אבולוציה וטיפוח

רון שלום,

להלן קישור למקור מידע המסביר את התיאוריות השונות בנושא "האדם הניאנדרטלי":

http://www.hayadan.org.il/neanderthal-galileo-290612/

בברכה,

 

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום,

להלן הפניות לקישורים המסבירים את תכונת "האיטיות של הצב" והאבולוציה:

http://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/life_sci/%D7%90%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%94
 

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3647

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

קונכייה קיימת במשרעת רחבה מאוד של חלזונות וכן במשרעת רחבה ביותר של צדפות, בים, במים המתוקים וביבשה. לפיכך, קשה להכליל עבור כול עשרות אלפי המינים.

בחלזונות ירודים כגון סהרן (השוכן במפרץ אילת), סהרונית (השוכנת בכנרת), וכן קרובים שונים של הכיפה הסרוגה (בים התיכון ובאילת), המזון הוא שמכתיב את צבע הקונכייה. בצדפות שונות מידת החשיפה לאור מכתיבה אם הקשוות תהיינה כהות (חשיפה יתרה) או בהירות (חשיפה מועטה).

השבלולים, הם אלה החלזונות השוכנים ביבשה, ובהם במינים רבים הקונכייה מפוספסת.

במקרים אלה, מספר הפסים וכן גם הצבע נקבעים תורשתית.

בברכה

יוסי

התשובה היא כן.

ההערכה היא כי הביוספרה היבשתית על פני כדור הארץ
(כל הצמחים ביבשה, לא בים) צורכים בפוטוסינתזה כ -115 מיליארד טון פחמן מדי שנה. הם משחררים חזרה לאטמוספרה כ -112 מיליארד טונות של פחמן בתהליך הנשימה. ההבדל בין שני המספרים, כמעט 3 טונות של פחמן, נצברים על ידי צמחי היבשה (והקרקע) מדי שנה. 3 מיליארד טונות של פחמן מהווים כמעט 1/3 מכמות הפליטה הגלובלית של פחמן על ידי שריפת דלק מאובנים על ידי האדם ... וכך, למעשה, הצמחים מאטים

(לעת עתה) את עליית הפחמן (CO₂) באטמוספרה.

פרופ' דן יקיר
הפקולטה לכימיה, המחלקה
למדעי הסביבה וחקר האנרגיה

מכון ויצמן למדע

"כבול, פרלייט, קוקוס, ורמיקולייט, טוף, מצע מוכן ועוד”:

ראשית, חומרים אלה משמשים כמצעי גידול מלאכותיים והם אינם קרקעות. "מצע מוכן" אינו ממש חומר מוגדר.

באשר לשאלה מהו "הבסיס הביולוגי המשותף לקרקעות אלו" איני יודע אם יש כזה. חומרים אלה שונים מאד זה מזה במקורם, הרכבם ואופן הכנתם. הדבר היחיד שאולי מכיל קרקע כלשהי הוא "מצע מוכן". פרלייט וטוף הם מחצבים וולקניים, אולם הם שונים מאד במקורם ובתכונותיהם. קוקוס הוא פסולת מעובדת של החלק הסיבי המצוי בקליפה החיצונית של פרי הקוקוס, הורמיקוליט הוא תוצר עיבוד תעשייתי של מחצב של מינרל חרסית. כבול הנו חומר הנכרה באזורי ביצות (או ביצות לשעבר), והנו שיירי צמחים בדרגות פירוק שונות בתנאים אל-אווירניים.

אני מציע שהמורה ת/יעיין במקורות זמינים (כגון ויקיפדיה) להרחבת הידע.

לכן, (א) לא קרקע, (ב) לא נראה לי שיש איזשהו בסיס ביולוגי משותף לחומרים אלה. יתרה מזאת, למרבית החומרים שצוינו אין כלל לצפות שיהיה רקע ביולוגי כלשהו. דרך אגב, רקע כזה חשוב בדרך כלל בתקופת הגידול (עונה) הראשונה. לאחר מכן, משנצבר חומר אורגני שמקורו בצמחים במצע, המיקרוביולוגיה של המצע (וגם תכונות כימיות חשובות) מושפעות ע"י חומר אורגני זה.

