ביוכימיה

שלום לכן,

שמרים לא מייצרים עמילאז לכן לא יכולים לפרק עמילן, אלא אם כן הוסיפו להם מבחוץ את האנזים. כשחומר הגלם לתסיסת השמרים הוא גרגרי חיטה או שעורה נובטים (בתעשית הבירה למשל), נוצר עמילאז בקליפת הגרגר הנובט והוא שמפרק את העמילן לדו סוכרים וחד סוכרים, אותם יכולים לפרק השמרים.

רוני

ד"ר רוני לב
מדעים
מכללת לוינסקי לחינוך

שלום,

להלן מצורפים קישורים להסבר תופעת ההשחמה באבוקדו ומניעתה ע"י מיץ לימון:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5798

http://davidson.weizmann.ac.il/online/askexpert/life_sci/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%AA%D7%A4%D7%95%D7%97%D7%99-%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%94-%D7%95%D7%A2%D7%A5-%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%A8-%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D-%D7%9E%D7%AA%D7%9F

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

להלן קישור לאתר בו מופיע הסבר מדעי להרכב הכימי של "מקלות תאורה כימיים":

http://davidson.weizmann.ac.il/online/askexpert/technology/%D7%9E%D7%94%D7%9D-%D7%9E%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9B%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%A7%D7%A8%D7%9F

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

מצורפים בזאת שני מקורות מידע העשויים לתת הסבר לתוצאות שהתקבלו:

1. קישור לתשובת מומחה שהתפרסמה באתר:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=6130
 

2. מצורפת מצגת לעבודת ביוחקר בנושא שאלת החקר שלכם: לחץ כאן לצפייה במצגת.
 

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום לכן,

להלן קישורים לתשובות שפורסמו באתר בנושא: השפעת סוכרים על תסיסה בשמרים

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5625
http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5273

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3913

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5996

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

להלן קישורים לתשובות שפורסמו באתר, שיתנו מענה לשאלותיך בנושא: "תסיסת שמרי אפייה":

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5996
http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5625
http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3913

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

מצורף קישור העשוי להסביר את התוצאות שהתקבלו:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5728
 

בברכה,
 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

להלן קישור לתשובה שעשויה לעזור לך בגיבוש המבוא לעבודה:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5937
 

כמו כן, מצורף קובץ העוסק בנושא - לחצי כאן

בברכה,
 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום לכן,

הסבר לתופעת חימצון ויטמין C בקישור המצורף:

http://davidson.weizmann.ac.il/online/askexpert/chemistry/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%95%D7%99%D7%98%D7%9E%D7%99%D7%9F-c-%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%A1-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%94%D7%95-%D7%94%D7%AA%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9A-%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%A8-%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%9C

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

פרטיו של המומחה הועברו לשואלת לשם קבלת הבהרות בנושא.

 

ד"ר חגי אבליוביץ
ביוכימיה, מדעי המזון ותזונה
האוניברסיטה העברית

שלום,

מצ"ב תשובת המומחית בקובץ - לחצי כאן לצפייה בתשובה.

 

ד"ר דורותה צ'רקי
המחלקה למדעי הטבע והחיים
האוניברסיטה הפתוחה

שלום,

במיץ לימון יש גם חומצה ציטרית וגם חומצה אסקורבית (=ויטמין C).

ויטמין C מאד לא יציב ומתפרק מהר בטמפרטורות גבוהות ואף גורם השחמה במיצים.

כתוצאה מפרוק ויטמין C ערך ה pH כנראה עלה בניסוי.

בברכה,

אילת

ד"ר אילת פישמן
הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון
הטכניון

אביבית שלום,

כאשר מיצרים ATP מ- ADP ופוספט אנאורגני משקיעים אנרגיה – היא במקור אנרגית האור אם זה בתהליך הפוטוסינתזה או אנרגית חימצון NADH    אם זה במיטוכונדריה. ואילו כאשר מפרקים   ATP ל- ADP ופוספט אנאורגני משתחררת אנרגיה. האנרגיה המשתחררת יכולה להיות בצורת חום אם אין ניצול שלה, או לדחוף תהליכים הדורשים אנרגיה כמו: יצירת קשרים הדורשים השקעת אנרגיה,  להנעת משאבות או לבצע עבודה כמו בהפעלת שרירים. אם האנרגיה הדרושה להשקעה קטנה מהמשתחררת בעת פירוק ATP  עודף האנרגיה יכול להשתחרר כחום.

