אקולוגיה

הקצב המטבולי של גרביל החוף נמדד על ידי יוסף לינדר, בעבודת המוסמך שלו בהנחיית פרופסור ברי פינשאו
(1989) באוניברסיטת בן גוריון. יוסף השווה את גרביל החוף, בעל תפוצה ים תיכונית, לגרביל החולות, בעל תפוצה מדברית מובהקת, ומצא שלשני המינים רמה מטבולית נמוכה משמעותית מהצפוי להם על פי מסת גופם. במפתיע, גרביל החוף הראה התאמות פיזיולוגיות טובות יותר לחיים בבית גידול מדברי מאשר גרביל החולות.

השאלה בנוגע לחיסכון באנרגיה מורכבת, ונובעת בעיקר משילוב של שימוש בתנאי מיקרואקלים במחילה עם הורדת טמפרטורה במהלך שעות חוסר הפעילות.

בברכה,

ד"ר נגה קורנפלד-שור
המחלקה לזאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

אורה שלום,

התופעה של הורדת הקצב המטאבולי וטמפרטורת גוף בשעות חוסר הפעילות (טורפור) ידועה במספר רב של בעלי חיים הומאותרמיים, בעיקר קטנים. היא נפוצה במכרסמים, אבל לאחרונה מתברר שגם יונקי כיס ואפילו עופות (צופיות ויונקי דבש למשל) משתמשים באסטרטגיה זו לחיסכון באנרגיה. אחת הדוגמאות המעניינות פורסמה לאחרונה בעיתון Nature, שם מדווח על מין אוסטרלי של תחמס השוקל כחצי קילוגרם (בתמונה), אשר משתמש באסטרטגיה זו. רובם של העטלפים משתמשים בתופעה הדומה לטורפור, אך נמשכת זמן ארוך (היברנציה), אך מיעוטם אכן משתמשים בטורפור. באופן כללי, אני חושבת שאפשר ללמוד הרבה מהתייחסות ליוצאים מהכלל, תוך הסבר הלחצים האבולוציונים שהובילו ליציאה מהכלל.

בברכה,

ד"ר נגה קורנפלד-שור
המחלקה לזאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

לאפקט החממה עצמו, המתבטא בעליה של כ- 1מ"צ עד כה אין השפעה ישירה על התפרצות שריפות ענק. להזכירכם את הפרסומת של קק"ל שריפות אינן קורות שרפות נגרמות. רוב השרפות הגדולות הן מעשי ידי אדם. יתכנו גם שרפות עקב סערת ברקים. מצד שני לשרפות הענק יש תרומה ישירה לאפקט החממה בכך שהן גורמות לפליטה אדירה של CO₂ גז החממה המשמעותי ביותר (פרט לאדי מים).

שלום נאוה,

שאלה דומה לשאלתך נשאלה בעבר באתר "בשער ברשת". להלן קישור לתשובה: http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3095

נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
"בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל"

שלום נאוה,

תיאור מפורט של המינים המצויים בארץ ניתן למצוא בכרך 3 של "החי והצומח של ארץ-ישראל. אנציקלופדיה שימושית מאוירת" בהוצאת משרד הבטחון. עמ' 135 - 141.

נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
"בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל"

שלום,

ההבדל העיקרי בין שני המחזורים הוא בכך שהאטמוספרה כיום מכילה כ- 21% חמצן ורק כ- 0.037% של דו-תחמוצת הפחמן. לכן, שינוי במחזורים שעלול להביא להכפלת ריכוז דו-תחמוצת הפחמן, שהוא נחשב לערך שעלול לגרום לשינויים מפליגים באקלים כדור הארץ בעשרות השנים שלפנינו, יביא רק לשינוי מזערי בריכוז החמצן, שלא יורגש כלל. מאותה סיבה גם הדיבורים על-כך שהעצים או הגינות מהווים "ריאות ירוקות" לעיר או לאזור הם חסרי שחר. אם נאטום חדר ונגדל בו צמחים שינצלו לחלוטין את כל דו-תחמוצת הפחמן שבו, השינוי בריכוז החמצן יהיה כל-כך קטן שלא ניתן יהיה למדוד אותו כלל. וכידוע, אוויר העיר איננו סגור אלא מתחלף ברוח עם אוויר מאזורים אחרים. לעצים יש השפעה ברורה על לחות האוויר וגם על הטמפרטורה בקרבתם, בתנאים מסוימים, אך לא על ריכוז החמצן.