בכל המצעים הללו, רצוי להוסיף שיעור מסוים של קומפוסט (נאמר, 5% מהנפח) כדי להקנות לו תכונות כימיות וביולוגיות רצויות. צריך כמובן להקפיד על איכות הקומפוסט, בעיקר מבחינת נוכחות של גורמי מחלה צמחיים וזרעי עשבייה.

בברכה,

פנחס

ד"ר פנחס פיין
קרקע, מים וסביבה
מכון וולקני

שלום איתי,

התשובה המקובלת לשאלה זו היא שאצל רוב הציפורים לא התפתח מנגנון להזיק למשהו הנמצא בתוך הקן, תהיה זו ביצה זרה או גוזל זר. מנגנון כזה יכול להביא לטעויות ולהיזק עצמי (השמדת ביצה או גוזל של בעל הקן). במקרים אחדים יש מנגנון דחיה של ביצים או גוזלים זרים, ולעתים קרובות קוקיות חוזרות לקינים בהן הטילו, ואם נוכחו שביצתן הורחקה או ניזוקה הן שוברות את ביצי הפונדקאי. מנגנון זה נקרא "מנגנון המאפיה".

בברכה,

פרופ' יורם יום-טוב
מדעי החיים/זאולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

שלום נג'מה,

תוצרי קיבוע הפחמן בפוטוסינתזה משמשים בצמח לשתי מטרות, האחת בניית הצמח והשנייה כסובסטרט לנשימה המאפשרת את קיומו. בממוצע ניתן להעריך שהחלוקה בין שני שימושים אלה היא שווה. כמחצית מתוצרי הקיבוע נשארים בצמח והם שבונים את רקמותיו וכל החומרים האורגניים שבהן וכמחצית משמשים לנשימה. המאזן הזה משתנה כמובן במהלך חייו של הצמח. כל עוד הצמח גדל במהירות חלק גדול יותר של תוצרי הפוטוסינתזה נשאר בו ואילו כאשר הוא מתנוון בזקנתו כבר איננו עושה פוטוסינתזה אבל כל עוד התאים חיים הם ממשיכים לנשום. המאזן משתנה כמובן גם במהלך היממה. קיבוע הפחמן מתרחש, ברוב הצמחים, רק בשעות האור ואילו הנשימה נמשכת בכל שעות היממה. יוצאי דופן מכלל זה הם צמחי CAM שמקבעים פחמן מהאוויר בסביבתם בשעות הלילה.

בברכה,

פרופ' עמרם אשל
מדעי הצמח
אוניברסיטת תל אביב

שלום שואי,

אכן אתה צודק בשאלתך. המונח מפותח הוא מאד סוביקטיבי ואפילו שחצני (אנתרופוסנטרי - כלומר מעמיד את האדם במרכז).
האם יכול האדם למשל להתחרות בעטלף בתעופה. ברור כי העטלף הרבה יותר מפותח מבחינה זו מאשר האדם. במילים אחרות האדם מאד מפגר בתכונה זו. כך צריך לראות את הדברים. המושג "מפותח" כפי שאמרתי מתייחס לתכונה מסוימת. מח האדם מפותח ביחס למח העכבר(אך גם מח האדם מפותח רק מבחינות מסוימות -- חשיבה אבסטרקטית למשל. בניסיון שנערך לאחרונה ביפן על שישה שימפנזים. הסתבר כי מבחינת זיכרון השימפנזים הרבה יותר "מפותחים" מאשר האדם. אני מצרף את הסירטון המסכם את הניסיון) . והדוגמאות בעולם החי המביעות רעיון זה הן רבות מאד.אני מקוה שהסברתי את העינין בכך.

https://rcpt.yousendit.com/656113014/c209731e23885670d5d5b97219e24314

בברכה,

פרופ' יואל רק
רפואה
אוניברסיטת תל אביב

שלום דבי,

באתר "בשער ברשת" נשאלו בעבר שאלות רבות בנושא שאלתך. חיפוש הערך
"פויקילותרמים" לדוגמא יוביל אותך למגוון התשובות. להלן קישור לשתיים מהן:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=2038

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=805

נשמח לעמוד לשרותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

לצוותי מחקר המבצעים חפירות שמטרתן חיפוש מאובנים מצרפים גם גיאולוג, שתפקידו להעריך את הטופוגרפיה של האתר ולספק מידע על תצורתה. קביעת גילם של המאובנים ישירות באמצעות הממצאים עצמם או בעקיפין על ידי שימוש בדגימות סלע שהן שהמאובן נמצא בהקשרן נעשית בשיטות שונות, נמנה מספר דוגמאות לשיטות כאלה.

