אקולוגיה

שלום דבי

למרות ששאלתך נוגעת לנמלים, אני חושבת שיש להפנותה גם למומחה לנביטת זרעים. למיטב ידיעתי יש זרעים שנביטתם מושפעת מהאור, מהעומק בו הם נמצאים (נזרעים), מהלחות ,הטמפרטורה, ריכוז החמצן וכו'. כל אלה יכולים לעכב או לזרז את נביטת הזרעים. לכן יש לדעת באלו זרעים מדובר.
נמלי הקציר ניזונים מהזרעים שאותם הם אוספות (כלומר הן טורפות את הזרעים). נמלים אלו נפוצות באזורים ים תיכונים ואזורי מדבריות. אצל נמלות הקציר ידועה התופעה שהנמלים מוציאות את הזרעים שנרטבו מגשם והחלו לנבוט, החוצה כדי שיתיבשו ולא ינבטו בקן ויסתמו אותו כפי שהנחת. חוקרי טבע הבחינו בתופעה זו כבר לפני שנים רבות ואפשר לקרוא על כך בספר "הנמלים" The Ants, Holldobler & Wilson 1990
בספר גם מסופר על כך שהנמלים פוגעות בחלק העובר שמייצר את השורשון ומונעים את נביטתם, עמ' 609.
אך לא מצאתי עדויות למחקרים מהשנים האחרונות על נושא זה ועל עמידות הזרעים לנשיכות הנמלים.

נמצא גם שצמחים שגדלים בקרבת קיני נמלים הם גדולים ופוריים יותר וזה מהווה פיצוי מסויים על "טריפת" הזרעים על ידן. המחסנים האדירים שיוצרות הנמלים בקיניהן משמשים אותן כדי לעבור תקופות ארוכות של שנות בצורת. הנמלים משפיעות מאוד על מלאי הזרעים החופשי בטבע וכאשר עשו ניסוי בו סלקו נמלים מאזור מסויים ראו שמלאי הזרעים גדל עד פי 15 בהשוואה למצב הקודם.
הנמלים משמשות גם כמפיצות של מיני הזרעים שהן אוספות שכן הן מעבירות אותן מצמח האם לאזור הקן.
אזור הקן עשיר במינרלים וחומרי הזנה שונים הדרושים לנבטים וכך משפרות הנמלים את סיכויי הזרעים לנבוט.

כמובן שחלק מהזרעים משמש גם למאכל (בעיקר רקמת האנדוספרם), אך יש זרעים שלהם תוספת שומנית שממנה ניזונות הנמלים והזרעים עצמם לא נפגעים ונובטים אחר כך . צמחים אלו נקראים myrmecochorous plants מסתבר שמבחינה אבולוציונית יש להם יתרון על פני צמחים אחרים והם בעלי מגוון ביולוגי גדול יותר (יותר מינים בכל סוג).
http://en.wikipedia.org/wiki/Myrmecochory

אבינועם דנין כותב על מספר מיני צמחי מורכבים שנמלות הקציר אוספות את זרעיהם ונהנות מגופיף שומני שנמצא על הזרע. לאחר שהן מסירות אותו הן זורקות את הזרע בסביבת הקן ושם הוא נובט בהצלחה כיוון שאזור הקן עשיר בחומרי הזנה.
ניתן לקרוא על כך באתר המצורף.

מאמר נוסף שמצאתי בעניין זה עוסק בעומק מחסני הזרעים בנמלה מהמין Ectatomma brunneum והשפעתו על גורל הזרעים. נראה שאם הנמלים מטמינות את הזרעים (במקרה זה של צמח הקסאווה, שגם לזרעיו יש גופיף שומני המשמש לתזונת הנמלים) בעומק גדול מעומק הנביטה האופטימלי, הזרעים לא ינבטו.

תופעה מעניינת אחרת הקשורה ליחסי נמלים-זרעים היא התופעה של טיפוח גני נמלים. באזורים הטרופים קיימת סימביוזה מיוחדת בין צמחים לנמלים אשר בונות את קיניהן בין שורשיהם. מדובר בצמחים שהם אפיפיטים, כלומר מתפתחים על גבי עצים והם זקוקים לנמלים כדי להפיץ את הזרעים וגם כדי לנבוט במקום בו יש חומרי הזנה מספיקים. לכל אלה דואגות הנמלים. על כך ניתן לקרוא במאמר המצורף.

