בין כניסת מים הצפויה במים מזוקקים לעומת תמיסת מלח קטן מאד, שיטת השקילה לא הייתה מספיק רגישה כדי למדוד הבדלים אלה בקליטת מים ע"י העובר (שקלו את הזרע, לא את העובר).

5-ניתן להסביר חוסר נביטה במלח בשתי דרכים שיכולות לפעול בו זמנית:

א)תמיסת המלח הייתה מרוכזת מדי ולא חדרו מספיק מים לעובר, מעל ערך סף של הטורגור הדרוש לגדילת התאים.

ב)השפעות טוקסיות של המלח, המעכבות תהליכם ביולוגיים.

6-למה הייתה נביטה באותו ריכוז 2% של סוכר?

א) הסוכר לא טוקסי.

ב) מבחינת קליטת מים לפי הפרשי ריכוזים: לא ניתן להשוות ריכוזי מומסים לפי % (גרם ל100 מ"ל), במיוחד כאשר משווים מולקולות השונות במשקל וביכולת יצירת יונים בתמיסה (המלח מכפיל מספר החלקיקים בתמיסה). מספר החלקיקים היוצרים 2% של סוכרוז לעומת החלקיקים של 2% מלח הרבה יותר קטן (בפועל התמיסה פחות מרוכזת), ולכן מאפשר יותר קליטת מים על ידי העובר.

בסיכום: מעורבים כאן שני גורמים.תהליכים: השפעות טוקסיות והשפעות על קליטת מים ע"י תמיסה מרוכזת. צריך לתכנן הניסויים בצורה אחרת. למשל: א) השוואת ריכוזים שונים של סוכר, ב) השוואת של מלח עם מלח אחר לא טוקסי (למשל KCl) על בסיס של ריכוזים מולריים דומים, ולא ב-%.

בברכה,

פרופ' חיים קיגל
הפקולטה לחקלאות
האוניברסיטה העברית

פרופ' שמואל וולף
המכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות
האוניברסיטה העברית

The cell wall does break because it is quite resistant and also has a fair amount of elasticity so that is can under go considerable distortion. Indeed when a plant cell swells it takes up water which tends to distend the cell wall, which is later stabilized by addition of further cellulose ( and other) components into the cell wall.

The meaning of no longer functional is very simple: although the basic composition of the cell wall and the membranes is not changed it function is because its functions depends on the ability of proteins to act as channels as enzymes etc. Heated proteins are non-functional although there chemistry is unchanged, but their conformation is changed.

I would strongly recommend to do a little reading and not just be satisfied with written answers to questions.

פרופ' א.מ. מאיר
המחלקה לבוטניקה
האוניברסיטה העברית

כל תא חי (חיידקים, ארכיה או אאוקריוטים) מכיל ממברנות (לעיתים יותר מסוג אחד של ממברנה). הממברנות מורכבות מסוגים שונים של ליפידים, המכילים את החומצות השומניות.

השאלה שלך היא לגבי הערך הקלורי. כמובן שכל מאכל, המכיל פחמימנים שונים (חלבונים, סוכרים, ליפידים וכו') חייב שיהיה לו ערך קלורי. אך יש לי רושם שתזונאים (אינני תזונאי) לעיתים מחסירים מהערך הקלורי המלא של האוכל את כמות האנרגיה שדרוש לאכילת המאכל. אני חושב שלמלפפון (שללא הקליפה מכיל בעיקר מים, ומעט מאוד פחמימנים) יש ערך קלורי, אך הוא בערך דומה לכמות האנרגיה הנדרשת לפרק את המאכל כך שיהיה ניתן להשתמש בו. הנה אתר המפרט את תכולת האנרגיה של המלפפון (ללא קליפה) http://www.calorie-count.com/calories/item/11206.html ויש כאן 2 קלוריות משומן (מתוך 166 גרם).

שלום אורנה,

תשובה מפורטת בנושא שאלתך ניתנה בעבר באתר "בשער ברשת". להלן קישור לתשובה: http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=2433

נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום יואב,

להלן מאמרו של פרופ' מיכאל אבירם מהפקולטה לרפואה בטכניון.במאמר זה
ניתן למצוא תשובות לשאלותיך.

נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,

"בשער ברשת"

שלום,

ההבדל העיקרי בין שני המחזורים הוא בכך שהאטמוספרה כיום מכילה כ- 21% חמצן ורק כ- 0.037% של דו-תחמוצת הפחמן. לכן, שינוי במחזורים שעלול להביא להכפלת ריכוז דו-תחמוצת הפחמן, שהוא נחשב לערך שעלול לגרום לשינויים מפליגים באקלים כדור הארץ בעשרות השנים שלפנינו, יביא רק לשינוי מזערי בריכוז החמצן, שלא יורגש כלל. מאותה סיבה גם הדיבורים על-כך שהעצים או הגינות מהווים "ריאות ירוקות" לעיר או לאזור הם חסרי שחר. אם נאטום חדר ונגדל בו צמחים שינצלו לחלוטין את כל דו-תחמוצת הפחמן שבו, השינוי בריכוז החמצן יהיה כל-כך קטן שלא ניתן יהיה למדוד אותו כלל. וכידוע, אוויר העיר איננו סגור אלא מתחלף ברוח עם אוויר מאזורים אחרים. לעצים יש השפעה ברורה על לחות האוויר וגם על הטמפרטורה בקרבתם, בתנאים מסוימים, אך לא על ריכוז החמצן.

הבדל נוסף בין המחזורים הוא ששריפת דלק, שמבוסס על פחם, נפט, או גז שמוצאים ממעמקי האדמה, מהווה צריכת חמצן ותוספת של דו-תחמוצת הפחמן לאטמוספרה. תהליך זה איננו מאוזן ע"י תהליכי פוטוסינתיזה והוא הגורם העיקרי לעליית ריכוז דו-תחמוצת הפחמן במאה האחרונה. גם שריפת עצים שנכרתו ביער ופירוק כל שאר החומר האורגני שהצטבר בו משחררת דו-תחמוצת הפחמן לאטמוספרה. השאלה היא מה יהיה עתידו של אותו שטח. אם הוא יהפוך לשטח מיושב או לגידול חקלאי אינטנסיבי הרי הוא לא יצבור יותר חומר אורגני. אבל אם הוא ישוב להיות יער, הרי בשנותיו הראשונות הוא יהווה מבלע לדו-תחמוצת הפחמן, עד שתהליכי הפירוק בו יגיעו לאיזון עם תהליכי הצבירה של החומר האורגני.

נ"ב, לדעתי התרגום הנכון לעברית של Carbon dioxide הוא "דו-תחמוצת הפחמן" ולא "פחמן דו חמצני". יש לשים לב להבדל בין סדר של שמות העצם והתואר בעברית ובאנגלית. בעוד שבאנגלית בא התואר לפני השם: "Good question", הרי בעברית בא השם לפני התואר: "שאלה טובה". המונח Carbon dioxide באנגלית מתאר את סוג התחמוצת. יש גם דו-תחמוצת של גופרית וכד'. לכן לדעתי, נכון להשתמש בשם המסורתי "דו-תחמוצת הפחמן" ולא ב"פחמן דו-חמצני".

פרופ' עמרם אשל
מדעי הצמח
אוניברסיטת תל אביב

שלום יעל

צר לי, אך תשובותי אינן חד-משמעיות. שבלוליות מדבר מקיצות מתרדמתן גם בתגובה לטל כך שייתכן ששיטוטיהן בלילות הקייץ היו בתגובה לטל, אך גם ההינתקות מן הגבעול של השיח נראית לי סיבה טובה ליקיצתן. את מרחקי ההליכה של השבלוליות כדאי אולי לבטא לא רק במחק במטרים אלא גם באורכי-גוף מקורבים. אשר להיעלמותן מהשטח, - זה קצת תמוה בעיני כי טורפים רבים משאירים את שאריות הקליפות המפוצחות כך שניתן לדעת, על פי אופן הפיצוח, מיהו הטורף. מכל מקום ציפורים בהחלט באות בחשבון (עורבים, בולבולים) וכן גם קוצנים, גרבילים ויפי-זנב מבין המכרסמים. האם בחלקה יש חדפים או קיפודים? לטאות בישראל לא אוכלות הרבה שבלולים, למעט הקמטן, ואני בספק אם הוא נמצא באזור באר שבע..