1. השיטה הרדיומטרית (הרדיואקטיבית)

שיטה זאת מבוססת על התכונה של יסודות רדיואקטיביים לא יציבים לאבד אנרגיה מגרעין האטום ולהפוך ליציבים יותר. לתכונה זאת קוראים דעיכה של יסודות רדיואקטיביים. והיא מתרחשת בקצבים קבועים וידועים. בהסתמך על זמן מחצית החיים של יסודות אלה, שנמצאים בכמויות קטנות בדגימות של סלעים ושל מאובנים אפשר להעריך את גילם. ברור, שהתנאי לשימוש בשיטה הזאת הוא הימצאותם של יסודות אלה בממצאים בכמויות שניתן לבודד ולמדוד. דוגמאות אחדות ליסודות המשמשים בשיטה הרדיומטרית כוללות איזוטופים מסוימים של אורניום הדועכים לאיזוטופים של עופרת, רובידיום הדועך לסטרונציום (משמש לתיארוך סלעים שגילם מעל 100 מיליון שנה) ואשלגן הדועך לארגון (משמש לתיארוך סלעים שגילם פחות מ-60 מיליון שנה).

יסוד אחר שהשימוש בו נפוץ בשיטה הרדיומטרית הוא הפחמן. שלושה איזוטופים* של פחמן קיימים בטבע: פחמן 12 הוא השכיח ביותר (99% מהפחמן בטבע), פחמן 13 מהווה כמעט 1% ופחמן 14 הוא הנדיר ביותר. הפחמן האטמוספרי מוצא בסופו של דבר את מקומו בגופם של צמחים ובעלי חיים כתוצאה מתהליך הפוטוסינתזה. עם מותם, דועך פחמן 14 ברקמותיהם ועל ידי הערכת שארית איזוטופ זה בדגימה אפשר להעריך את גיל המאובן. שיטה זאת יעילה לתיארוך של עד 50 אלף שנה.

* איזוטופ הוא אחד המופעים האפשריים של יסוד מסוים בטבע. האטומים של איזוטופים שונים
של אותו יסוד זהים במספר הפרוטונים והאלקטרונים שלהם, אך נבדלים במספר הניטרונים.

2. פלאומגנטיזם (Paleomagnetism)

בזמן יצירתם, סלעים מכילי ברזל מקבלים תכונות מגנטיות שהן תוצאה של השדה המגנטי של כדור הארץ של אותה תקופה. במובן זה, הסלע הופך למין מצפן, המתעד את האוריינטציה של השדה המגנטי. כיום, כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ הוא כלפי מטה בחצי הכדור הצפוני וכלפי מעלה ביצי הכדור הדרומי, ובאופן מחזורי הוא משנה את הקוטביות שלו. היפוכים אלה של הכיוון הם למעשה סַמָּנים מצוינים של זמן גיאולוגי.

3. תיארוך המבוסס על חומצות אמיניות

שיטת תיארוך מעניינת זאת מבוססת על התכונה של אורגניזמים לייצר חומצות אמיניות "שמאליות"*. לאחר מותם, הופכות החומצות את "כיוונן" ומשתנות לחומצות "ימניות". לתהליך זה קוראים רצמיזציה (racemization) ולתערובת החומצות, "שמאליות" ו – "ימניות" קוראים רצמאט (racemate). במאובנים מתקיים למעשה שיווי משקל בין שתי הצורות, ומהזמן הדרוש להגיע לשיווי משקל ניתן להסיק את גילו של המאובן. נציין, שזמן זה תלוי גם במין האורגניזם וגם בטמפרטורה של התהליך.

שלום וגיה,

להלן שני מאמרים שנשלחו ע"י פרופ' דן טאופיק מהמחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן למדע, העשויים לענות על שאלותייך.