בקיצור, מדובר בתופעה מעניינת מאוד של יחסי גומלין בטבע שיש לה דוגמאות שונות ומגוונות וכמובן גם מנגנונים שונים שרק חלקם מובנים וידועים ויש עוד הרבה נושאים למחקר בתחום זה.

בברכה

ד"ר טובית סימון
המחלקה לזואולוגיה, חרקים
אוניברסיטת תל אביב

שלום עמוס,

יש להבחין בין ריכוז המגיבים בשווי משקל לבין הקצב של התהליך. הריכוז נשמר בערך זה הודות לכך שהתהליך יעיל ולמרות הריכוז הנמוך הוא נמשך בקצב המתאים. ע"פ כדור-הארץ מתרחשים ללא הרף תהליכי פירוק חומר אורגני המתבטאים בשחרור דו-תחמוצת הפחמן לאטמוספרה. אלה תהליכי הנשימה של החיידקים, של בעלי החיים ושל כל שאר האורגניזמים. בנוסף לכך משתחרר גז זה כתוצאה מפעילות בני האדם – שריפת חומר אורגני כדלק, מתעשיית הבטון (המפרקת סלעי גיר) וממקורות נוספים. ריכוז דו-תחמוצת הפחמן משתנה מאוד לאט רק הודות לכך שבמקביל מתרחשים תהליכי הפוטוסינתזה בימים וביבשות. ההערכה היא שהפוטוסינתזה מאזנת במלואם את כל תהליכי הפירוק הביולוגי – קולטת את דו-תחמוצת הפחמן ומשחררת חמצן. ההערכות של הקצב הן 100 – 150 גיגהטון פחמן לשנה. להשוואה, כמות הפחמן שמשתחררת באותו זמן כתוצאה מפעילות בני האדם היא פחות מ-10 גיגהטון פחמן.

לא צריך לחכות הרבה בכדי לראות את האפקט של הפסקת הפוטוסינתזה על ריכוז הגזים באטמוספרה. דבר זה נמדד כל לילה כאשר בשעות החשיכה עולה ריכוז דו-תחמוצת הפחמן. השינוי בריכוז החמצן הוא קטן באופן יחסי. דיוק המדידה יהיה תלוי בשיטה בה משתמשים.

שלום,

יש כל מיני דרכים לפרסם יתרונות.

אחת הדרכים היא שאתה מוכן להראות עצמך פחות ממה שאתה באמת ובכל אופן תראה גדול.

אני מניח שזאת מטרת הרעמה.

אין זה אומר שתכונות הרעמה, טיב השער ומראהו לא יכולים לשמש ערכים נוספים בפרסומת.

כדוגמא לרעיון הכללי, מפקד זוטר שזה עתה התמנה למפקד מקפיד שהטוראים יכבדוהו לעומתו גנרל פחות מקפיד על כבודו בנוכחות טוראים ומרשה לעצמו גינוני חברות כלפיהם.

כבוד הגנרל כל כך גדול שהוא מוכן לפרסם זאת על ידי המנעות מהדגשתו.

רעמת האריה תשמש לפרסומת כל עוד נקבות הבוחרות באריה שמוכן להוריד ממראהו בוחרות באריה שהוא טוב יותר מחברו שאינו מוכן לעשות זאת היות והוא צריך להראות את מראהו גדול ככל האפשר כדי להרשים את יריביו והנקבות.

אני מקווה שאתה מבין את דרך הפרסומת הזאת.

בברכה,

פרופ' אמוץ זהבי
המחלקה לזאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום רב,