אני מקוה שזה עונה על שאלתך. אם לא אנא פרטי.

בברכה,

פרופ' אילה הוכמן
ביוכימיה וביולוגיה מולקולרית
אוניברסיטת תל אביב

נועם שלום,

מצ"ב קישור לתשובת מומחה נרחבת ומעמיקה בנושא פיטוכרום שתסייע להבנת הנושא:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5257

במידה ויעלו שאלות נוספות נשמח לסייע,

בברכה,

 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

אורנה שלום,

תשובה לשאלתך פורסמה בעבר באתר: http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5625
 

בברכה,
 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

כעיקרון, האנזימים הנמצאים במזון בהגיעם למערכת העיכול הם חשופים לפעילות פרוטאוליטית חזקה ע"י אנזימים אנדוגנים ודינם הוא כדין כל חלבון אחר שאנו צורכים, פרוק לחומצות אמינו ופפטידים קצרים.  ספיגת לדם היא כמובן בצורה של חומצות אמינו או פפטידים קצרים. יחד עם זאת, יש להניח שבמערכת הפה וגם בקיבה יכולים אנזימים שמקורם במזון לפעול אבל רק בדקות הראשונות בתנאי שסביבת ה pH היא מתאימה כמו במקרה של אסקורבט אוקסידז.  לא הייתי מצפה לפעילות אנזימתית כלשהי שמקורה במזון עם הגיע המזון לתריסריון.

יכולים להיות מקרים בקליניקה בהם מזינים אנשים בקפסולות המכילות אנזימים ספציפים ואלה משחררות את האנזימים הרצויים (כמו לקטאז) במערכת העיכול עצמה במקרים של מחסור אנזימתי.

 איני מכיר מזון נא.

 בברכה,

מיכאל נעים

פרופ' מיכאל נעים
המכון לביוכימיה מדעי המזון והתזונה , הפקולטה לחקלאות
האוניברסיטה העברית

שלום,

התשובה לשתי השאלות קשורה לכן אני עונה בתשובה אחת: המשפטים לא מדויקים בהחלט.  ריאקציה אנזימתית (כמו כל ריאקציה כימית אחרת) - בלי קשר למהירות ההתחלתית שלה, תגיע בסופו של דבר לשווי משקל. בחלק מהמקרים בריאקציה – גם בריאקציה אנזימתית – חלק קטן יחסית מהמגיב הופך לתוצר.  לכן המשפט "כלל המגיבים הופכים לתוצר" - לא מדויק. זה תלוי בקבוע שווי המשקל של הריאקציה.  לא  הבנתי בדיוק מה הכוונה בהסבר של Km  והקבועים השונים נראה לי שהמשפט הבא יפשט את ההסבר שלי:  אנזים הוא מכונה שתזרז ריאקציה עד שהוא יגיע לשווי משקל ואז הוא מפסיק פעילותו.  צריך לזכור, אבל, שהרבה אנזימים עובדים בשני כיוונים ואפשר לבצע הזחנה כי אנו עובדים במהירות התחלתית של הריאקציה (יש עודף רב של מגיב על התוצר, ולכן יש כמות זניחה של תוצר אשר יכולה להפוך בחזרה למגיב).  ברגע שאנחנו נעבוד לא במהירות התחלתית של ריאקציה  כל ההנחות שאנו עשינו הן לא נכונות.

לסיכום: אנזימים כן נשמעים לחוקי שווי משקל.  וכל החישובים של מיכאליס-מינטין מתייחסים למהירות התחלתית של ריאקציה.

בברכה,
 

פרופ' עבד עזאם
מדעי החיים, ביוכימיה
אוניברסיטת תל אביב

דני שלום,

"השפעת דטרגנט על נביטה" הינו נושא שטופל בהרחבה באתר. להלן מס' קישורים לתשובות לשאלות הנושא:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5937

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3977

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4758

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=5648
 

שמחנו לסייע,

בברכה,
 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

אייל שלום,

אתנול ממיס את המעטפת השומנית (ממברנה) של החידקים ובכך פוגעה בשלמותם. חוסר שלמות הממברנה מובילה לפיזור תוכן התא במדיום וכן פוגעת בפוטנציאל הכימי של הממברנה ההכרחי לנשימה. 

בברכה,

ד"ר גלי פרג
המחלקה לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית
אוניברסיטת תל אביב

חמצן אינו חומר מזון אלה גז המשמש אותנו "לשרוף" או לחמצן את המזון על מנת להפיק ממנו את מלוא האנרגיה. ללא חמצן הפקת האנרגיה ממזון היא מאד לא יעילה.