אבולוציה עכשיו

מה הופך אנזימים ל "פועלים מולקולריים" יעילים כל כך

בברכה,

"בשער ברשת"

שלום נאוה,

שאלה דומה לשאלתך נשאלה בעבר באתר "בשער ברשת". להלן קישור לתשובה: http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3095

נשמח לעמוד לרשותך במידה ויתעוררו שאלות נוספות.

בברכה,
בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
"בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל"

להלן תשובתי לשאלה בדבר השפעה אפשרית של זיהום סביבתי על לידה של מספר גדול יותר של בנות

שאלה ספציפית זאת לגבי בני אדם היא מחוץ לתחום הידע שלי. עם זאת מוכרות התופעות במינים רבים של השפעות שונות על היחס בין זכרים לנקבות בין הצאצאים היכולות לגרום לסטיות מהיחס הנפוץ של שיוויון בקירוב.

בין הגורמים המשפיעים: מעמד חברתי בקבוצה או באוכלוסיה, מצב התנהגותי, גיל ומצב תזונתי, מרכיבים גנטיים, של אחד או שני ההורים, תנאי הדגירה של הביצים, ועוד. המנגנונים המשפיעים שונים מאד, חלקם מוכרים ומובנים וחלקם אינם מובנים, בהתאם למנגנון קביעה הזוויג של הצאצאים, ואין המקום כאן לנסות להציג פירוט מלא.

אם הידיעה מייצגת תופעה אמתית, אפשר לשער שחמרים מסויימים בסביבה המזוהמת יכולים להשפיע באופן סלקטיבי על אחד או יותר מתהליכי קביעת הזוויג באדם. למשל, פגיעה סלקטיבית בתאי הזרע נושאי כרומוזום Y היוצרים בהפריית הביצית עובר זכר, או פגיעה סלקטיבית בעוברים הזכריים במהלך ההיריון.

אני מקווה שתשובתי תורמת להבנת הנושא.

בברכה

פרופ' דן כהן

המחלקה והחוג לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה

והמרכז לרציונליות והחלטות אינטרקטיביות

האוניברסיטה העברית

שלום ענת,

השאלה היא ,אכן, מעניינת.

ההגיון הבילוגי הוא כמעט בכל המקרים – חסכון באנרגיה. במקרים כאלה היעילות היא פועל יוצא של "אבולוציה משותפת" או מקבילה של המאביקים ושל אותם צמחים. הצמח "מעוניין" שהמאביק יבקרו לעתים תכופות והוא משתמש בכמה טכניקות בכדי למשוך את המאביק כמו צוף, צבע הפרח, ריח מושך וכו'. חרק שיבקר פרח שכבר בקרו אותו ולא יקבל את התגמול שלו עלול ללמוד מהר מאוד מהנסיון ולהפסיק לבקר את אותו צמח מה שיפגע בייצור הזרעים ובתרומתו הגנטית של הצמח לדור הבא. על ידי שנוי הצבע שבא מייד אחרי ההפריה הצמח מסמן את אותם פרחים שכבר ביקרו בהם המאביקים והתבצעה בהם ההאבקה וההפריה. המאביק "יודע" שאותם פרחים שלא שינו את צבעם הם אלה שמתגמלים אותו ועל ידי ביקור בצמחים אלה ולא באחרים הוא הופך ליעיל יותר. הוא אוסף יותר צוף או אבקה בפרק זמן נתון. זה שהוא מבזבז פחות אנרגיה על האיסוף נותן גם לו יתרום אבולוציוני.
המנגנון הזה קיים בצמחים רבים באחדים, משתנה צבע הכותרת כולה ואילו באחרי הצמח "מסמן" את הפרח המאבק בסמן צבעוני (כמו למשל בפרחי תורמוס). השתנות הצבע מתחילה בהפרשת אתילן הגורם לאינדוקציה של הנתיב הביוכימי המתחיל באנזימים "צ'לקון סינתאז"
(CHS)וצ'לקון איזומראז" והפעלת תהליך יצירת הפיגמנטים האנתוציאנינים. אם עוטפים את התפרחת ומונעים את ההאבקה ישנם צמחים שבהם הפרח לא ישנה את צבעו. במקרים אחרים ישתנה הצבע בכל זאת עם הזמן כאשר יתחילו תהליכי ההזדקנות אם כי התהליך עצמו יתאחר באופן משמעותי. להלן דוגמאות : תורמוס ההרים, קסאלפיניה, תורמוס א"י ולנטנה.

