אקולוגיה ואבולוציה

שלום שיר

התשובה לשאלתך תלויה בהרכב אבקת הכביסה, להלן מצגת של המשרד לאיכות הסביבה בקשר להרכב אבקות כביסה 

http://www.sviva.gov.il/subjectsenv/wastewater/industrialwastewater/domesticsector/documents/laund_source_1_1.pdf

כתבה על מרכיבים פעילים בסבונים (גם אבקת כביסה היא סוג של סבון) והצעה לבדיקת השפעת סבונים שונים על חיידקים ממכון דוידסון 

https://davidson.weizmann.ac.il/online/askexpert/life_sci/%D7%9E%D7%94%D7%95%20%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A8%20%D7%94%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%20%D7%91%D7%A1%D7%91%D7%95%D7%9F%20%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9D%20%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%96%D7%9C%D7%99%3F%20%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%9C

תשובה לשאלה שנשאלה באתר בשער בעבר, בנושא שפעת נתרן כלורי (מרכיב פעיל בסבונים ואקונומיקה) על חיידקים

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=8739
 

לשאלות והבהרות נוספות אנא פני אלינו שוב

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום יהודית

הנה קישורים מהימנים עם תשובה לשאלתך:

http://www.yardbirdsil.info/daf/courtship/courtship.htm

https://www.birds.org.il/he/species-page.aspx?speciesId=68

https://www.salt.co.il/%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D/
 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום אלעד,

אינני מומחית בהשערות הקשורות לשינוי צבע העור בהומו ספיאנס שהתביית באירופה.

אני מניחה שסלקציה של השינויים המתאימים וביטוי אפיגנטי של גנים היו קשורים במעבר מצבע עור כהה לצבע עור בהיר. יש הרבה אתרים בגוגל שאפשר לקרוא. 

https://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencenews/%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%A9%D7%9E%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%AA-%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%9F

מייה.

פרופ' מייה הורביץ
מדעי החיים -גנטיקה

אוניברסיטת תל אביב

שלום הדר,

הרבה פירות הם חומציים, ובפרט לימון. אפשר להשתמש בחומץ מאכל (חומצה אצטית שהיא חומצת לימון).

בברכה,

רבקה

ד"ר רבקה אלבאום
הפקולטה לחקלאות מזון וסביבה ע
האוניברסיטה העברית

שלום הילה,

יעל שלום אני מאד שמחה על התענינות המעמיקה שלך.

מצ"ב 2 מאמרים כ

PDF

ובכתובות :

https://www.hindawi.com/journals/jtm/2016/2853045/

https://pubs.rsc.org/en/content/articlehtml/2017/ra/c7ra07303h

במאמר הראשון, בתמונה 2 מסבירים השערה של מנגנון הפעולה. גם בשני יש הסבר עם איור.

בברכה,רבקי

ד"ר רבקה אופיר
המחלקה למיקרוביולוגיה
אוניברסיטת בן גוריון

שמירה על שווי משקל בהיבט של מאזן נוזלים ומלחים היא אבן יסוד בהומיאוסטזיס. לצורך כך חייב להיות מנגנון שיאפשר בקרה על מה שמסתנן ולפי הצורך על מה שנספג חזרה. האיבר האחראי על שמירת ריכוז המלחים ונפח הנוזלים בגוף, סילוק חמרי פסולת מסויימים, וגם שמירה על ויסות מאזן חומצה-בסיס ול"ד היא הכליה. זו המסננת שמאפשרת כאמור להוציא את מה שלא צריך ולשמור על מה שצריך. הדרך לעשות זאת היא ע"י סינון מרבית החומרים והמים (שהרי מדובר בתמיסה) וספיגתם חזרה לאורך הנפרון בצורה פסיבית או אקטיבית. בצינורית הרחיקנית נעשה ויסות עדין יותר של ספיגת מים ומלחים באמצעות מערכת ויסות הורמונלית.

השאלה שנשאלה היא תלאולוגית. הטבע מצא שזו הדרך הנכונה והיעילה למרות שבחלק מהתהליך צריך להשקיע אנרגיה.

פרופ' יורם אפשטיין
רפואה
בית חולים שיבא

שלום- סביר להניח שהדגים ימותו במים המזוהמים. מדוע שלא תעשו ניסוי שלא מתייחס לזיהום אלא רק להשפעה של דגים?

קחו שני מיכלים הפתוחים לאור השמש. הכניסו לשניהם מים ממאגר טבעי כלשהו והקפדו שיהיו במים דפניות (סרטנים קטנים בגודל של מילימטר או פחות השוחים ימינה שמאלה כל הזמן). יש מים עם דפניות בהרבה מאגרי מים לא מזוהמים החשופים לאור השמש.

לאחר מכן, הכניסו לאחד מהמיכלים, אך לא לשני, שני דגי גמבוזיה (ניתן לקנות אותם בחנויות, אני חושב). כעבור מספר ימים (שבועיים אולי אפילו שבוע) תראו שבמיכל אליו הכנסתם דגים המים נעשו עכורים. הסיבה היא ביולוגית. אם תעשו את הניסוי חיזרו אלי ואתן עוד פרטים שיעזרו להבין את התוצאה.

בהצלחה,

פרופ' אמציה גנין
אקולוג
האוניברסיטה העברית

שלום,

בעגבנייה פלפל ועוד צמחים רבים אחרים מתרחשת הפריה עצמית בנוסף להפריה ע"י מאביקים.