הבדל נוסף בין המחזורים הוא ששריפת דלק, שמבוסס על פחם, נפט, או גז שמוצאים ממעמקי האדמה, מהווה צריכת חמצן ותוספת של דו-תחמוצת הפחמן לאטמוספרה. תהליך זה איננו מאוזן ע"י תהליכי פוטוסינתיזה והוא הגורם העיקרי לעליית ריכוז דו-תחמוצת הפחמן במאה האחרונה. גם שריפת עצים שנכרתו ביער ופירוק כל שאר החומר האורגני שהצטבר בו משחררת דו-תחמוצת הפחמן לאטמוספרה. השאלה היא מה יהיה עתידו של אותו שטח. אם הוא יהפוך לשטח מיושב או לגידול חקלאי אינטנסיבי הרי הוא לא יצבור יותר חומר אורגני. אבל אם הוא ישוב להיות יער, הרי בשנותיו הראשונות הוא יהווה מבלע לדו-תחמוצת הפחמן, עד שתהליכי הפירוק בו יגיעו לאיזון עם תהליכי הצבירה של החומר האורגני.

נ"ב, לדעתי התרגום הנכון לעברית של Carbon dioxide הוא "דו-תחמוצת הפחמן" ולא "פחמן דו חמצני". יש לשים לב להבדל בין סדר של שמות העצם והתואר בעברית ובאנגלית. בעוד שבאנגלית בא התואר לפני השם: "Good question", הרי בעברית בא השם לפני התואר: "שאלה טובה". המונח Carbon dioxide באנגלית מתאר את סוג התחמוצת. יש גם דו-תחמוצת של גופרית וכד'. לכן לדעתי, נכון להשתמש בשם המסורתי "דו-תחמוצת הפחמן" ולא ב"פחמן דו-חמצני".

פרופ' עמרם אשל
מדעי הצמח
אוניברסיטת תל אביב

העפצים על עצי האשל נגרמים ע"י עש עפצי הכישור Amblypalpis olivierella (Gelechiidae)

העש מעופף בנובמבר-דצמבר ומטיל את הביצים על ענפונים בני שנה, הזחלים חודרים למרכז הענפון ויוצרים עפץ כישורי. העש מקים דור אחד בשנה

העפצים הנפוצים באלה האטלנטית (יש טיפוסים רבים) נגרמים ע"י כנימות עלה ,ישנם מינים אחדים, לכולם מחזורי חיים מסובכים, הכוללים פונדקאים משניים.

בברכה

צבי

שלום יעל

צר לי, אך תשובותי אינן חד-משמעיות. שבלוליות מדבר מקיצות מתרדמתן גם בתגובה לטל כך שייתכן ששיטוטיהן בלילות הקייץ היו בתגובה לטל, אך גם ההינתקות מן הגבעול של השיח נראית לי סיבה טובה ליקיצתן. את מרחקי ההליכה של השבלוליות כדאי אולי לבטא לא רק במחק במטרים אלא גם באורכי-גוף מקורבים. אשר להיעלמותן מהשטח, - זה קצת תמוה בעיני כי טורפים רבים משאירים את שאריות הקליפות המפוצחות כך שניתן לדעת, על פי אופן הפיצוח, מיהו הטורף. מכל מקום ציפורים בהחלט באות בחשבון (עורבים, בולבולים) וכן גם קוצנים, גרבילים ויפי-זנב מבין המכרסמים. האם בחלקה יש חדפים או קיפודים? לטאות בישראל לא אוכלות הרבה שבלולים, למעט הקמטן, ואני בספק אם הוא נמצא באזור באר שבע..

לא נראה לי שהשבלוליות איבדו מים במעבר מהשדה למעבדה.

בברכה

שלום רב

בעניין מעוף הכלולות של נמלת הקציר:

קיים קשר בין עוצמת הגשם למעוף הכלולות ולעתים מתרחשים מספר מעופים בימי הגשם הראשונים.

