שלום
אנו עושים עבודת חקר עם תלמידים בכיתה ח מדעית.
לפי הניסויים שבצענו עולה שלאחר שעת בישול בריכוז מולרי התחלתי של מלח שולחן 0.22 M, יחד עם 0.16 M סוכרוז, גרעיני התירס מצטמקים ומתרחקים על פני הקלח. ההתרחקות/הצטמקות מתחילה להרחש כעבור 40 דקות. כמות המים יורדת בחצי כעבור שעה, לפי גרף של פרבולה ביחס לזמן הבישול (לכן ריכוז המומסים עלה בהתאם).
מנגד, בריכוז מולרי התחלתי של מלח שולחן 0.11 M, יחד עם 0.16 M סוכרוז, גרעיני התירס נשארים תפוחים וצמודים על פני הקלח, כעבור שעת בישול.
מלח לבדו גורם לתופעה בריכוז 0.45 M, ואילו בריכוז מלח התחלתי 0.22 M , הגרעינים נשארים תפוחים וצמודים על פני הקלח.
בישול במים לבדם, או עם סוכר לבדו בריכוז 0.16 M , משאיר את הגרעינים תפוחים וצמודים.
לאור הנ"ל אנו מתרשמים שהלחץ האוסמוטי הנגרם על ידי הסוכר בתמיסה מאפשר התרחשות התופעה בריכוז מלח הולכים וקטנים עד לנקודה מסוימת.
בריכוז אוסמוטי מסוים ישנו הרס של תאים בעבור שעה ? בגלל זה המים יוצאים בנוכחות מלח ? ואם הריכוז האוסמוטי נמוך יותר התאים לא נהרסים ?
אשמח לדעת מדוע התופעה מתרחשת. תודה.