בצמחים אלו הפרחים מכילים אברים זכריים (אבקנים) ונקביים (שחלות, עמוד עלי וצלקת), וגרגרי אבקה שמשתחררים מהאבקנים נופלים ישירות על הצלקת, ללא צורך בהעברה ע"י מאביק.

ההפריה העצמית מאפשרת את התפתחות הפירות בדומה להאבקה ע"י מאביק. לעיתים ההפריה העצמית לא מספיקה (מתרחשת בתדירות נמוכה) ונוצרים מעט פירות. במקרים אלה מכניסים באופן מכוון לחממות הסגורות מאביקים שונים, כמו למשל דבורת הדבש. בנוסף, יש צמחים, כמו מלפפון, בהן התפתחות הפרי לא דורשת האבקה והפירות מתפתחים ללא יצירת זרעים (פרטנוקרפיה). במקרים אלה, כמובן שלא דרושים מאביקים.

פרופ' דוד וייס
המכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות
האוניברסיטה העברית

שלום

חומרים פנוליים כגון ברבלואין (barabaloin) אחראים על טעמו המר ופוליסכרידים המכילים מנון נמצאו כמשפיעים על מערכת החיסון והעלאת ציטוקינינים המסייעים בריפוי כוויות.

ישנם כמה  חומרים פעילים באלוורה המשפיעים על כמה תופעות פיזיולוגיות (נוגד שלשול , ריפוי כוויות) וסביר להניח שהפעילות של הג'ל כרוכה בפעילות משולבת שלהם.

בהתאם, חימום משפיע על כל אחד מהמרכיבים באופן אחר.

פרטים יותר מדוייקים ניתן למצוא ב

Herbal Medicine: Biomolecular and Clinical Aspects. 2nd edition

כל טוב

איל פרידמן

ד"ר אייל פרידמן
המכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות
האוניברסיטה העברית

שלום רב,

אין הגדרה טקסונומית ברורה לעובשים כיוון ש"עובש" מתאר את אופן צימוח הפטריה (קורים עם נבגים) וזו הגדרה כללית שכוללת מגוון רחב של מיני וסוגי פטריות. ניתן לשייך את רוב פטריות העובש לפטריות הזוג (Zygomycota) או פטריות השק (Ascomycota).

כל טוב,

כרמית

ד"ר כרמית זיו
מדעי הצמח
מכון ויצמן למדע

שלום רב,

אכן, צמחים בני משפחת הסולניים המשמשים את האדם מכילים אלקלואידים. למשל: תפוח אדמה – מכיל סולנין; עגבניה – טומטין; טבק – ניקוטין (אגב, ניקוטין בריכוזים נמוכים נמצא גם בפלפל, עגבנייה, חציל, תפוח אדמה); קפסיצין בפלפל (מעט בפלפל מתוק, הרבה בחריף). לכל האלקלואידים הללו השפעה פיסיולוגית על גופנו וכמו חמרים רבים, צריכתם בכמויות גדולות עלולה להזיק (לכל אחד סף נתון).

הסולניים אינם יחידים המייצרים מערכות הגנה מפני בעלי-חיים. ישנם המייצרים מטבוליטים משניים המהווים רעלים קטלניים בריכוזים נמוכים או גבוהים; ישנם המייצרים חמרים שריחם דוחה; ישנם שמפתחים  מערכות הגנה מכניות, כמו קוצים, ועוד.

בדרך כלל, צמחי הבר מכילים את המטבוליטים המשניים האמורים בריכוזים גבוהים (כך מיני הבר של הסולניים ובתוכם העגבניה), אלא שבמהלך התירבות ברר האדם טיפוסים שמייצרים אך מעט מהם באיבר הנאכל, כך שאכילתם בכמויות המקובלות לא תפגע באוכל. כך גם בעגבנייה.

למשל, עלים, גבעולים ופירות של תפוח אדמה מייצרים אלקלואידים בריכוז גבוה מאד המהווה סכנה לאוכל של כמויות קטנות מהם אך כמותם בפקעות של הזנים המודרניים נמוכה מאד. ניתן לגרום לפקעות לייצר כמויות גדולות מהרצוי על-ידי חשיפתן הממושכת לאור. הפקעת, המהווה גבעול של הצמח, תוריק (כלומר תייצר כלורופיל) ובמקביל ייוצר גם סולנין. לכן כדאי לשמור פקעות תפוחי אדמה בחושך. אם נתקלת בפקעת ירוקה, או כזו שיש עליה כתמים ירוקים, וותר עליה.

הריכוז הנמוך של החומרים הללו באיבר הנאכל מבטיחים שלא ננזק וטעמם המר מאד של מרביתם ימנע מרובנו לאכלם (נסה נא למולל עלה עגבניה בין אצבעותיך ולקק בלשונך את האצבעות. די בלקיקה קצרה כדי להרתיע אותך מלהמשיך בפעולה הזו. אחריה שטוף את פיך כדי לסלק את הטעם המר).

העגבניה: החומרים הללו נוצרים בתאים בריכוזים מסויימים (נמוכים מאד באברים בשלים הנאכלים של צמחים שבוררו על-ידי האדם) כלומר בכמות מסויימת ליחידת משקל. עגבנייה ירוקה מכילה כמות גדולה של טומטין יחסית לעגבניה בשלה (ורודה/אדומה). הריכוז אינו תלוי בגודל הפרי, אלא בזן עצמו (כפי שבורר על-ידי האדם). לכן, באופן תיאורטי (בהנחה שהבירור נעשה במידה שווה לזו של זן אחר המניב פירות גדולים) אכילה של 10 עגבניות צ'רי שמשקל כל אחת 20 גרם תספק לאוכל אותה כמות של טומטין כמו זו המתקבלת באכילת שתי עגבניות שמשקלן 100 גרם.