הקשר בין אופן ומידת השימוש בדשנים כימיים לבין אפשרות הפגיעה בסביבה, ובעיקר באיכות המים מתחת לשדה (מי תהום) או במורד אגן ההיקוות (מים עיליים) נמצא במוקד העניין והמחקר של מדענים רבים ברחבי העולם. חשיבות הנושא והבנת כל הגורמים הקשורים בו הופכת לחשובה יותר בשנים האחרונות ובהתאם לכך קיימת מגמה של התרבות המחקרים בנושא. חשיבות זו נובעת מחשיבותם הרבה של שני היבטיו: האחד הינו חשיבות הדישון והדאגה להזנה תקינה של הגידולים החקלאיים, והשני הוא חשיבותם של המים וחשיבות השמירה על איכותם. חשיבות ההיבט הראשון נובעת מהצורך של החקלאות המודרנית לייצר מזון לאוכלוסיה הולכת וגדלה על פני כדור הארץ. הערכות מקובלות מציינות שכשניים עד שלושה מיליארד (!) מאוכלוסיית העולם חיים כיום בזכות המצאתו של המדען היהודי-גרמני פריץ האבר שמצא בתחילת המאה ה-20 את הדרך לייצור דשן חנקני מגז החנקן המרכיב כ-80% מהאטמוספרה. השימוש כאן במונח "חיים בזכות..." אינו מתייחס ליצירת מקומות עבודה או מקורות הכנסה, אלא ממש לחיים עצמם. ללא המצאה זו לא היה ניתן לייצר מזון לאוכלוסיית העולם. תגלית זו זיכתה את פריץ האבר בפרס נובל, וחשיבותה ברורה לכל בר-דעת. יחד עם זאת, הגידול המואץ באוכלוסיית העולם הולך ומגדיל את הלחץ על הסביבה בקצב שלא הכרנו מעולם. יותר ויותר משאבי טבע מנוצלים, יותר שטח מאוכלס ויותר פסולת נוצרת ומוצאת את דרכה אל הסביבה.

כאן אנחנו מגיעים אל ההיבט השני שהוזכר לעיל - אותה סביבה שהלחץ עליה הולך וגדל, נפגעת גם מדליפת נוטריינטים משטחים חקלאיים. חומרי מזון אלה, ובעיקר זרחן וחנקן, גורמים, כאשר ריכוזיהם בגופי מים עיליים (נחלים, אגמים, חופים) עולים, להאצת תהליכי אאוטריפיקציה. תהליכים אלה שתחילתם בעליית היצרנות הראשונית בגוף המים, עלולים לגרום לעכירות רבה במים, צריכת חמצן גבוהה עם פירוק החומר האורגני המת, ויצירת סביבה אנאירובית הפוגעת בכל מארג המזון של בעלי החיים השונים, תמותת דגים, ופגיעה כימית באיכות המים. המשרד להגנת הסביבה האמריקאי (USEPA) מציין כי הגורם הנפוץ ביותר לפגיעה באיכות מים עיליים בארה"ב איננו זיהום בגורמי מחלות, או במתכות רעילות, או בחומרי הדברה שונים, אלא דווקא זיהום בחומרי הזנה חיוניים לצמחים, בעיקר זרחן וחנקן, הגורמים לתהליכי אאוטריפיקציה. קביעה זו נכונה למדינות רבות נוספות בעולם. פגיעה של נוטריינטים המשתחררים משטחים חקלאיים יכולה להיות גם במי תהום, בעיקר עקב דליפת חנקות. החנקה הינה אחת מהצורות המינראליות הנפוצות של חנקן והיא מהווה מרכיב חשוב בדשנים רבים (שם מקורה העיקרי הינו כמובן אותו תהליך שפיתח פריץ האבר ושבלעדיו כאמור - שליש מאוכלוסיית העולם לא היה יכול להתקיים).

זהו הרקע לבעיה עליה נשאלה השאלה, והתשובה אם כך היא - כן, דישון כימי עלול לפגוע בסביבה והוא אכן פוגע בה לעיתים.