הגשם הראשון מביא אחריו פעילות רבה בקן ולכן יש לשקם מחילות שנפגעו לפתוח פתחים נוספים למכונפים לייבש זרעים שנרטבו ולהוציא החוצה פגרי נמלים. יתכן שבגלל הפעילות הרבה יש אינטרקציה בין פרטים ממושבות שונות וזה גורם לתופעות של אגרסיביות כמו שציינת. נוסף לכך יוצאות פועלות רבות לפני השטח ובחלקן גם "חיילות" שהן יותר אגרסיביות.

מקווה שעזרתי במקצת.

אשמח לענות על שאלות נוספות

בברכה,

טובית סימון

שלום יעל,

שאלתך בעניין הקשר שבין כמות הגשם לבין רטיבות הקרקע הינה שאלה מאד יסודית להבנה של יחסי קרקע-מים-צמח, הן במערכת הטבעית והן במערכת החקלאית, אשר בה החקלאי מעוניין לא רק להבין את הקשרים הקיימים, אלא אף להשתמש בהם לצורך קביעת מנת ההשקיה הנדרשת כדי להעלות את רטיבות הקרקע בשדה מתכולת רטיבות נתונה לתכולת רטיבות רצויה.

מכיוון שכך, שאלה זו זכתה לטיפול מחקרי רב ופותחו שיטות שונות למדידה ומעקב אחר הפרמטרים השונים. את התשובות המלאות תוכלי למצוא בספרים בסיסיים של מדעי הקרקע. למשל: "הרצאות במדעי הקרקע" (הגין ורבינא, 1976), או: "יסודות מדע הקרקע" (להב, שנקר וחן, 1999). תשובה מפורטת תוכלי למצוא גם באתר "בשער" בתשובתו של עידו נגב לשאלה דומה מיום 31.8.2006.

לגבי הפרטים "הקטנים" שבשאלתך (התייחסות לנתונים מדודים) – אין בידי לתת תשובה מלאה. לא ברור האם תכולת הרטיבות שאת מציינת הינה משקלית או נפחית (על ההבדל והקשר ביניהן – להלן). כמו כן לא ברור אם כמויות הגשם מייצגות באופן נאמן את כמויות הגשם שירדו על השדה הספציפי בו התבצעו מדידות הרטיבות. קשה לי גם להתייחס לדיוק המדידות והנתונים – סטיות קיימות גם בגלל מגבלות דיוק של אמצעי המדידה וגם בגלל טעויות אנוש, ולא ניתן להימנע מהן (גם בטיפול מדעי בשאלות אלו לא מתעלמים מהסטיות, אלא מטפלים בהן באורח סטטיסטי. טיפול זה הינו מעבר לדיון הנוכחי). יחד עם זאת חשוב להדגיש שהתשובה לבעיה שאת מתארת יכולה להיות כמותית ומדויקת, אם כל הנתונים ידועים בדייקנות - חוק שימור המאסה חייב להישמר.

לגבי התמונה "בגדול":

במצב הראשון אותו את מתארת, הקרקע בסוף הקיץ יבשה למדי בחלקה העליון. תכולת רטיבות משקלית
(W_W) של 6% הינה תכולת רטיבות סבירה במצב זה בקרקע לס (תכולת רטיבות זו יכולה להיות בתחום של 1% בקרקע חולית, ולעלות עד 10% ואף יותר, בקרקע חרסיתית).

אם נניח צפיפות גושית (d_b, צפיפות של הקרקע המחושבת על פי משקלה במצב יבש מחולק בנפחה הכולל) של 1.4 ק"ג לליטר (צפיפות סבירה לקרקע לס; עבור קרקע חולית עשויה הצפיפות הגושית להיות 1.65 ועבור קרקע חרסיתית היא עשויה להיות 1.1 ק"ג לליטר) – כי אז יש בליטר אחד של הקרקע הנדונה (על פי 6% רטיבות משקלית) 84 ג' (או(84 cm³ מים, כלומר – תכולת הרטיבות הנפחית (W_V, נפח המים שבדוגמה ביחס לנפח הכללי של הדוגמה) היא 8.4%.