פרופ' חיים רבינוביץ'
פקולטה לחקלאות
האוניברסיטה העברית

שלום רב, 

מצ"ב כמה מאמרים בנושא (פירוט בסוף התשובה). לפיהם, תחום הפעילות המיטבי לאנזים ה-PPO (בעצם, יש כנראה יותר מאנזים אחד כזה בתפו"ע) הוא בין pH 6.6 ל-9. ניתן לעכב את פעילותו במיץ תפוחים ע"י הורדת ה- pH בעזרת HCl אך ברמה שמשפיעה לרעה על טעם המיץ.

מאידך אפשר לעכב את ההשחמה בתפו"ע ע"י חומצה אסקורבית, במיוחד בשילוב עם חומצה ציטרית (חומצת לימון) או כלוריד הנתרן (מלח בישול). לפי מחברי המאמר, לכל אחד מהחומרים הנ"ל פעילות אחרת: חומצה אסקורבית מחזרת תוצרי החימצון – קינונים – בחזרה למצב של פנולים, כלוריד הנתרן מעכב את האנזים (ודווקא בגלל הכלוריד ולא הנתרן), וחומצת הלימון קושרת את יוני הנחושת בהם זקוק האנזים PPO. ההשפעה פה, לפי דבריהם, לא קשורה ב-pH. ולכן, המלח של חומצה אסקורבית – NA-אסקורבט או CA-אסקורבט מעכב השחמה כמו החומצה.

לא ראיתי עבודות על עיכוב PPO או השחמה בתפו"ע ע"י הידרוקסיד הנתרן.

למאמר מספר 1 ניתן ללחוץ כאן.

למאמר מספר 2 ניתן ללחוץ כאן.

למאמר מספר 3 ניתן ללחוץ כאן.

בברכה

ויקטור

ד"ר ויקטור רודוב
מינהל המחקר החקלאי
מכון וולקני

פרטי המומחה הועברו לשואלת לבירור מעמיק לגבי סוג העפצים.

 

פרופ' משה ענבר
החוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית
אוניברסיטת חיפה

השאלה עוסקת במערכות אקולוגיות שנפגעו בידי אדם, ותוהה איך יודעים כיצד לשקם אותם, אל מול הדינמיקה הטבעית שלהן, ששואפת להגיע לאיזון. זוהי שאלה מצוינת, אבל מורכבת, והתשובה אינה פשוטה ואינה קצרה.

ראשית, תשובה עקרונית. המערכת האקולוגית תוכל תמיד להשתקם מעצמה, ומנקודת ראות של המערכת עצמה -- היא אינה זקוקה לשיקום אנושי. אלא שבמקרים רבים ההשתקמות העצמית של המערכת אורכת פרקי זמן ארוכים מאד ביחס לתוחלת החיים שלנו (מאות שנים), ועל כן נראה לנו שהמערכת אינה משתקמת מעצמה. על כן, מנקודת מבט אנושית -- האדם מרגיש שהוא צריך לסייע בשיקום המערכת. זוהי כמובן תחושה פנימית סובייקטיבית, אבל מובנת.

לגבי השאלה איך יודעים אם השיקום עוזר להביא את המערכת למצב 'טבעי' יותר – התשובה היא – כמעט בלתי אפשרי לענות על שאלה כזו, כי הביטוי 'מצב טבעי' הוא מושג סובייקטיבי, שאינו מוגדר היטב, ואנשים שונים תופסים ומגדירים אותו באופן שונה לגמרי. עדיף על כן לנסח את השאלה קצת אחרת, ולשאול, בעצם, שתי שאלות. האחת -- איך יודעים אם השיקום עוזר להביא את המערכת למצב טוב יותר ורצוי מבחינתו של האדם (שמפיק ממנה 'שירותי מערכת'), והשניה – איך יודעים אם השיקום מביא את המערכת למצב 'בריא' יותר מבחינה אקולוגית. על שאלות אלה יותר קל לי לענות.

לגבי המצב הרצוי לאדם, ברגע שהציבור (או מנהל השטח) מגדיר לעצמו מהו המצב הרצוי מבחינתו – ניתן למדוד אם השיקום מצליח או לא, או באיזה קצב מתקדם השיקום. מיד אביא דוגמאות. לגבי ה'בריאות האקולוגית' של המערכת, ניתן למדוד אותה בפרמטרים כמותיים, לדוגמה – קצב הייצור הראשוני, קצב פירוק חומר אורגני, מגוון מינים, ועוד.

במקרים מסויימים יש לנו ידיעה די טובה של מה אפשר לעשות ואיך זה צפוי להשפיע על המערכת. ניקח לדוגמא את נחל הקישון. תושבי המקום היו שמחים לו ניתן היה לשוט בנחל בסירה ולראות מסביב צומח טבעי, עופות מים, ולנשום אויר נקי מזיהום וללא ריחות דוחים. אילו היה ניתן להסיר מחר את כל המפגעים באיזור הנחל, כולל פליטות מזהמים למים ולאוויר -- המערכת היתה חוזרת מעצמה למצב 'טבעי' או 'טבעי למחצה'   -- אבל רק בתוך עשרות שנים רבות, בעיקר בגלל בוצה רעילה בקרקעית. אם רוצים לקצר את התהליך --- ניתן ליזום שיקום אקטיבי בידי אדם, שיכלול בעיקר חפירה של הבוצה והרחקתה (למערכת אקולוגית אחרת...).  במקרה כזה ניתן להניח שהשיקום עוזר להביא את המערכת במהירות יחסית לתיפקוד בריא יותר מנקודת ראותו של האדם (ניתן לשימוש לצרכי נופש למשל). אפשר גם להניח שהשיקום תורם ל'בריאות' המערכת האקולוגית (מגוון מינים, קצב הייצור ראשוני וקצב פירוק חומר אורגני במים ועוד).