יחד עם זאת חשוב לזכור שזיהום בחנקן או זרחן עלול לנבוע גם ממקורות אחרים לחלוטין. נהוג להבחין בין מקורות נקודתיים, כגון מפעל מזהם, מערכת ביוב, משק בעלי חיים, וכד', לבין מקורות דיפוזיים, כלומר מקורות שאינם נקודתיים. בין המקורות הנקודתיים ראוי להזכיר את הביוב העירוני. שפכים לא מטופלים המוזרמים אל הסביבה הינם מקור עשיר של חומרי הזנה שונים ותרומתם לתהליכי אאוטריפיקציה מוכרת היטב. זו הסיבה שגם במדינות שאינן סובלות ממצוקת מים ולא מקובל בהן שימוש חקלאי במים מושבים, הטיפול במי הביוב הינו תהליך חיוני לפני הזרמתם אל הסביבה. מקורות דיפוזיים כוללים שדות חקלאיים שבהם נעשה שימוש לא נכון בדשן, וכן אזורי מרעה פתוח של בקר, אולם הם כוללים גם תהליכים שאינם קשורים ליישום חומרים לא מבוקר בסביבה. כך למשל מוכר היטב תהליך של שחרור חנקן מינרלי עקב פרוק חומר אורגני טבעי בקרקע בשטחים נרחבים, בעיקר עם הכנסתם למעגל העיבודים החקלאיים. תופעה זו באה לידי ביטוי מאסיבי ועוררה דאגה רבה ומחקרים רבים בארצנו: עם ייבוש הביצות והאגם בעמק החולה בשנות החמישים של המאה הקודמת, החל תהליך מואץ של פירוק הכבול והעמק הפך למקור חנקות שהגיעו אל מי הירדן והכנרת. ניסיון לטפל בבעיות הסביבתיות שנוצרו עקב הייבוש כלל יצירת אגם מים מתוקים בעמק (אגמון) באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת והעלאת מפלס מי התהום במרכז העמק. פעולה זו הביאה להצלחות רבות, אך באותה עת גרמה לתהליכים משחררי זרחן, שעלול גם הוא להגיע אל הכנרת ולהאיץ בה תהליכי אאוטריפיקציה.

המחקר בנושא תרומת נוטריינטים משטחים חקלאיים מנסה למצוא דרכים למזער את הנזקים לסביבה. כך למשל חשוב שהדישון הניתן יהיה בהתאם לכמות הנדרשת ע"י הגידול. חנקן עודף שניתן ולא נצרך במהלך הגידול עלול להיות מודח לכיוון מי התהום עם גשמי החורף, או עם השקיה עודפת בקיץ. חשוב גם עיתוי היישום. ככל שהיישום נעשה בכמות ובזמנים המתאימים לצריכת הצמח, כן קטנה סכנת השטיפה. האפשרות ליישם את הדשן באופן רציף, במינונים נמוכים, וברמות משתנות במהלך הגידול בהתאם לצריכת הגידול החקלאי קיימת כאשר הדישון ניתן עם מי ההשקיה. גישה זו מקובלת והיא מיושמת בחקלאות המודרנית. כיוון אחר הינו יישום של דשנים שמשחררים באופן איטי את יסודות הדשן. דשנים אלה מכונים דשני שחרור איטי (slow release) או דשני שחרור מבוקר (controlled release) ומטרתם לספק לצמח את חומרי ההזנה בהתאמה מרבית לקצב הצריכה. אופיו הכימי של יסוד ההזנה בדשן משפיע אף הוא. יש סוגי דשנים שניידותם גבוהה, ואחרים שכמעט אינם ניידים בקרקע. גורם אחר הינו אופן היישום. דשן או זבל שאינם מוצנעים עלולים להישטף בחורף עם מים שזורמים על פני השטח.

גישה שכלתנית ונכונה לטיפול בבעיה מבוססת על סיווג השטחים החקלאיים (ואחרים) בהתאם לשלושה קריטריונים חשובים המשפיעים על מידת הסכנה של תרומת הנוטריינטים מהשטח אל גופי מים:

(1) אפיון המקור – מהי רמת הנוטריינטים בקרקע? האם קיים עודף שעלול להישטף מהשדה אל הסביבה? אם לא, השטח איננו מסכן את הסביבה, וניתן להוסיף בו דשנים בכמות נכונה, בעיתוי נכון ובאופן יישום נכון.

(2) מידת הניוד של הנוטריינטים. הניוד תלוי בטופוגרפיה, בסוג הקרקע, ועוד. שדה משופע מאפשר זרימת מים וסחף קרקע יותר מאשר שדה מישורי. קרקע חולית בעלת כושר ספיחה נמוך מאפשרת ניוד מהיר יותר של יסודות שונים עם עודף המים המחלחלים אל מתחת לבית השורשים.

(3) מידת הקשר שבין השדה לבין גופי מים. אין דינו של שדה על שפת הכנרת או מעל אקוויפר החוף שלנו כדינו של שדה הנמצא באזור רחוק מכל מקור מים עילי או תחתי.