לא נראה לי שהשבלוליות איבדו מים במעבר מהשדה למעבדה.

בברכה

שלום חיה,

שאלות בנושא חומצה אסקורבית נשאלו בעבר באתר "בשער ברשת". להלן קישור למס' דוגמאות: (חיפוש הצמד
"חומצה אסקורבית/ויטמין C יוביל אותך למאגר התשובות שניתנו בעבר).

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=2497

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=2454

נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,
"בשער ברשת"
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום נועה,

שאלה דומה לשאלתך נשאלה בעבר באתר "בשער ברשת". להלן קישור לתשובה:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=2881

נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער-קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שאלה יפה, בודדים נותנים את הדעת על סוגיה זו. היא מעניינת, מורכבת, מאתגרת, ולכן ארחיב. התשובה נעוצה קודם כל בהבנה של אופן התפתחות עלה נבוב של צמחים ממשפחת השושניים, כמו למשל זה של בצל הגינה (,Allium cepa "שום נבוב"). עלה נבוב אינו נוצר ע"י "סגירת הטרף" ולכן גם מבנהו הפנימי הוא מיוחד. עלה נבוב נוצר ע"י פעילות מריסטמתית סביב לקודקוד הצמיחה. העלה צומח ומתחיל להתפתח כפרימורדיום טבעתי, מסביב לקודקוד הצמיחה של הנצר, בניגוד לעלה רגיל שהפרימורדיום שלו מתפתח מצדו האחד של הקודקוד. לאחר התרוממות הטבעת מעל לקודקוד (בכעין גליל בעל פתח בצידו העליון) ממשיכות החלוקות והתארכות התאים בקצב מזורז בצדו האחד של העלה וחדלות בצדו האחר של העלה. העלה עצמו מתפתח עכשיו בצמיחה קודקודית, מצידו האחד של קודקוד הנצר. מכאן יוצא שבבסיסו של כל עלה נבוב ישנו פתח אלכסוני זעיר (כי העלה התפתח והתרומם בתחילה בכעין "טבעת" סביב קודקוד הצמיחה של הגבעול ורק אח"כ התארך צד אחד של ה"טבעת" ולכן הפתח נדחק הצידה ונראה כעין חריץ אלכסוני) שדרכו יפרוץ העלה הבא. כאשר בוחנים את בסיסי החלק הירוק של עלי הבצל, אפשר להבחין שכל עלה בוקע דרך החריץ הצדדי של העלה שקדם לו. כידוע, העלים הצעירים הם תמיד מעל העלים המבוגרים, או במקרה של עלה נבוב, עלה צעיר מתפתח פנימה לעלה שקדם לו ובוקע דרך הפתח הצדדי המצוי בעלה הקודם. שוב, בהתבוננות בבסיסי העלים הירוקים ניתן להבחין כי החריצים פונים לסרוגין, פעם אחת שמאלה ופעם אחת ימינה ובהתאם לכך "בקיעת" העלים, זה מתוך זה, פעם לצד שמאל ופעם לצד ימין. אני מציע למורה להראות לתלמידים את עלי הבצל הבוקעים זה מתוך זה ולהציג להם את שאלת ההתפתחות (מרביתם יאמרו- עלה אחד בוקע- כלומר מחורר בכוח, את העלה שקדם לו. מובן שאין הדבר כך).

אופן התפתחות העלה הנבוב משפיע גם על מבנהו האנטומי של העלה (מאחר והוא לא התפתח ע"י "סגירת הטרף" במוסבר בראשית דברי). בחתך רוחב של עלה בצל ניתן לראות כי הוא בנוי רק מהצד האבאקסיאלי (תחתון) של עלה נורמאלי. עלה כזה מכונה בספרות "עלה חד-פרצופי" (unifacial). פרושו של דבר- אין אפידרמיס בצד הפנימי הגובל בחלל הפנימי, לכן גם אין פיוניות בצד הפנימי, אין בעלה כזה רקמת עמודים או רקמה ספוגית והפיוניות מצויות רק באפידרמיס שבצד החיצוני (שמוצאו האנטומי מהאפידרמיס ה"תחתון").