קצב גדילת עובש על מצע מזון (למשל על לחם) תלוי בהרבה גורמים כמו: זמינות מקורות המזון, טמפרטורה, תאורה, לחות ונוכחות חומרים המעכבים את הצימוח.

אם נניח ששני הלחמים נבדלים רק בסוג הקמח (לבן לעומת מלא) אך זהים בשאר מרכיבי הלחם (כלומר יש בהם כמות זהה של שאר המרכיבים), אני מניחה
שהעובש יתפתח מהר יותר על הלחם הלבן. ההסבר לכך נעוץ בהרכב השונה של הקמח הלבן לעומת הקמח המלא, ובעיקר בתכולת העמילן השונה בין שני סוגי הקמח. עמילן הוא מקור פחמן זמין ועתיר אנרגיה ולכן הוא מאפשר צימוח מהיר של העובש. קמח לבן מכיל בעיקר עמילן בעוד קמח מלא מכיל גם סיבים תזונתיים שפחות יעילים לגידול העובש.

כל האמור לעיל מתבסס כמובן על ההנחה ששני סוגי הלחם מוחזקים באותם תנאים סביבתיים, ובתנאי ששני סוגי הלחם מכילים את אותה כמות של חומרים משמרים שמעכבים את צימוח עובש.

מקווה שעזרתי,

כרמית

שלום רב,

בתשובה לשאלות:

א. פרוקאין הוא אסטר שעובר הידרוליזה בקלות על ידי אסטראזות שנפוצות בדם. לכן הוא מאבד את פעילותו במהירות.

ב. פרוקאין הוא אסטר של חומצה פרא-אמינו בנזואית (PABA). PABA דרושה לחיידק כדי לייצר חומצה פולית הדרושה להתרבותו של החיידק. סולפה היא אנטימטאבוליט של PABA שמונעת את התרבות החיידק. לכן השילוב ביניהם עשוי לגרום לסולפה לאבד מיעילותה. למעשה, פרוקאין ניתן לצורך אילחוש במתן מקומי בהזרקה ואז הכמות שמגיעה למחזור הדם הסיסטמי נמוכה מאוד (בכל מקרה השימוש לא שכיח במיוחד) ואילו סולפה ניתנת בבליעה (ובדרכים נוספות) בכמות הנדרשת ומעט הפרעה לא ממש תשבש את הטיפול.

בברכה,

ד"ר עדנה אופנהיימר

ד"ר עדנה אופנהיימר
רפואה/החוג לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום,

השאלה היא על בלבול במונחים. אני מציע להבהיר תחילה את התופעות המוזכרות בשאלה. אחר-כך אפשר יהיה להדביק להן שמות.

ראשית, בואו נבחין בין מיון איכותי של חומרים לפי התנהגותם בקנה מידה גדול, לבין התהליכים בקנה המידה הקטן (המולקולרי) שעומדים מאחורי ההתנהגויות הללו.

במבט-על, נהוג למיין חומרים רבים כנוזלים או מוצקים (ולא נתייחס למצבי צבירה נוספים שאינם מענייננו כאן). אחת הדרכים לעשות מיון זה היא לבדוק את התגובה של החומר לשינוי צורתו ללא שינוי נפחו (מה שנקרא "מאמץ גזירה"). אם החומר מתנגד לשינוי כזה באופן הפיך (כלומר, כשנסיר את המאמץ יחזור לצורתו המקורית), נסווג אותו כמוצק. ואילו אם החומר אינו מתנגד לשינוי צורתו (כלומר "זורם איתנו"), או מתנגד רק באופן בלתי-הפיך, תוך חיכוך פנימי ויצירת חום, נסווג אותו כנוזל.

אלא שכמו במקרים רבים אחרים, הטבע מורכב בהרבה מן ההבחנות החדות שאנחנו מתעקשים לעשות. למעשה, יש להתייחס לשתי ההתנהגויות הללו כמקרי גבול אידיאליים, ורוב החומרים יסטו מהן במידה מסוימת.

רוב הנוזלים, אם ננסה לשנות את צורתם מהר מספיק, יגיבו גם באופן הפיך, כמוצקים. לדוגמא, אם נכה באצבע במהירות על משטח הפנים של דבש (או תמיסת עמילן תירס), נרגיש כאילו נגענו במוצק.