האזורים שסכנת ההדחה מהם אל גופי מים היא הגבוהה ביותר הינם האזורים המועדים בהתאם לכל שלושת הקריטריונים לשחרור נוטריינטים. אם השדה עשיר מאד בזרחן, אך הוא נמצא רחוק מכל מקור או נתיב מים, אין בו סכנה. על פי גישה זו, יש למקד את המחקר, הבקרה, ההגבלה והפיקוח בשטחים שעלולים לסכן את גופי המים.

כיוון חשוב נוסף שמתפתח בשנים האחרונות הינו הכיוון של חקלאות מדייקת. החקלאות המדייקת מנסה להתייחס אל השדה ברמת פירוט מרבית, להבחין בשונות הקיימת בתוכו ולדשן כל פיסת קרקע ברמה הנחוצה לה. גם גישה זו כמו קודמתה מחייבת הכרה טובה של השטח והבנת כל התהליכים המשפיעים על יסודות ההזנה בקרקע.

לסיכום, התייחסות אל דשנים כאל מפגע סביבתי הינה פשטנית מאד. אין הבדל עקרוני בין חנקן שמקורו בדשן לבין חנקן שמקורו בזבל, בקומפוסט, או בתהליכי פירוק חומר אורגני טבעי בקרקע. בכל מקרה יש להכיר את התהליכים והגורמים השונים המשפיעים עליהם, ולדאוג למזעור הנזק לסביבה. האתגר המחקרי גדול והיישום המוצלח תלוי במידת ההבנה וביעילות הכלים הממשקיים שיעמדו לרשות החקלאי.

בברכה,

ד"ר משה שנקר

המחלקה לקרקע ומים

הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה, רחובות

האוניברסיטה העברית בירושלים

שלום רב, התשובות לשני חלקי השאלה קשורות זו בזו. הסיבה שלא ניתן לקבוע את גילו של הזית לפי טבעות שנתיות היא שבדרך כלל חלקו המרכזי של הגזע נרקב ומתפורר. אם, לא ניתן לעקוב אחר מספר הטבעות השנתיות עד מרכזו של גזע העץ, לא ניתן לקבוע מה גילו. בתאי העצה המוקדמים יותר, אלה שבמרכז הגזע, לא מצטברים חומרי הגנה שמונעים את תקיפתם ע"י מזיקים כגון פטריות וחרקים. מזיקים אלה הם האחראים לכך שהעצה מתפוררת ובגזע יש חללים. ככל הנראה דבר זה איננו מפריע לצמיחת הזית ושכבות תאי העצה הצעירים שבהיקף מספיקות על-מנת לאפשר צימוח של הנוף ועשיית פירות. יש מינים נוספים שבהם אנו רואים תופעה דומה כגון אלה אטלנטית.

בברכה,

פרופ' עמרם אשל
מדעי הצמח
אוניברסיטת תל אביב

שלום אלון,

הווקואולה היא האברון הגדול ביותר בתא. לעתים, נפחה מהווה יותר מ- 90 אחוזים מנפח התא. בכל מקרה, חומרים בולעי אור בווקואולה ממסכים את הקרינה החיצונית הן בתא עצמו והן בתאים שכנים.

בברכה,
פרופ' יוסף הירשברג
מדעי הטבע
האוניברסיטה העברית

יהודית שלום,

העובדה שמתחת לאורנים יש מעט צמחים אינה אומרת שיש אללופתיה. הסיבה העיקרית היא הכיסוי הפיסי של הקרקע במחטים והצל. גם מתחת לעצי אלון לא גדל כמעט כלום. אין ספק שחומציות אינה הסיבה משום שהקרקעות בישראל מכילות הרבה גיר וה PH שלהן גבוה.

שלום רב

ישנו כנראה אפקט מחמיר שקיים כשהלחות מאד גבוהה, אבל המדדים המקובלים אינם לוקחים אותה בחשבון.