מדוגמה זו מתברר לנו הקשר בין שתי צורות הביטוי של תכולת הרטיבות:

W_V = W_W · d_b

אם נניח לצורך הדוגמא שטח של 1 m², כי אז בשכבה העליונה שציינת, שעובייה 5 ס"מ, נפח הקרקע הוא 50,000 cm³ (100×100×5) או – 50 ליטר, ומשקל הקרקע (משקל הפאזה המוצקה, ללא המים) הינו 70 ק"ג.

מנת גשם של 8 מ"מ מתבטאת בנפח של 8 ליטר על פני יחידת שטח זו, כלומר כ-11% ממשקל הקרקע. בהנחה שכל המים הללו נספגו בקרקע (לא הייתה זרימה עילית ולא חלה התאדות עד למועד בדיקת הקרקע), כי אז תכולת הרטיבות המשקלית בשכבה זו הינה כ-20%.

בקרקע חולית כמות מים זו תחלחל במהירות ותרטיב גם שכבות קרקע עמוקות יותר, אולם בקרקע לס, וכן בקרקעות חרסיתיות יותר, כל כמות המים הזו תהיה אחוזה בחוזקה בנקבובי הקרקע הדקים בשכבת הקרקע העליונה ולא תחלחל לעומק.

באופן מקורב מקובל להתייחס אל מדד רטיבות המכונה "קיבול שדה" כערך שרק מעליו תתחיל תנועת מים ניכרת כלפי מטה. תכולת רטיבות זו עבור קרקע לס הינה כ-20% ואף יותר (על בסיס משקלי), לכן אין זה מפתיע שרק לאחר מנת הגשם השנייה התקבלה הרטבה של שכבת הקרקע העמוקה יותר. ראוי לציין כי גם בתכולות רטיבות נמוכות מ"קיבול שדה" תיתכן תנועת מים לעומק, אבל מסיבות שלא יפורטו כאן, תנועה זו תהיה איטית מאד.

בעניין הרטיבות הנפחית לעומת הרטיבות המשקלית: ישנם מכשירי מדידה שונים ושיטות מדידה שונות, ולעיתים הגודל הנמדד תלוי בעקום הכיול בו בחרנו להשתמש. הקשר המתמטי בין שני הגדלים פורט לעיל. זהו קשר פשוט לכאורה, אבל כפי שציינת בשאלתך, צפיפות הקרקע, שהיא "פקטור המעבר" בין שתי צורות הביטוי של תכולת הרטיבות, איננה תכונת קרקע קבועה. קרקע יכולה להתהדק, למשל בעקבות דריכה, ואז צפיפותה הגושית תגדל.

למרות זאת, לכל אחת משיטות הביטוי יש יתרונות ולעיתים יש סיבה להעדיף את השימוש בדרך אחת על פני השנייה. למשל: אם חקלאי מתייחס ל"שכבת חריש" שעובייה 50 ס"מ כשכבה שבה מצויים מרבית שורשי הגידול בשדה, והוא מעוניין להעלות בה את הרטיבות הנפחית של הקרקע ב-10% (למשל, מ-15 ל-25%), אזי חישוב פשוט יראה כי נדרשת השקיה בשכבת מים של 5 ס"מ, או 50 מ"מ. כל מ"מ שקול
ל 1m³ לדונם, כלומר עליו להשקות את שדהו ב- 50 קוב לדונם. במקרה זה השימוש בתכולת רטיבות נפחית הקל על פתרון הבעיה. שימוש בתכולת רטיבות משקלית לצורך פתרון השאלה מחייב ידיעה של הצפיפות הגושית של הקרקע. הבדיקה של זו איננה טריביאלית, וכאמור תכונת קרקע זו איננה קבועה עבור שדה נתון, ועל פי רוב אין בידי החקלאי נתון מדויק עבורה. לעומת זאת, יתרונה של תכולת הרטיבות המשקלית הינו במהימנות הרבה של הבדיקה ובקלות המדידה (כל הנדרש הוא מאזניים מדוייקות ותנור חימום מתאים).

