שלום.
רוב (?) התהליכים המתרחשים במערכותיו הגופניות של יצור דוגמת האדם, נחשבים תהליכים פיזיולוגיים, אפילו עד לרמה של התהליכים המולקולריים בתוך התא ומחוצה לו (כלומר ביניהם).
לעומת זאת, התהליכים שבבסיסה של 'תפיסה' (רעיון, מושג, תודעה, מודעות, גם עצמית) או של רגש, כמו לאהוב מישהו, נתפסים כתהליכים קוגניטיביים או נפשיים, בהתאמה (או באורח סינרגטי). מאחר וגם תהליכים אלה הם תוצאות של אינטראקציות בין תאים רבים (תאי עצב, במקרה זה), וליתר דיוק, דרך מס' עצום של קשרים הדדיים, נשאלת השאלה איפה עובר הגבול בין מה שנחשב פיזיולוגי ובין מה שלא ? ובהנחה שישנו תיחום מסורתי שכזה, האם הגבולות היום מתערערים, לאור תובנות אפשריות חדשות המגיעות מתחום מדעי המוח, העצב או בכלל ?
כדוגמא פרטית, לדעתי לפחות, אביא, את התהליך בו מגיע אור אדום לעין, והתאים ברשתית מקבלים החלטה שאכן נקלט אור אדום, מה שמסתכם באות החלטה בתאי הגנגליון המתאימים, לפני שהוא ממשיך הלאה למרכזים אחרים במוח האם תהליכי קבלת החלטות אלה, ברמת הרשתית, יחשבו פיזיולוגיים ? ומה הלאה, במרכזים הבאים ?
בברכת שבוע טוב, בנצי.