שלום מיקה,

מצ"ב קישור לתשובה שניתנה בנושא זה
בעבר באתר "בשער ברשת":

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=269

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום

יש הרבה מאמרים מדעיים בנושא.

מ"ב אחד לדוגמא.

חיפוש ב GOGLE SCHOLAR יניב תוצאות נוספות.

גידי נאמן

פרופ' גידי נאמן
ביולוגיה אבולוציונית וסביבתית
אוניברסיטת חיפה

שלום אביבה,

אכן ניתן למצוא מאובנים, ואפילו נחמדים מאוד, באבני צור.

בברכה,

פרופ' אביתר נבו
המכון לאבולוציה
אוניברסיטת חיפה

שלום יותם,

תשובה לשאלותיך תוכל מצוא בקישור שלהלן:

http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=4601

נשמח לסייע בשאלות נוספות.

בברכה,

בשער ברשת
פרוייקט שאלות למומחים
בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל

שלום דליה,

אני מניח שהשאלה היתה לגבי מין (זוויג) sex ולא מין Species.

אם כך, השאלה

היא מה גרם למעבר מהתרבות אל-מינית להתרבות מינית.

העדויות להמצאות דינוזאורים באות רובן ככולן ממאובנים. בכדי להבין את
קבוצת הדינוזאורים אלינו להבין גם כמה מושגים בטקסונומיה ובגיאולוגיה. כל היצורים בטבע "מסודרים" בהיררכיה הולכת ויורדת מממלכה (kingdom); מערכה (phylum); מחלקה (class); סדרה (order); משפחה (family); סוג (genus); ומין (species). האדם לדוגמא שייך לממלכת החי (Animalia), מערכת המתירניים (Chordata), מחלקת
היונקים (Mammalia), סדרת הקופים (Primates), משפחת קופי האדם (Hominidea), סוג אדם (Homo) ומין נבון (sapiens). הדינוזאורים שייכים למחלקת הזוחלים, ובתוכה לתת מחלקה (Infraclass) הנקראת ארכאו-זאור-מורפה (archosaurmorpha). תת מחלקה זו כוללת גם את התנינים ואת ממשיכי דרכם של הדינוזאורים – הציפורים. ישנם מספר מאפיינים המייחדים את הדינוזאורים מהתנינים, לדוגמא: צורת נישאת הגוף על הרגליים. בעוד שאצל התנינים הרגליים בולטות מצידי הגוף, אצל הדינוזאורים הרגליים ירדו ישר כלפי מטה. בצורה זו יכלו לשאת משקל רב יותר ולנוע מהר יותר. הבדל זה והבדלים נוספים ממקמים את הדינוזאורים בענף נפרד משאר הזוחלים. ראשית הופעת הדינוזאורים הוא בעידן הטריאס (Triassic) שהחל לפני כ-250 מליון שנים. חשוב לציין כי העידן שקדם לטריאס, הפרם (Permian) הסתיים בהכחדת ענק, הגדולה ביותר בהיסטוריה של כדור הארץ. בהכחדה זו נעלמו כ-95% מהחיים על פני כדור הארץ, בים וביבשה, וכולל סדרות גדולות של חרקים וצמחים שאינם נפגעים בדרך כלל באירועי הכחדות. הכחדה זו הייתה כל-כך קטסטרופלית שבמשך 10 מליון שנים לא נוצר פחם- דבר המלמד כי הביומסה של החומר הצמחי הייתה כה נמוכה עד שלא הייתה כמות מספקת של רקב שיכל לההפך לפחם. אולם מזלם הרע של 95% מהמינים על פני כדור הארץ היה מזלם הטוב של הדינוזאורים שיכלו להיכנס לנישות האקולוגיות הריקות ולהתפתח שם. הדינוזאור הראשון שאנו מכירים הוא ה-האורפטור (eoraptor). הוא נתגלה בארגנטינה וגילו כ-230 מליון שנה. דינוזאור זה היה טורף קטן (בערך בגודלו של כלב זאב). כיום אנו מכירים יותר מאלף מינים של דינוזאורים, ומספר זה הוא ככל הנראה חלק קטן מהמינים שהתקיימו. הדינוזאורים נחלקו לשני סדרות: בעלי אגן דמוי לטאה (Saurischia) הכוללים את הטורפים המפורסמים כגון הטירנוזאורוס רקס ואת הדינוזאורים הגדולים ביותר כדוגמת ה-אמפיציליאס (Amphicoelias), שהגיע ככל הנראה לאורך של בין 40-60 מטר ושקל יותר ממאה טון.
הסוג השני היו הדינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף (Ornithischia) שכלל דינוזאורים קטנים יותר ורובם ככולם היו צמחונים כדוגמאת הסטגוזאור (stegosaur), בעל השריון הגרמי שבלט מגבו. הדינוזאורים כקבוצה שלטו על פי העולם המזוזואי (mesosoic) במשך כ-165 מליון שנים.
הם כולם נעלמו בסוף תקופת הקרטיקון (Cretaceous) לפני כ-65.5 מליון שנים. הסיבה להעלמות עדיין שרויה במחלוקת. ההסבר המקובל הוא פגיעה של מטאור באזור יוקטן שבמסיקו. אולם ייתכן כי הדינוזאורים החלו להעלם עוד לפני כן, וישנן מספר עדויות (אם כי ברות מחלוקת) כי דינוזאורים המשיכו להתקיים כ-50,000 שנים לאחר פגיעת המטאור.