במקרים אחרים – אנו יודעים שהמערכת הפגועה משתקמת מעצמה באופן משביע רצון ובפרק זמן סביר. במקרים כאלה ניסיונות שיקום בידי אדם הם מיותרים. הדוגמה הבולטת היא שריפות חורש ויער בחבל הים תיכוני בישראל. לאחר השריפה הצומח הים תיכוני משתקם במהירות (יחסית) -- בתוך 15 עד 30 שנה, ואיתו גם בעלי החיים במערכת, כמו ציפורים, יונקים, חרקים וכו'.  עד לאחרונה -- הגורמים המנהלים את המערכת האקולוגית בישראל לא הבינו זאת, ואירגנו מבצעי נטיעות רחבי היקף (למשל, אחרי שריפת הכרמל ב-1989 או שריפת שער-הגיא בשנת 1995). למרות זאת, הצומח הטבעי התפתח בדרך כלל מהר יותר מאשר השתילים, ותצורת הצומח שהתקבלה ברוב איזורי הנטיעות לא הושפעה מהנטיעות כלל. בהרבה איזורים שבהם נשתלו אורנים, גדל בסופו של דבר חורש של עצים רחבי עלים, ובאיזורים שבהם נשתלו אלונים – התפתח לעיתים יער אורנים. כיום יש הבנה רחבה בקרב אותם גופים (קק"ל, רשות הטבע והגנים) שאין צורך להתערב בהשתקמות הצומח הטבעי בחבל הים-תיכוני.

ולסיום, יש מקרים בהם אין לנו תשובה מוחלטת מהי דרך השיקום המיטבית מנקודת מבט של מצב המערכת האקולוגית. לדוגמה, קיימים מקרים בהם הפגיעה במערכת האקולוגית היא קשה יותר מאשר שריפה. המערכת האקולוגית פגועה מאד, והשתקמות טבעית יכולה לארוך מאה שנה או יותר. במקרים כאלה יש עניין בשיקום מהיר יותר. דוגמה בולטת היא המקרה של מחצבה פעילה, שבה מסירים את כל הקרקע ביחד עם שכבות סלע. כאשר מחצבה כזו ננטשת – יעברו עשרות רבות של שנים ובאזורים מדבריים -- מאות שנים עד אשר הסלע שנחשף יתבלה, ועד אשר הבלייה תיצור שיכבת קרקע עבה. הצומח שמתחדש במחצבות נטושות אינו הצומח שהיה במקום לפני החציבה. קיימות מספר דרכים כדי לזרז את השיקום הטבעי. למשל, ניתן להביא למקום אדמה מאיזור שכן. ניתן לשתול שיחים או עצים ממינים שונים, עם או בלי השקייה, או להסתפק בזריעה של צמחים חד שנתיים. כל התערבות כזו צפויה להביא לתוצאה שונה ובקצב שונה. כל התוצאות הללו יביאו תוך שנים אחדות למערכת אקולוגית שתהיה בוודאי יותר 'בריאה' מהמחצבה בעת נטישתה, אבל לא ברור איזו מהן תביא לתוצאה הטובה ביותר מבחינה אקולוגית – גם מחוסר ידע, וגם בגלל תוצאות רב משמעיות. למשל, ייתכן שנטיעת אורנים תביא לייצור ראשוני וקיבוע פחמן גבוהים יותר, בעוד שנטיעת אלונים תביא למגוון מינים גבוה יותר.

לשאלה מה עדיף מבחינה אקולוגית – יש יותר מתשובה אחת נכונה... בעצם, גם לשאלה מה עדיף מבחינת בני האדם – יש יותר מתשובה אחת. במקרים כאלה יש טעם להביא למקבלי ההחלטות את מירב המידע, ולקוות שיקבלו החלטה נבונה...

מקווה שעזרתי. כל טוב

---יוחאי

פרופ' יוחאי כרמל
היחידה להנדסת סביבה,מים וחקלאות
הטכניון

קונכייה קיימת במשרעת רחבה מאוד של חלזונות וכן במשרעת רחבה ביותר של צדפות, בים, במים המתוקים וביבשה. לפיכך, קשה להכליל עבור כול עשרות אלפי המינים.

בחלזונות ירודים כגון סהרן (השוכן במפרץ אילת), סהרונית (השוכנת בכנרת), וכן קרובים שונים של הכיפה הסרוגה (בים התיכון ובאילת), המזון הוא שמכתיב את צבע הקונכייה. בצדפות שונות מידת החשיפה לאור מכתיבה אם הקשוות תהיינה כהות (חשיפה יתרה) או בהירות (חשיפה מועטה).

השבלולים, הם אלה החלזונות השוכנים ביבשה, ובהם במינים רבים הקונכייה מפוספסת.

במקרים אלה, מספר הפסים וכן גם הצבע נקבעים תורשתית.

בברכה

יוסי

תשובתי כוללנית בלבד.אני לא בקי בספרות העוסקת בהיבטים אלה של השבלולים אך כהכללה, להרבה מאוד בעלי חיים יש מחזור יממתי: לא-פעילים ביום אך מגיחים לפנות ערב, וזאת בתנאי ששוררים תנאי סביבה מתאימים (כגון לחות באוויר או בקרקע); אחרים הם פעילי יום ולא פעילים בלילה. יש ספרות למכביר על מחזורי יממה בעולם החי, המתנהלים כשעונים מולקולריים פנימיים. בניסוי אפשר להפוך יום ללילה ולעקוב אחר פעילות השבלולים.