פרופ' אלי זמסקי,

הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית.

שלום מיקה,

שאלה דומה לשאלתך נשאלה בעבר באתר "בשער ברשת". מצ"ב קישור לתשובה:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=828

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

הסיבה העיקרית לתופעה המתוארת, היא מיסוך אלקטרוסטאטי:

בpHשל היוגורט שהוא בסביבות 3.9-4.5 שהוא מתחת לpH האיזו-אלקטרי של החלבון (ה-pH בו לחלבון יש אותו מספר מטענים חיוביים ושליליים) שהוא 4.6~, יש מעט דחייה בין החלבונים הטעונים נטו במטען חיובי. הוספת מלח המתפרק במים ליונים חיוביים (Na+) ושליליים (Cl-) גורמת ל"הסתרת" המטענים החיוביים של החלבון (ע"י יונים שליליים שמתקרבים אליהם) ממטענים חיוביים אחרים בחלבון, כך שהדחייה ביניהם נחלשת. כתוצאה הג'ל (הגבן) שיוצר החלבון (הג'ל הוא מעין רשת תלת מימדית של מולקולות חלבון המחוברות זו לזו בקשרים שונים) מתכווץ ומפריש יותר מים החוצה.

השפעות על מבנה החלבון (מבנה שלישוני ושניוני אך לא ראשוני) מתחילות להיות משמעותיות רק בריכוזי מלח ממש גבוהים, שם מתגברת תופעה הנקראת salting out ומורידה את מסיסות החלבון – עקב אינטראקציות בין המלח והמים, אך ההסבר לתופעה זו מורכב הרבה יותר, וקצרה היריעה כאן מלפרט על כך.

לצערי חומר טוב בנושא זה בעברית מועט מאד- יש לשלוט באנגלית כדי ללמוד את הנושא לעומקו.

בברכת המשך הסקרנות והשאלות המדעיות המעניינות,

דר' יואב ליבני

שלום יעל,

חל איסור לשווק, ולמכור חלב שפג תוקפו, לפיכך חל גם איסור לפסטרו בשנית. פיסטור חלב מספר פעמים אכן פוגע בערכו התזונתי אך לא מביאו למצב "התזונתי" של מים.

בברכה,

שלום

להלן תשובה שהתקבלה בעבר ע"י מומחה מתנדב "בשער".

במידה ותשובה זו אינה עונה על שאלתך נשמח שתפני אלינו בשנית.

בברכה,

בשער ברשת

ג'רמן שלום,

מיץ המרה מופרש מהכבד, נאגר בכיס המרה ומופרש לתרסריון יחד עם הנוזל המופרש מהלבלב. בזמן עיכול המזון תפקידו של מיץ המרה בתרסריון הוא להיות חלק מתהליך ניטרול החומר המגיע מהקיבה (החומצי), אמולסיפיקציה (יצירת תחליב) השומנים שבמזון ואקטיבציה של הליפאז בתרסריון. יצירת המיצלות של מלחי המרה והשומנים מאפשרת גם ספיגה מהירה של תוצרי פירוק השומנים מחלל המעי לאנטרוציטים. ניתן לומר שתפקיד מיץ המרה בתרסריון מדגים את התהליך המכני, הכימי והאנזימתי של העיכול.

בברכה,

פרופ' אהוד זיו

האוניברסיטה העברית

 תמר שלום,

אם מדובר על סכרים ואספרטם התשובה היא לא.

אם מדובר בסוכרים כהלים ששמים בתוך ממתיקים מלאכותיים (כמו סורביטול), הם אינם מעלים את רמת האינסולין אך מספקים קלוריות בדיוק כמו סוכר ולכן לא יכולים לשמש כתחליף דל קלורי לסוכר.

   בברכה,

  פרופ' שמעון ויצמן

  רפואה, אוניברסיטת בן-גוריון