בברכה,

בהצלחה,

פרופ' משה ענבר

החוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית

אוניברסיטת חיפה

שלום נועה,

נושא שאלתך נחקר רבות וחומר רב אודותיו מצוי בספרות המקצועית ובאינטרנט. באתר "בשער ברשת" נשאלה בעבר שאלה בנושא, להלן קישור לתשובה:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=17

בברכה,
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

אנתוציאנינם לא משתתפים באופן ישיר בתהליך הפוטוסינתיזה. אלה הם פיגמנטים מסיסים במים, שנצברים בווקואולה ורובם בולעים אור בתחומי הכחול-ירוק ואולטרא סגול. אנתוציאנינים מיוצרים בריכוז גבוה בעלים צעירים, בעלים לפני שלכת ובתגובה לעקות, בעיקר עקת קור. את הקשר בין ירידה בפוטוסינתיזה לבין עלייה באנתוציאנינים ניתן להסביר בשני אופנים: 1. הפיגמנטים האלה מסננים חלק מהאור וכתוצאה מירידה בשטף הפוטונים שמגיעים למערכות האור בעלה חלה ירידה בפוטוסינתיזה. 2. כאשר מופיעים אנתוציאנינים בעלה זה קורה בגלל עקה, בד"כ קור,שהיא כשלעצמה מעכבת את הפוטוסינתיזה.

בברכה

פרופ' יוסי הירשברג
מדעי הטבע
האוניברסיטה העברית

ההצעה של התלמידים, לבעבע אויר בתוך המים, היא אכן, דרך ליצור סביבה של ריכוז חמצן קבוע במי האקווריום.

אני מניחה שלצורך הניסוי דרוש לבדוק את המערכת בריכוזי חמצן שונים ולהשוות את מצב האורגניזם.

האחד ניסוי היוצר סביבה שאינה מכילה חמצן כלל על ידי ביעבוע של גז ארגון , ואם אין אז חנקן, בתמיסה למשך זמן ארוך!, יוצרים אווירה אינרטית - כלומר תמיסה נטולת חמצן, אחר כך שומרים על האווירה האינרטית על ידי זרם חלש מאודשל ארגון או חנקן מעל פני המים. המערכת המתוארת לעיל חייבת להיות מערכת סגורה, עם מכסה.

הניסוי השני הוא ניסוי המביא את מי האקווריום לריכוז ריוויון של חמצן. דרך הפעולה דומה למתואר בניסוי הראשון, אלא שהפעם נבעבע גז חמצן בתוך התמיסה למשך זמן ארוך!, ולאורך זמן הניסוי נשאיר זרימה איטית מאוד של חמצן מעל פני האקווריום.

רצוי להשתמש במד חמצן כדי לבדוק בכל אחת מן הערכות שתעבדו עימה, כדי שניתן יהיה לכמת את רמת החמצן.

בהצלחה!

ד"ר רון בלונדר
המחלקה להוראת מדעים
מכון ויצמן למדע

שלום רב,

בלילה, צמחים קולטים חמצן ופולטים פחמן דו חמצני בתהליך הנשימה.

אלא אם ישנם מאות צמחים בחדר קטן ולא מאוורר, כמות הגזים המוחלפים ע"י הצמח היא רק חלק קטן מאותם הגזים המוחלפים ע"י אדם בודד בזמן השינה.

בתי חולים מוציאים לעיתים קרובות פרחים מחדרי חולים בלילה. זה בזבוז של זמן (ושל עבודת האחיות).

סיבה טובה יותר לא להשאיר פרחים באגרטלים במחלקות בתי החולים (ביום או בלילה) היא שהפרשות קצות הגבעולים החתוכים במי האגרטל הופכות אותם לבסיס טוב לגידול פסאודומונאס וחיידקים גרם שליליים אחרים הנפוצים בבתי החולים.

בברכה,

שלום רב,

התשובה היא – כן. כל חומר מוסף יכול לגרום נזק לצמחים, גם אם, כמו במקרה של האוריאה, מדובר בחומר הזנה לצמח. תשובה זו נכונה לכל צמח ולא רק לעגבנייה.

הנזק יכול להיגרם מהמלחה, או במלים אחרות – מעליה בריכוז המומסים בתמיסת ההזנה (בקרקע או בהידרופוניקה), עקב יישום ברמות גבוהות מדי. הנזק יכול להיגרם גם דרך מנגנונים ספציפיים יותר, ישירים או עקיפים.