פרופ' יוסף הלר
מדעי הטבע/ אבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה
האוניברסיטה העברית

"כבול, פרלייט, קוקוס, ורמיקולייט, טוף, מצע מוכן ועוד”:

ראשית, חומרים אלה משמשים כמצעי גידול מלאכותיים והם אינם קרקעות. "מצע מוכן" אינו ממש חומר מוגדר.

באשר לשאלה מהו "הבסיס הביולוגי המשותף לקרקעות אלו" איני יודע אם יש כזה. חומרים אלה שונים מאד זה מזה במקורם, הרכבם ואופן הכנתם. הדבר היחיד שאולי מכיל קרקע כלשהי הוא "מצע מוכן". פרלייט וטוף הם מחצבים וולקניים, אולם הם שונים מאד במקורם ובתכונותיהם. קוקוס הוא פסולת מעובדת של החלק הסיבי המצוי בקליפה החיצונית של פרי הקוקוס, הורמיקוליט הוא תוצר עיבוד תעשייתי של מחצב של מינרל חרסית. כבול הנו חומר הנכרה באזורי ביצות (או ביצות לשעבר), והנו שיירי צמחים בדרגות פירוק שונות בתנאים אל-אווירניים.

אני מציע שהמורה ת/יעיין במקורות זמינים (כגון ויקיפדיה) להרחבת הידע.

לכן, (א) לא קרקע, (ב) לא נראה לי שיש איזשהו בסיס ביולוגי משותף לחומרים אלה. יתרה מזאת, למרבית החומרים שצוינו אין כלל לצפות שיהיה רקע ביולוגי כלשהו. דרך אגב, רקע כזה חשוב בדרך כלל בתקופת הגידול (עונה) הראשונה. לאחר מכן, משנצבר חומר אורגני שמקורו בצמחים במצע, המיקרוביולוגיה של המצע (וגם תכונות כימיות חשובות) מושפעות ע"י חומר אורגני זה.

בכל המצעים הללו, רצוי להוסיף שיעור מסוים של קומפוסט (נאמר, 5% מהנפח) כדי להקנות לו תכונות כימיות וביולוגיות רצויות. צריך כמובן להקפיד על איכות הקומפוסט, בעיקר מבחינת נוכחות של גורמי מחלה צמחיים וזרעי עשבייה.

בברכה,

פנחס

ד"ר פנחס פיין
קרקע, מים וסביבה
מכון וולקני

להלן מספר קישורים:

http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=437

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%97_%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%97

http://www.gamnon.net/AG-NewHerbal/Herbs13-Mem/Heb-Mem-Saltbush.htm

http://www.starmed.co.il/HealingPlants/51

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום אלי,

שלום,

שאלתך חשובה כי היא מפנה את תשומת הלב לפער הגדול שקיים בין הדעות הרווחות בציבור לבין הדעה הרווחת בקהיליה המדעית. בציבור ובתקשורת יש תחושה של ספקות גדולים האם ההתחממות הגלובאלית היא אמיתית, וגם אם כן, האם היא תוצאה של פעילות האדם או לא. לעומת זאת, בקהיליה המדעית יש תמימות דעים כמעט מלאה שההתחממות הגלובאלית היא ממשית, חזקה, ואף מהירה יותר משחזו חוקרים לפני עשרים ושלשים שנה. ויש תמימות דעים כמעט מלאה בין המדענים שהשינויים הגלובאליים צפויים להשפיע מאד, ולא לטובה, על איכות החיים והרווחה של המין האנושי בעשרות השנים הבאות.

יש מחלוקת בין המדענים בשאלה האם הגורם העיקרי להתחממות הוא פעילות האדם (בעיקר שריפת דלק לסוגיו, כולל ייצור חשמל) או שמדובר בגורמים אחרים, כאשר כ-80% מהמדענים סבורים שהגורם העיקרי לשינויים הוא פעילות אנושית. בציבור לעומת זאת גוברים הספיקות, ויש מי שמפיץ את הדעה שמדובר בקונספירציה של מדענים. כמי שמכיר את הנתונים מקרוב אני מודיע בצער שמדובר במציאות ולא בהמצאה של מדענים. הייתי שמח יותר לתת לך תשובה הפוכה, אך בשנים האחרונות הראו שתחזיות ההתחממות של המדענים יותר מאשר התאמתו. כלומר, ההתחממות בשנים האחרונות היתה יותר חזקה מאשר חזו רוב המדענים...

הטענה שהמדענים בעולם ממציאים את זה כדי לקבל תקציבי מחקר היא בלתי סבירה וגם אינה תמימה, במיוחד כשהיא נשמעת מפי נציגים של חברות נפט. זה כמו לטעון שכל השופטים בארץ משתפים פעולה כדי לקבל שוחד. זה מצית את הדימיון אך זה אינו קשור למציאות.