כך או כך העלמות הדינוזאורים אפשרה, כמו בהכחדה של סוף הפרם, פתיחה של נישות אקולוגיות חדשות והפעם מילאו אותם היונקים. חשוב לציין שהדינוזאורים כקבוצה היא אחת המוצלחות שהעולם ידע אי פעם- הם היו גדולים מאוד וקטנים מאוד, צמחונים וטורפים, חלקם חיו בלהקות ודגרו על ביצים. הם התקיימו על פני כל היבשות ובכל בתי הגידול. רובם של הפלאונטולוגים רואה במחלקת העופות כמחלקה בתוך קבוצת הדינוזאורים (קרובים של הטי-רקס ליתר דיוק), ובכך למעשה הדינוזאורים לא נכחדו- הם רק הפכו לציפורים.

שלום יעל,

שלום שמחה,

להלן קישור למאמר שנשלח ע"י ד"ר אמיר ספיר ממעבדתו של פרופ' פודבילביץ בפקולטה לביולוגיה בטכניון אשר עורכת את המחקר בנושא האבולוציה.

בברכה,

"בשער ברשת"

Shalom,

Hybrids occur between closely related species when there is no barrier in mating and in development of the zygote.
It is true that hybrids in animals are usually sterile due to lack of homology in their chromosomes and inefficient pairing between homologs during gamete formation (at meiosis).

The same applies to plant, however, this is less of a problem in all plants that have vegetative propagation.
There are case, like in sunflower, where the hybrids between different species manage to produce a few seeds and after a few generation, a new fertile hybrid (homoploid) species can be formed.
More frequently, though, plant hybrids can overcome sterility via chromosome doubling giving rise to a polyploid.
For example, the bread wheat genome contains the genome of three different grass species and is a fertile polyploid.

For more details, I suggest you check the wikipedia entries on Hybrid (biology) and hybrid speciation.

Best,

Avi


פרופ' אברהם לוי
המחלקה למדעי הצמח
מכון ויצמן למדע

יובל שלום,

לשאול למה צב הולך לאט זה כמו לשאול למה ציפור עפה או למה האריה אוכל בשר או למה הארנבת רצה מהר, כך התפתח הצב במהלך האבולוציה. האסטרטגיה ההגנתית שלו התבססה על הגנת השריון ולא על מנוסה ולכן לא הייתה ברירה טבעית לכיוון של מנוסה.

גם מזונו הוא צימחי ולכן לא צריך לרדוף אחריו......

אגב , היום האסטרטגיה ההגנתית הזו היא בעוכריו, משום שצב חוצה כביש ומבחין ברכב שמגיע הוא נוקט בשיטת ההגנה שהתפתחה אצלו מיליוני שנה והוא מתכנס לתוך שריונו ולא בורח, והרכב פשוט דורס אותו....