רוב המוצקים, אם ננסה לשנות את צורתם לאט מספיק, יגיבו גם באופן בלתי-הפיך, תוך חיכוך ויצירת חום, כנוזלים. למשל, קחו גוש צמר גפן והניחו עליו משקולת לא כבדה מדי. תחילה הוא יימעך, והמשקולת תרד במהירות, עד לנקודה שבה ההתנגדות ההפיכה (האלסטית, כמו של קפיץ) של צמר הגפן תאזן בדיוק את משקל המשקולת. אולם אם תמשיכו למדוד את גובה המשקולת בדיוק גבוה, תמצאו כי היא ממשיכה לרדת עוד ועוד, כאילו צמר הגפן זורם לאט מאוד מתחתיה.

ועכשיו למונחים. חומר המתנגד לשינוי צורתו רק באופן הפיך נקרא מוצק אלסטי. חומר המתנגד לשינוי צורתו רק באופן בלתי-הפיך (בזרימה) נקרא נוזל צמיג, או נוזל ניוטוני. כאמור, רוב החומרים סוטים משני מצבי הקיצון הללו, והסטיה תלויה במהירות שבה מנסים להפריע להם. לתחום הביניים הזה בין שני מצבי הקיצון, שיש בתוכו מגוון רחב מאוד של התנהגויות, יש מגוון של שמות. מי שרוצה להדגיש את הסטיה של החומר מהתנהגות של נוזל ניוטוני, יקרא לו נוזל לא ניוטוני. מי שרוצה להדגיש את סטיית החומר מההתנהגות הקיצונית השניה של מוצק אלסטי, יקרא לו חומר רך. ובכל מקרה, אפשר להשתמש במונח הנייטרלי של חומר ויסקו-אלסטי, כלומר כזה המתנהג חלקית כנוזל צמיג וחלקית כמוצק אלסטי.

כל מה שנאמר עד כאן נוגע לאפיון איכותי של התנהגות החומר בקנה מידה גדול. שאלה נפרדת היא, מהם המנגנונים הפועלים בקנה המידה הקטן (למשל, זה המולקולרי) והאחראים להתנהגות הוויסקו-אלסטית. התשובה איננה כללית אלא תלויה בסוג החומר. לדוגמא, בתמיסות מרוכזות של פולימרים (דוגמת עמילן התירס), הגורם ששולט בהתנהגות האלסטית (ההפיכה) הוא הליפוף והשזירה של מולקולות הפולימר הארוכות זו בזו. בתגובה להפרעה מהירה, אין המולקולות מספיקות להשתחרר מהתסבוכת, אלא רק להימתח ולהתכווץ כרשת, והחומר מגיב כמוצק אלסטי. בתמיסות כאלה המנגנון ששולט בהתנהגות הבלתי-הפיכה (זרימה צמיגה) הוא "הזדחלות" (רפטציה המוזכרת בשאלה) – על פני זמן ארוך דיו מצליחות המולקולות הארוכות להזדחל ולזרום זו ביחס לזו, בדומה לדרך שבה אנו מצליחים לשלוף אטרייה אחת מתוך ערמת ספגטי.

כל טוב,

חיים

פרופ' חיים דימנט
בית הספר לכימיה
אוניברסיטת תל אביב

כן

בנוכחות חמצן הנשימה מלאה ונוצר רק פד״ח

בהצלחה

יצחק

פרופ' יצחק הדר
הפקולטה לחקלאות, מיקרוביולוגיה
האוניברסיטה העברית

אם הניסוי היה להשתמש באנזים שבא בבקבוק כדי לבצע ריאקציה, אז כנראה המורה התכוון לשקילה כמות מסוימת מהבקבוק
כדי להכין תמיסה בריכוז נתון. חוץ מזה קשה מאד "לשקול אנזים" כמו שאתה אומר. במעבדות שמכינות אנזימים נקיים אכן שוקלים אותם אבל זה שייך רק באנזימים שנוקו.

אין חובה לשקול אנזים כדי לדעת אם הוא עובד. למשל, יש אנזימים בחלק מאבקות כביסה כדי לפרק השומנים והחלבונים בלכלוך ולא שוקלים אותם קודם אבל יודעים, לפי הניקיון, שהם עבדו. שוקלים אנזים כדי לחשב את הפעילות לכמות אנזים ולהשוות את הפעילות בתנאים שונים.