להשלמת התמונה יש להדגיש כי הן השימוש בתכולת רטיבות נפחית, והן השימוש בתכולת רטיבות משקלית, איננו שלם כל עוד לא מאופיין הקשר בין מדדים אלה לבין המדד האנרגטי של תאחיזת המים בקרקע. כך למשל הוזכרה לעיל תכולת רטיבות משקלית של 20%. האם זו תכולת רטיבות גבוהה או נמוכה? התשובה לשאלה זו קשורה אף היא לתכונות הקרקע: בקרקע חרסיתית צמחים לא יצליחו לנצל מים מקרקע שרטיבותה המשקלית היא 20% והם יקמלו וימותו. בקרקע חולית לעומת זאת, זוהי תכולת רטיבות גבוהה מאד, מעבר לכושר תאחיזת המים של הקרקע, ולכן חלק מהמים יחלחל במהירות לעומק החתך ועלול ללכת לאיבוד עבור הצמחים הגדלים בשדה. בקרקע לס, זו עשוייה להיות תכולת רטיבות נוחה לגידול צמחים, בתנאי כמובן שהיא נמצאת בכל עומק בית השורשים, ולא רק ב-5 הס"מ העליונים. לגבי הקשר בין תכולות הרטיבות לבין תאחיזת המים בקרקע ניתן למצוא חומר מפורט בספרים שפורטו לעיל ובמקורות נוספים.

בברכה,

ד"ר משה שנקר

המחלקה לקרקע ומים

הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה, רחובות

האוניברסיטה העברית בירושלים

העובדה שמתחת לאבן יש יציבות גבוהה יותר של תנאי המיקרואקלים נובעת משתי סיבות עיקריות:

1. מתחת לאבנים יש מעט מאוד תנועת אויר, אם בכלל. לכן לחות שמצטברת בחללים קטנים מתחת לאבן ובשכבת הקרקע שמתחת לאבן נשמרת זמן רב יותר מזו שהיתה מושגת על פני השטח. העדר האיורור גורם לכן ללחות יחסית גבוהה יותר.

2. לאבן יש קיבול חום גבוה יותר מאשר לשכבת הקרקע העליונה בשדה, בעיקר בקיץ כאשר הקרקע יבשה. לכן שינויי טמפרטורה שמתרחשים במהלך היום על פני הקרקע מתרחשים באופן איטי יותר מתחת לאבן. גם העדר קרינת שמש ישירה מתחת לאבן תורם לטמפרטורה נמוכה יותר במקום זה.

תשובה מפורטת יותר נמצאת בספר החי מתחת לאבן של פ. אמתי וד. סימון בפרק 9- גורמים אביוטיים

בברכה,

ד"ר דני סימון
זאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום דנה,

דג הסלמון הוא דוגמא בולטת לכושר ההסתגלות לסביבות שונות שהתפתח במהלך האבולוציה באורגניזמים שונים. במהלך חייו עובר הדג מסביבה של מים מתוקים (נהרות בהם הוטלו הביצים) לסביבה מלוחה (מי ים בהם הוא מעביר את חייו הבוגרים עד לחזרה לנהר המוצא שם מטילות הנקבות את הביצים.

במעבר ממים "מתוקים" למים מלוחים חלים בדג הסלמון מספר תהליכים המאפשרים לו לקיים נוזלי גוף היפוטוניים לסביבה (הריכוז האוסמוטי של נוזלי הגוף בסביבות 300 mOsm (דומה לזה שלנו) וזה של מי הים בסביבות2000-2400 mOsm.
כדי להבין את משמעות השינויים בדג הסלמון צריך לבחון את ההבדל המשמעותי בין אופי התהליכים האוסמורגולטוריים בשתי הסביבות.
במים מתוקים הבעיה היא להתמודד עם כניסה עודפת של מים מהולים לגוף ולקיים ריכוז אוסמוטי גבוה מהסביבה ואילו במים מלוחים הבעיה היא להתמודד עם כניסה עודפת של מלחים לגוף ולקיים ריכוז אוסמוטי נמוך מהסביבה:

המנגנונים הפעילים במים מתוקים:

הים האדום הנו חלק (קטן) מהאוקיינוס ההודי, גוף מים הגדול לעין ערוך מהים התיכון. מסיבה זו הוא אינו מושפע יתר על המידה משינויים עונתיים כפי שמושפע הים התיכון, והטמפרטורה בו אינה משתנה באופן ניכר במהלך השנה. בדיוק כפי שייקח לנו הרבה יותר זמן לחמם חבית מלאה במים בהשוואה לפרק הזמן הדרוש לחמם כוס מים.איך זה בדיוק משפיע על האלמוגים אינני יודע אך נראה לי שהם דווקא די מרוצים מזה...

