שלום רב
בניסוי בכימיה בחרנו לבדוק את השפעת סוגי הסוכר (גלוקוז, פרוקטוז, מלטוז וסוכרוז) על קצב הנשימה התאית של השמרים על ידי כך שמדדנו את השינוי בנפח הבצק לאחר 30 דקות (לכל בצק הכנסנו סוג סוכר אחר)
כדי לשמור על גורמים קבועים, החלטנו שמספר המולים של כל סוג סוכר יהיה אחיד, ובגלל שהמסה המולארית של דו הסוכר גדולה משל חדי הסוכר, הוספנו בהתאמה מסה גדולה יותר של מלטוז וסוכרוז מאשר גלוקוז ופרוקטוז.
עכשיו, ידוע לנו שהשמרים מעדיפים גלוקוז, אבל בגלל שמסת דו הסוכר שהכנסנו היא גדולה יותר מאשר של חד הסוכר, אז אחרי שהשמרים יפרקו את דו הסוכר לגלוקוז, יתקבל בעצם כמות של בערך פי 2 גלוקוז מאשר אם מוסיפים רק גלוקוז, ולכן קשה לדעת אם התהליך של הפיכת דו הסוכר לגלוקוז הוא כה דורש אנרגיה כך שלמרות שבסוף התהליך, יהיה לשמרים יותר מולקולות גלוקוז אך עדיין קצב הנשימה התאית יפחת כי כל דו סוכר היה צריך לעבור תהליך להפיכתו לשתי מולקולות חד סוכר.
אז ביצענו את הניסוי מספר פעמים, וכל פעם קיבלנו תוצאות אחרות (כמה פעמים עם גלוקוז היה הקצב המהיר ביותר, וכמה פעמים עם מלטוז היה המהיר ביותר), ולכן אנחנו מניחים שיש לנו טעות בהכנת הניסויים בכמה פעמים, אבל אנחנו לא יכולים לדעת באיזה תוצאות שקיבלנו , בהן הייתה הטעות בביצוע הניסוי.
לכן, נשמח אם תסבירו לנו איך השינוי בסוג הסוכר אך שמירה על מספר המולים שלו אמור להשפיע על קצב תפיחת השמרים

תודה