ד"ר ארי שפר
מדעי הצמח
מכון וולקני

שלום,

אכן במיץ מלפפונים קיימת תכולה נמוכה של ויטמין C (C: 5.30 mg). בנוסף, קיימים במיץ גם פוליפנולים מסוג ליגנינים.

מיץ מלפפון פועל כאנטיאוקסידנט (הוא לוכד רדיקלים חופשיים) וידוע דווקא כמעכב פעילות של אוקסידאזות.

לא ברור לי, למה עם הזמן ריכוז ויטמין C עולה. הייתי מצפה שהוא לא ישתנה עם הזמן, ז.א. שמיץ מלפפונים יגן על חמצון של ויטמין C.

בברכה

ד"ר דורותה צ'רקי

ד"ר דורותה צ'רקי
המחלקה למדעי הטבע והחיים
האוניברסיטה הפתוחה

תחילה אתייחס למושג ספציפיות שלפעמים קצת מטעה. הספציפיות של אנזים לסובסטרט היא לא מוחלטת שכן ידועים הרבה אנזימים אשר מכירים מספר סובסטרטים. למעשה בחלק גדול מן האנזימים הכרה טובה ישנה בין מצב המעבר של הריאקציה לבין האנזים ולא בין האנזים לסובסטרט.

לכן אנזים יכול לקשור מגיב ולהפוך אותו לתוצר -או הפוך לקחת תוצר ולהפוך אותו ל"מגיב"-כמובן בכפוף לאנרגיה החופשית של הריאקציה.
דוגמא טובה היא האנזים Malate Dehydrogenase
ממעגל קרבס. הוא יכול לקחת malate
כסובסטרט ולהפוך אותו ל- Oxaloacetate (הריאקציה אשר מתרחשת בגוף).
הוא גם יכול לקחת oxaloacetate
כסובסטרט ולהפוך אותו ל –malate. כמובן היחס הסופי בין התוצר למגיב יהיה כפוף לאנרגיה החופשית של הריאקציה.

יש אנזימים שבתנאי סטנדרטיים הריאקציה שלהם לא תהיה דו כיוונית.
אנזימים פרוטיאוליטיים (אנזימים אשר עושים הידרוליזה של קשר פפטידי) לא יסנתזו קשר פפטידי (דבר המתרחש רק בריבוזום).

פרופ' עבד עזאם
מדעי החיים, ביוכימיה
אוניברסיטת תל אביב

לגבי חמצון של ויטמין C:

חמצון של ויטמין C משנה את מבנה המולקולה ולא הורס אותה, אך השינוי המבני משנה את פעילותה בגוף.

בברכה

ד"ר דורותה צ'רקי

ד"ר דורותה צ'רקי
המחלקה למדעי הטבע והחיים
האוניברסיטה הפתוחה

האנזים הוא עמילאז

מצ"ב קישורים:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%94

http://davidson.weizmann.ac.il/online/askexpert/life_sci/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%A7%D7%A4%D7%90%D7%AA-%D7%AA%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%9B%D7%AA-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D-%D7%9C%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%97%D7%A0%D7%94
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שחלוף הוא אירוע נדיר שלא קורה לעתים קרובות.
שחלוף
מתרחש ברמת ה-DNA
ויכול לקרות באינטרונים, אקסונים, אזורים בגן
המווסתים את ביטויו (כגון פרומוטרים), או אזורים בין הגנים.
שחלוף
יכול להתרחש בין כרומוזומים דומים (למשל, Chr.10 מן האב Chr. 10 מהאם), או בין כרומוזומים
שאינם דומים, ללא קשר מאיזה הורה הם באים (לדוגמה, Chr, 10 מהאב ו - Chr 20. מהאם, או Chr. 10 מהאב ו Chr. 20 מהאב).

לכן, עקרונית, המצב שאתה שואל יכול להתרחש באופן תיאורטי.
שחלוף
יכול להתרחש בין שני כרומוזומים, אחד מהאב, והשני מהאם, ונקודת השחלוף יכולה להיות באותו מקום בשניהם. אם זה קורה בתוך גן, אז חלק מן הגן הזה יכיל רצפים מן האב וחלק מן האם.

