היי, אחת משאלות המחקר שלי היא השפעה של סוגים שונים של חד סוכרים על נשימה תאית בשמרים. ההשערה: השמרים יבצעו את הנשימה התאית הטובה ביותר עם גלוקוז. בתוצאות הניסוי קיבלנו: 1. השמרים במצע גלקטוז ביצעו נשימה תאית זניחה ביותר. 2. השמרים בגלוקוז ביצעו נשימה תאית תקינה וטובה כמצופה. 3. השמרים בפרוקטוז ביצעו את הנשימה התאית הטובה ביותר והיעילה ביותר מבין החד סוכרים שנבדקו. רציתי לשאול מאיזו סיבה הנשימה התאית הטובה ביותר היתה בפרוקטוז? ופחות בגלקטוז? ועוד שאלה שנייה שעלתה לי במהלך כתיבת העבודה: על פי שנלמד בבית הספר הגלוקוז לא מתפרק במהלך הנשימה התאית האירובית במיטוכונדריון, אלא מתפרק בצורה אנאירובית ל2 חומצות פירוביות בתהליך הגליקוליזה. אם הגלוקוז אינו מתפרק במהלך הנשימה התאית אלא רק בגליקוליזה האנאירובית שמתבצעת ללא נוכחות חמצן, איך אני יודע שאני באמת בודק את הנשימה התאית האווירנית של השמרים, ושהם לא מבצעים במקום זה תהליך תסיסה ויוצרים אתאנול? במיוחד כאשר סגרתי במבחנה את השמרים עם החד סוכר ללא נוכחות קבועה של חמצן. את יעילות הנשימה התאית בדקנו באמצעות פליטה של גזים אל מחוץ למבחנה, וגם במעגל קרבס וגם בתסיסה משתחרר פד"ח. אולי שאלת המחקר צריכה להיות שונה ממה שבית הספר אומר לנו, והיא צריכה להיות כיצד משפיעים סוגים שונים של חד סוכרים על ייצור אנרגיה בשמרים? או שהיא צריכה להיות כללית מאוד כמו כיצד משפיעים סוגים שונים של חד סוכרים על נשימה תאית אירובית או אנאירובית בשמרים?