במקרה של אוריאה, יסוד ההזנה הוא חנקן. זהו יסוד חיוני והוא מוסף לעיתים קרובות בצורת דשן המיושם בשדות ובחממות. הצמח יכול לקלוט את החנקן בעיקר בצורת יוני אמון (⁺NH₄) או חנקה (NO₃^-) וקיימים דשנים שונים המכילים את החנקן באחת משתי הצורות הללו או את שתיהן יחדיו. דשן חנקני אחר הוא האוריאה, אשר נוסחתה הכימית היא CO(NH₂)₂. זהו דשן בעל תכולת N גבוהה מאד והוא מסיס וקל ליישום, ולכן לא ייפלא שזהו דשן החנקן הנפוץ ביותר בעולם. האוריאה מגיעה לסביבה גם ממקורות טבעיים, בעיקר דרך הפרשות של בעלי חיים. המסלול העיקרי של החנקן ממקור זה אל הצמח הינו דרך פירוק מיקרוביאלי של האוריאה ע"י אנזים urease. האנזים הינו אנזים יציב מאד ופעילותו בקרקע כאנזים חופשי נמשכת גם לאחר שהתא המיקרוביאלי מת והתפרק. תוצרי הפירוק הינם CO₂ ושתי יחידות ⁺NH₄. מכאן שהחנקן שמקורו באוריאה מקביל במידה רבה לחנקן שמקורו בדשן אמוניאקלי. הוא יכול להיקלט בצורה זו אל הצמח ולספק את הדרישה לחנקן. קליטה זו עשויה לגרום להחמצת הריזוספירה, ולכך יכולות להיות השפעות חיוביות או שליליות על הצמח, בהתאם לאופי הקרקע ולתנאי הגידול. החנקן האמוניאקלי יכול גם להפוך לחנקה בתהליך הניטריפיקציה, ואז הצמח יכול לקלוט אות כחנקה. בתהליך זה יש עוד גורם סיכון לפגיעה בצמח – הניטריט (NO₂), תוצר ביניים של התהליך, הינה צורה רעילה, ובתנאים מסוימים (אוורור לקוי, טמפרטורה נמוכה) היא עלולה להצטבר לרמות גבוהות שיפגעו בצמח. אפקטים אחרים, לא ישירים, של הזנה אמוניאקלית יכולים גם הם לפגוע בצמח בתנאים מסוימים. כך למשל קליטת קטיונים עלולה להיפגע ומחסור בסידן או מגנזיום יכול לפגוע בגידול ובאיכות הפרי.

ריכוז האוריאה בתוך הצמח קשור למספר תהליכים. קליטה ישירה של אוריאה ע"י השורשים תיתכן, אך על פי רוב חשיבותה אינה גבוהה. מקור נוסף הינו יצירה של אוריאה בתוך הצמח כמטבוליט משני. כמו כן, בחקלאות, מיושמת לעיתים האוריאה על העלווה כמקור זמין לחנקן, ואז היא נקלטת באופן ישיר, לא דרך מערכת השורשים. במצב תקין נמנעת עליה בריכוז האוריאה בתוך הצמח ע"י פירוקה בעזרת האנזים urease. פעילות לא תקינה של אנזים זה (למשל כאשר קיים מחסור בניקל) עלולה לגרום לעליה בריכוז האוריאה בתוך הצמח עד לרמות שיפגעו בו. נושאים אלה נמצאים עדיין במחקר, ומן הסתם לא הכל ידוע לגביהם.

בברכה,

ד"ר משה שנקר

המחלקה לקרקע ומים

הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה

חנה שלום,

שאלה דומה לשאלתך נשאלה ב"בשער ברשת"

להלן קישור לתשובה.

קישור

בברכה,

"בשער ברשת"

שלום רב.

מניסיוננו באירועי זיהום ים בדלק ושמן בעולם ובאזורנו הגילוי בדרך כלל הוא ע"י גורם אנושי כלומר הדלק נראה לעין, מריח כדלק או הדלק עשה דרכו לים בעקבות תאונה ימית ולכן במקרים אלו הגילוי ללא שום אמצעי טכנולוגי כזה או אחר.(מה גם שדלק צף על פני הים)

דלק שחור (מזוט, דלק גולמי לסוגיו, דלק היסק כבד) מתגלה בצבעו או בריחו החריף בים.

סולר מתגלה בעקבות גלי ריח עז ובעקבות צבעוניותו בים. נשימתו לאורך זמן תגרום אף לכאבי ראש

דלק קל מאד, יתגלה בעיקר בגלל הריח, הדלק יתנדף בקלות יחסית .