מצב זה יכול להתרחש גם באזורים שאינם דומים זה לזה - בין כרומוזומים שונים או בין כרומוזומים דומים, אך לא באותו מקום בכל אחד. התוצאה יכולה להיות ייצור של גן מעורב (היברידי) או של גן חדש לחלוטין. כך, למשל, בסוגים מסוימים של לוקמיה, יש שחלוף בין כרומוזומים 9 ו - 22. אירוע זה מייצר גן חדש, אשר מורכב מחלקים של הגן Abl מן Chr. 9 ואת הגן BCR על Chr. 22. לחלבון שנוצר, BCR-ABL, יש פעילות ביולוגית. אתה יכול לקרוא עוד על זה תחת "כרומוזום פילדלפיה" ב ויקיפדיה או מקורות אחרים.

פרופ' ארי אלסון
גנטיקה מולקולרית
מכון ויצמן למדע

שלום,

לא ברורה לי מטרת הניסוי.

תהליך החמצת החלב על ידי חיידקים כולל פירוק של הלקטוז, סוכר החלב, בתהליך תסיסה שיוצר חומצה. החומצה מורידה PH וברגע שהוא יורד לבערך 4.6, חלבון הקזאין יוצר אגרגטים ושוקע, תוך שהוא נפרד מן המים.

כל חומצה שתוריד את הPH לערך הנדרש תגרום לאותו אפקט.

בקיבה מתקבל אפקט דומה מכיוון שה PHנמוך יותר.

ניתן לעשות ניסוי שבו שמים ריכוזים שונים של חומצה, או חומצות חלשות וחזקות, יוצרות תמיסה בערכי PH שונים, ואז למדוד כמה חלבון שקע: מסננים את החלב דרך נייר סינון, מייבשים, ושוקלים את המשקע שעל הנייר. אפשר גם למדוד את כלל החלבונים שנשארו בתמיסה בשיטות שונות להערכת חלבון בתמיסה כמו
BIO RAD לאחר שהקזאין שקע, חלבונים אלו הם חלבוני מי הגבינה.

בהצלחה

ירון סימה

ד"ר סימה ירון
המחלקה לביוטכנולוגיה והנדסת מזון
הטכניון

רחל שלום,

השאלות מתחילות להיות ברמה של קורס בביוכימיה של סינתזת חומרי תשמורת.

אבל כדי לתת דחיפה ראשונית, צרפתי תמצית מאמרים על תהליכי סינתזת חומרי תשמורת בזרעי צמחים.

לגבי התירס המתוק, קיימים כאן שני תהליכים שכביכול אינם תלויים זה בזה.

1.




סינתזה של חומרי תשמורת שהם שרשרות ארוכות של דל סוכרים המגיעים מהאברים המטמיעים.

2.




עיכוב הסינתזה ע"י אנזימים אחרים.

למעשה הדבר החשוב בתירס הוא המאזן בין הקצבים של התהליכים וכן צבירת הדל-סוכרים בעת הקטיף.

בסופו של תהליך כל הסוכרים בגרגר יהפכו לחומרי תשמורת שהעיקריים ביניהם: עמילן ופרוקטן.

עד היום אותרו 3 גנים שונים לעיכוב סינתזת חומרי התשמורת בתירס.

1.




Su (SUGARY) – כמות הסוכר בגרגרים כ-3%.

2.




Se (SUGARY ENHANCER) - כמות הסוכר בגרגרים כ-3.5%.

3.




Sh2 (SUPER SWEET) - כמות הסוכר בגרגרים כ-6% ויותר. משמש בעיקר לתרבות המנגל (לא צריך בישול אלא חימום שטחי בלבד).

וכן לשימורי תירס לייט.

4.




קיימים גם זני תירס SUSE שהם תערובת של 1 ו-2.

בברכה,

ד"ר אפרים צוקרמן
מומחה לגידולי תירס ומספוא

1.
בזכות תכונותיהם המיוחדות של נשאי האלקטרונים והממברנה של המיטוכונדריה , האנרגיה המשתחררת עקב חימצון H FAD ו-NADH מתורגמת להפרשי פוטנציאלים של פרוטונים משני צידי הממברנה הפנימית. הפרש הפוטנציאלים זה מנוצל על ידי מנגנון אנזימטי ייחודי ליצירת מוליקולות ATP. הבנת המנגנון דורשת עיון בספרי הלימוד. חימצון השלד הפחמני של הסוכר הוא אחראי לייצור "המימן הפעיל" בצורת NADH ו-FADH המתחמצנים במיטוכונדריה למולקלת מים.

2.
לדאבוני אינני בקיאה בשנויים האפיגנטיים הנגרמים על ידי GH.

פרופ' אירית אבירם
מדעי החיים/ המחלקה לביוכימיה
אוניברסיטת תל אביב