עידו נגב
מדעי הקרקע והמים
האוניברסיטה העברית

להלן תשובתי לשאלה בדבר השפעה אפשרית של זיהום סביבתי על לידה של מספר גדול יותר של בנות

שאלה ספציפית זאת לגבי בני אדם היא מחוץ לתחום הידע שלי. עם זאת מוכרות התופעות במינים רבים של השפעות שונות על היחס בין זכרים לנקבות בין הצאצאים היכולות לגרום לסטיות מהיחס הנפוץ של שיוויון בקירוב.

בין הגורמים המשפיעים: מעמד חברתי בקבוצה או באוכלוסיה, מצב התנהגותי, גיל ומצב תזונתי, מרכיבים גנטיים, של אחד או שני ההורים, תנאי הדגירה של הביצים, ועוד. המנגנונים המשפיעים שונים מאד, חלקם מוכרים ומובנים וחלקם אינם מובנים, בהתאם למנגנון קביעה הזוויג של הצאצאים, ואין המקום כאן לנסות להציג פירוט מלא.

אם הידיעה מייצגת תופעה אמתית, אפשר לשער שחמרים מסויימים בסביבה המזוהמת יכולים להשפיע באופן סלקטיבי על אחד או יותר מתהליכי קביעת הזוויג באדם. למשל, פגיעה סלקטיבית בתאי הזרע נושאי כרומוזום Y היוצרים בהפריית הביצית עובר זכר, או פגיעה סלקטיבית בעוברים הזכריים במהלך ההיריון.

אני מקווה שתשובתי תורמת להבנת הנושא.

בברכה

פרופ' דן כהן

המחלקה והחוג לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה

והמרכז לרציונליות והחלטות אינטרקטיביות

האוניברסיטה העברית

שלום מיקה,

מצ"ב קישור לתשובה שניתנה בנושא זה
בעבר באתר "בשער ברשת":

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=269

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום רב,

האופינים הם מולקולות המכילות פחמן וחנקן, אשר הצמח מצידו אינו יודע לנצל אולם החיידק ידע גם יודע להפוך אותם למקור זמין של אנרגיה, פחמן וחנקן.
"השתלת" הגנים לסינתזה של אופינים על ידי החיידק בתוך הכרומוזומים של הצמח רותם את התאים בהם בוצעה ההדבקה ובתאים המתפתחים מהם לקלוס (שמושרים על ידי גנים נוספים שהושתלו) לסינתזה של מזון ייחודי עבור החידק.

בברכה

יונתן אלקינד

שחר שלום,

מצורף להלן קישור שיוכל לסייע לך במענה לשאלתך:

פורום עבודות אקולוגיות למורים ותלמידים

בברכה,

"בשער ברשת"

תשובה זו ניתנת בעזרתה של הגב' אינגריד מסיקה,מידענית בתמי"ד:

אלון שלום,

נילי שלום,
טאנינים אינם אנתוציאנינים אם כי הם קרובים להם במבנה
(שתי הקבוצות שייכות לקבוצה של הפלבונואידים).
הטאנינים הם חסרי צבע אך במקרים רבים הם נוצרים במקביל ליצירת
האנתוציאנינים (כאמור הם שייכים לאותו מסלול ביוסינטטי) ולכן לא נדיר למצוא
רקמות המכילות גם אנתוציאנינים וגם טאנינים.

גיל שלום,

תשובת פרופ' דן כהן, האוניברסיטה העברית,

באופן כללי יש למלח הבישול השפעה מזיקה על התפתחות צמחים, להוציא צמחי מלחה. האחרונים דורשים מלח על מנת שיצמחו כראוי.

דבר לא ידוע על דרישותיהם הסביבתיות של המינים הקטנים אהלית, קטומנית ולגינית; ומעט מאוד בלבד ידוע על דרישותיהם הסביבתיות של המינים הגדולים, כגון סלעון, שיננית וקדמום.

שלום רב,

שלום רב,

שלום עדי,

שלום צופיה,

שלום שרון,