אפילו אם היינו חושדים בכל המדענים באוניברסיטאות, עדיין היינו צריכים להסביר מדוע סוכניות ממשלתיות מכובדות כמו סוכנות החלל האמריקאית, שאינן מקושרות לאירגוני סביבה, מציגות את המימצאים והעדויות העדכניות ביותר על השינויים הגלובאליים. הקישור הבא הוא לאתר של NASA המכיל מידע משובח ומקיף ביותר בכל ההיבטים של ההתחממות. גם ב NASA סבורים שיש צורך לנקוט צעדים על מנת לקדם את פני השינוי המתרחש כבר כאן, כבר עכשיו.

http://gcmd.nasa.gov/

אם תרצה לקרוא עוד בנושא זה, אני מפנה אותך לשני חלקים של מאמר טוב בעברית. משם תוכל למצוא גם קישורים לדעת המיעוט שבין המדענים בתחום זה.

http://www.haayal.co.il/story_784

http://www.haayal.co.il/story_799

וכן למאמר שכתבתי ב YNET בנושא זה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3477201,00.html

בברכה,

פרופ' יוחאי כרמל
היחידה להנדסת סביבה,מים וחקלאות
הטכניון

שלום אלי,

להלן קישור לתשובה לשאלתך:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4611

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

א. מדוע דוקא צמחי קטניות? הרי כל צמח אשר מתפרק באדמה, מדשן את הקרקע: בגלל קיבוע חנקן אטמוספירי והגדלה נטו של מאגר החנקן בקרקע.

מחזור החנקן? אני מניחה שזה קשור לחיי שיתוף עם חיידקים קושרי חנקן, אבל לא ברור לי כיצד: ראי בבקשה חלק מהמקורות המצוטטים להלן. בנוסף, הקלידי ריזוביום בגוגל ותקבלי שפע מידע.

ב. האם נשורת עלים מעצים ממשפחת הקיטניות, מדשנת את הקרקע יותר מאשר נשורת מעצים אחרים? לא בהכרח, אם צמחים אלה מדושנים היטב. אולם הדבר תלוי בריכוזים (ובכמויות) של חנקן שהם מכילים באבריהם (בעיקר העלים). צמחים מקבעי חנקן (בעיקר מסדרת הקטניתיים אך לא רק), אינם תלויים בדשן חנקני לגידולם, אך כן במציאות של יסודות הזנה אחרים בקרקע (בעיקר זרחן ואשלגן, אך גם יסודות קורט כולל מוליבדן שהנו חיוני לחיידקי הריזוביום).

ג. מדוע נוהגים לטמון את התלתן הקצור לצורך דישון, לפני הפריחה? בשלב הזה, הפירות הנוצרים מהווים מבלע חזק לסוכרים, ואספקתם לשורשים (ולחיידקי הריזוביום) קטנה באופן משמעותי. עקב כך חדלים אלה לקבע חנקן, ונפסקת הצבירה של חנקן נוסף בצמחים. מהבחינה של העשקרת המערכת בחנקן, תפקיד הצמחים הסתיים, אך הם ממשיכים לצרוך מים ויסודות הזנה אחרים.

דרך אגב, חלק ניכר מהתשובות מצוי באינטרנט. צריך רק להקליד שאלה ולגרוף תשובות מלוא הטנא. לדוגמה (בעברית בלבד):

למרבה הצער, דווקא ה"ויקיפדיה" מכילה מידע מוטעה בנושא.

זבל ירוק, במובן הרחב (של צמחים המוצנעים בקרקע במטרה לטייבה, ולא בהכרח לשפר את מצב הדישון שלה) כולל גם הדברה של מחלות שוכנות קרקע באמצעות הצנעה של צמחים (בעיקר ממשפחת המצליבים), שבהתפרקותם בקרקע משחררים תרכובות באשה (מכילות גפרית אורגנית) אשר גם מדבירות במידת מה חיידקים ופטריות פאתוגניים המצויים בקרקע. לדוגמה:

משהו על ההיסטוריה של הדשן החנקני:

בברכה,

ד"ר פנחס פיין
קרקע, מים וסביבה
מכון וולקני

שלום יוסי,

קיימות מספר שיטות להשבחת אקליפטוסים:

1. הכלאות מכוונות – הכלאות מלאכותיות בתוך המין או בין מינים שונים. נעשות ע"י איסוף אבקה מצמח אחד והעברתה ידנית לפרח של צמח שני. לפרח השני ישנה בדר"כ אבקה משלו ולכן יש ראשית צורך להסיר את כל האבקנים שלו, ובנוסף לכסותו על מנת שלא תתרחש האבקה אקראית. עם התפתחות הזרעים נוצרים מכלואים, שהנם בעלי תכונות חדשות. זוהי השיטה המקובלת ביותר ברוב הארצות היערניות בעולם.

2. סלקציה – בחירת עצים יוצאי דופן ביערות, שחלקם הם מכלואים טבעיים (הטבע יצר). מהם אוספים ייחורים ויוצרים שתילים. את השתילים שותלים בחלקות מבחן ובודקים אם הם אכן מוצלחים יותר.

3. הנדסה גנטית – שיטה עתידית שעדיין לא מיושמת.

בברכה,

פרופ' יוסף ריוב
הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה
האוניברסיטה העברית