כמות הדלק מחושבת ע"י עובי שכבת הדלק על המים ומנתוני מיכל הקיבול ממנו ניתן לו לזרום אל הים.

אמצעים נוספים כיום להתראה:

א.סנסור אלקטרוני הצף באופן קבוע בים
בנקודה מסוימת. הסנסור נבצע באופן שוטף אנליזה של המים ומשדר קריאה בעת גילוי דלק מעבר לשכבה מותרת.

ב.מכשיר גילוי המותקן באוניות ובודק את איכות המים להימצאות דלק בצינור הפליטה לים. מעל כמות של15 PPM (15חלקים למיליון) הסנסור יסגור מגוף ויפסיק כל הזרמה לים.

בברכה,

אלי ורבורג

שלום,

חומר על הסימביוזה ועל המבנה ותפקודי הדיונון ניתן למצוא ברשת במספר רב של אתרים. אתר מצוין להתחיל בו הוא:

http://web.uconn.edu/mcbstaff/graf/VfEs/VfEssym.htm

שכן הוא מפורט מחד, ומאידך מפנה למאמרים מצוינים.

אם יש בעיה להשיג חלק מהמאמרים- ניתן לפנות אלי במישרין וייתכן שאוכל להשיג אותם בעצמי.

בברכה

דרור

ד"ר דרור מינץ
Institute for Soil, Water and Environmental Sciences
מכון וולקני

הדרך הטובה ביותר למניעת עליית רכוז הפחמן הדו-חמצני(פד"ח) באטמוספרה היא הפסקת שריפת יערות ודלקים פוסיליים. אולם, מסיבות כלכליות הדבר כרגע לא מעשי. שיטות ביו-טכנולוגיות לקליטת פד"ח, כגון דישון הים בברזל, להגברת הפוטוסינתזה, הן אפשריות, אולם אנו לא יודעים את כל ההשלכות האקולוגיות של פעולה כזו.

שיטות אלטרנטיביות להפקת אנרגיה ללא פליטת פד"ח ידועות, אולם לכל אחת מגרעות וסכנות.

בין אלו: הפקת אנרגיה מתחנות כוח גרעיניות, מהרוח ומתנועות הים, מפעלים הידרו-אלקטריים בנהרות והתמרת אנרגיה סולרית במישרין לחשמל.

מדובר רבות על החלפת דלק מכוניות במימן או באתנול, שאינן פולטות או פולטות הרבה פחות פד"ח.

אולם, הפקת דלקים אלו כרוכה בטכנולוגיות שבדרך כלל משחררות פד"ח רב, כך שהחסכון נטו אפסי או אפילו שלילי!

אם התשובה הנ"ל נראת תבוסתנית אזכיר שלא מעט מדענים מטילים ספק באם העלייה בפד"ח (שאינה בספק) אומנם גורמת לרוב העלייה לטמפרטורות כדור הארץ-דבר שגם הוא לא הוכח דיו. יש גורמים נוספים רבים, מלבד הפד"ח, המשפיעים על מאזן החום של כדור הארץ.

שלום פרי,

שאלות בנושא חופיות נשאלו בעבר באתר "בשער ברשת", חיפוש באתר יוביל אותך אליהן. מצ"ב קישור לשאלה: http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=439

מידע נוסף ניתן למצוא גם בפורום עבודות אקולוגיות. נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום לאה,

שאלות בנושא חוף הים הסלעי נשאלו בעבר באתר "בשער ברשת".להלן קישור לאחת מהן: http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=1485

לשאלות ותשובות נוספות ניתן להגיע באמצעות חיפוש באתר.נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

מיכל שלום,

יכולות להיות הרבה סיבות לזריקת הביצים מהקן, אך צריך לעשות חקירה בלשית ורפואית:

אם שלב הבקיעה עבר והביצים לא היו פוריות אז זו נטישה טבעית, אם לדוגמא עורב התעסק עם הביצים או אם הקן לא בנוי טוב ופשוט הביצים התגלגלו רחוק ממנו אז הייתה הפרעה לדוגרת.

על-מנת לדעת צריך פיזית לבדוק את הקן והביצים.

חומר על בזים מצוי באינטרנט.

בברכה,

ד"ר רון אלעזרי

מנהל הגן הזואולוגי

אוניברסיטת תל אביב

רופא וטרינר מומחה לציפורים