שלום רונית,

שלום רב,

פחמן דו חמצני (CO₂) הוא גז חסר צבע וחסר ריח. ריכוזו באוויר שווה ל- 0.03%. מקורותיו העיקריים בטבע הם תהליכי הנשימה בבעלי החיים וצמחים במהלכם מגיבים חומרים אורגניים עם חמצן ונוצרים מים ופחמן דו-חמצני. בבעלי החיים מתקיימים תהליכי הנשימה התאית בלבד הצורכים חמצן ומייצרים פחמן דו-חמצני ומים, בעוד שבצמחים תהליך הנשימה התאית מתקיים בשעות הלילה בלבד בעוד שבחשיפה לשמש מתקיים תהליך הפוטוסינטזה במהלכו נצרך הפחמן הדו-חמצני מהאטמוספירה על ידי הצמחים שבעזרת האנרגיה הסולארית והמים הופך לפחמימות המשמשות מקור אנרגיה לצמח ולחמצן שנפלט לאטמוספירה. תהליכים מנוגדים אלה אמורים להביא לשיווי משקל ולערכים קבועים של ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר. עם זאת, שהייה במקומות צפופים, סגורים ולא מאווררים עלולה לגרום לעליה בריכוז הפחמן הדו-חמצני הנפלט מצד אחד ולירידה בריכוז החמצן הנצרך על ידי תאי הגוף מצד שני. מצב זה הינו מסוכן ובמקרים קיצוניים עלול לגרום לאיבוד הכרה ולמוות כתוצאה מחנק. לציין, מרכז הנשימה במוח רגיש יותר לריכוזי הפחמן הדו-חמצני בדם ולכן יגיב מוקדם יותר לעליה בריכוזו מאשר לירידה בריכוז החמצן. עליה בריכוז הפחמן הדו-חמצני תגרום לפיכך לעליה משמעותית באוורור הריאה (קצב ונפח הנשימה).

אדם בריא יכול לשהות שעות ארוכות במנוחה בריכוזי פחמן דו-חמצני של כ- 2% עם הפרעות תפקודיות קלות בלבד ובמקרים מסוימים עם תחושת כאב ראש. ברמות של 3% ומעלה ניתן למצוא החמרה בכושר התפקוד שתלך ותגבר עד לכדי הידרדרות תפקוד מערכת העצבים ברמות הגבוהות מ- 8% שתביא לידי איבוד הכרה ואף למוות. לציין, קיימים גורמים שעלולים לשנות משמעותית את תגובת האדם לרמות משתנות של פחמן דו-חמצני כאשר העיקריים שבהם הם: מצבו הבריאותי, דרגת המאמץ בו הוא נמצא, משך זמן החשיפה וכמובן השונות הבינאישית הטבעית.

בברכה,

שלום אסתי,

קוב מים ליום נשמע הרבה מידי אך השאלה היא מה עומס הזיהום, בד"כ עבור מים אפורים אופייניים העומס שציינת 1מ"ק ל – 3 מ"ר גבוה מאד. בנוסף, הרחקת מלחים (אני מניחה שהכוונה בעיקר לסודיום כלוריד) אפשרית רק ע"י התפלה , צמחים ושיטות ביולוגיות אחרות לא מרחיקים מלחים. בהקשר לסכנה בטווח הארוך לאיכות הקרקע יש הרבה וויכוחים בנושא, כל השקייה מעשה ידי אדם תמליח בסופו של עניין את הקרקע והנזק תלוי במידת השטיפה וריכוז המלחים במי ההשקייה.

בברכה,

פרופ' מיכל גרין
הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית
הטכניון

שלום אילנה,

אכן ב 100 גר' סטייק יש יותר קלוריות מאשר ב 100 גר' חסה אולם בפירמידת הביומסה אנו לא מתייחסים באופן מספרי- לא למספר הפרטים ולא מבחינה משקלית ובטח שלא קלורית.

אנו מתייחסים לביומסה כלומר לכמות החומר האורגני היבש הנמצא ביח' שטח מוגדרת.

מבחינה אקולוגית התיאור של פירמידה זו הוא נכון כיון שבחסה למשל- החלק שאנו אוכלים אמנם חסר קלוריות כי אין שם חלבונים/פחמימות/שומנים אולם בהיבט של הצמח חלקים אלו הם המקור. המבלע נמצא בשורשים - אותו חלק שאנו בני האדם לא אוכלים אמנם, אבל מנק' ההיבט של הצמח הרי ששם נמצא פוטנציאל החומר האורגני שלו- מה שיצורים צמחוניים אחרים כן אוכלים.

אם נתייחס לבית גידול מסוים, הרי שהדרך הנכונה לתאר את כמות החומר האורגני היבש, הכמות הזמינה להיררכיה הבאה הוא בצורה הזו.

מקווה שעזרתי.
אורית וייס
דיאטנית קלינית M.Sc, RD

שלום שואי,

אכן אתה צודק בשאלתך. המונח מפותח הוא מאד סוביקטיבי ואפילו שחצני (אנתרופוסנטרי - כלומר מעמיד את האדם במרכז).
האם יכול האדם למשל להתחרות בעטלף בתעופה. ברור כי העטלף הרבה יותר מפותח מבחינה זו מאשר האדם. במילים אחרות האדם מאד מפגר בתכונה זו. כך צריך לראות את הדברים. המושג "מפותח" כפי שאמרתי מתייחס לתכונה מסוימת. מח האדם מפותח ביחס למח העכבר(אך גם מח האדם מפותח רק מבחינות מסוימות -- חשיבה אבסטרקטית למשל. בניסיון שנערך לאחרונה ביפן על שישה שימפנזים. הסתבר כי מבחינת זיכרון השימפנזים הרבה יותר "מפותחים" מאשר האדם. אני מצרף את הסירטון המסכם את הניסיון) . והדוגמאות בעולם החי המביעות רעיון זה הן רבות מאד.אני מקוה שהסברתי את העינין בכך.

https://rcpt.yousendit.com/656113014/c209731e23885670d5d5b97219e24314

בברכה,

פרופ' יואל רק
רפואה
אוניברסיטת תל אביב

שלום רב,

זכרי דבוראים הם הפלואידים ומקבלים את כל הגנים מהאם – אין להם אבא. למרות זאת, הזכרים האחים אינם זהים מאחר ולאם יש שני כרומוזומים (היא דיפלואידית) ויתכנו שחלופים צולבים (crossing over) בין כל זוג כרומוזומים. כלומר, שני אחים עשויים לקבל כרומוזומים שונים מהאם ולהיות שונים ב100% האחד מהשני!

בברכה,

פרופ' גיא בלוך
אבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה
האוניברסיטה העברית

שלום דבי,

באתר "בשער ברשת" נשאלו בעבר שאלות רבות בנושא שאלתך. חיפוש הערך
"פויקילותרמים" לדוגמא יוביל אותך למגוון התשובות. להלן קישור לשתיים מהן:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=2038

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=805

נשמח לעמוד לשרותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום שיר

זבל עופות עלול לעכב התפתחות צמחים מכמה סיבות:

א. אם יושם בכמות רבה מידי

ב. אם גרם להמלחה

ג. עודף תרכובות חנקן

התופעה לא יחודית למנגולד אבל צמחים שונים נבדלים ברגישותם.

כדאי להשתמש בזבל אורגני איכותי ואם אפשר בקומפוסט

I'm not an expert on fish or birds, but believe that your students have hit on a solution that has been proposed – and successfully used – in the past. Good thinking! The challenge is in making it work on the relatively large scale of a commercial fish pond.

פרופ' גד פרי
Range, Wildlife and Fisheries Management

שלום זיו,

מעצם היות הזוגן צמח מדבר, הוא אינו מתאים לקרקעות חמוצות (בעלות PH חומצי) אלא לקרקעות בסיסיות.

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

לצוותי מחקר המבצעים חפירות שמטרתן חיפוש מאובנים מצרפים גם גיאולוג, שתפקידו להעריך את הטופוגרפיה של האתר ולספק מידע על תצורתה. קביעת גילם של המאובנים ישירות באמצעות הממצאים עצמם או בעקיפין על ידי שימוש בדגימות סלע שהן שהמאובן נמצא בהקשרן נעשית בשיטות שונות, נמנה מספר דוגמאות לשיטות כאלה.

1. השיטה הרדיומטרית (הרדיואקטיבית)

שיטה זאת מבוססת על התכונה של יסודות רדיואקטיביים לא יציבים לאבד אנרגיה מגרעין האטום ולהפוך ליציבים יותר. לתכונה זאת קוראים דעיכה של יסודות רדיואקטיביים. והיא מתרחשת בקצבים קבועים וידועים. בהסתמך על זמן מחצית החיים של יסודות אלה, שנמצאים בכמויות קטנות בדגימות של סלעים ושל מאובנים אפשר להעריך את גילם. ברור, שהתנאי לשימוש בשיטה הזאת הוא הימצאותם של יסודות אלה בממצאים בכמויות שניתן לבודד ולמדוד. דוגמאות אחדות ליסודות המשמשים בשיטה הרדיומטרית כוללות איזוטופים מסוימים של אורניום הדועכים לאיזוטופים של עופרת, רובידיום הדועך לסטרונציום (משמש לתיארוך סלעים שגילם מעל 100 מיליון שנה) ואשלגן הדועך לארגון (משמש לתיארוך סלעים שגילם פחות מ-60 מיליון שנה).

יסוד אחר שהשימוש בו נפוץ בשיטה הרדיומטרית הוא הפחמן. שלושה איזוטופים* של פחמן קיימים בטבע: פחמן 12 הוא השכיח ביותר (99% מהפחמן בטבע), פחמן 13 מהווה כמעט 1% ופחמן 14 הוא הנדיר ביותר. הפחמן האטמוספרי מוצא בסופו של דבר את מקומו בגופם של צמחים ובעלי חיים כתוצאה מתהליך הפוטוסינתזה. עם מותם, דועך פחמן 14 ברקמותיהם ועל ידי הערכת שארית איזוטופ זה בדגימה אפשר להעריך את גיל המאובן. שיטה זאת יעילה לתיארוך של עד 50 אלף שנה.

* איזוטופ הוא אחד המופעים האפשריים של יסוד מסוים בטבע. האטומים של איזוטופים שונים
של אותו יסוד זהים במספר הפרוטונים והאלקטרונים שלהם, אך נבדלים במספר הניטרונים.

2. פלאומגנטיזם (Paleomagnetism)

בזמן יצירתם, סלעים מכילי ברזל מקבלים תכונות מגנטיות שהן תוצאה של השדה המגנטי של כדור הארץ של אותה תקופה. במובן זה, הסלע הופך למין מצפן, המתעד את האוריינטציה של השדה המגנטי. כיום, כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ הוא כלפי מטה בחצי הכדור הצפוני וכלפי מעלה ביצי הכדור הדרומי, ובאופן מחזורי הוא משנה את הקוטביות שלו. היפוכים אלה של הכיוון הם למעשה סַמָּנים מצוינים של זמן גיאולוגי.

3. תיארוך המבוסס על חומצות אמיניות

שיטת תיארוך מעניינת זאת מבוססת על התכונה של אורגניזמים לייצר חומצות אמיניות "שמאליות"*. לאחר מותם, הופכות החומצות את "כיוונן" ומשתנות לחומצות "ימניות". לתהליך זה קוראים רצמיזציה (racemization) ולתערובת החומצות, "שמאליות" ו – "ימניות" קוראים רצמאט (racemate). במאובנים מתקיים למעשה שיווי משקל בין שתי הצורות, ומהזמן הדרוש להגיע לשיווי משקל ניתן להסיק את גילו של המאובן. נציין, שזמן זה תלוי גם במין האורגניזם וגם בטמפרטורה של התהליך.