במסגרת לימוד קורס בפיזיקה מודרנית, ניסוי מייקלסון ש"הוכיח" שהאור אינו דורש תווך לעבור בו, הוצג כבסיס לפיתוח תורת היחסות ע"י אינשטיין.
לעומת זאת, הבסיס לפיתוח תיאוריית הקוונטים לפיו לאור ישנה תכונה חלקיקית היו מספר בעיות יסודיות בהסבר הקלאסי-גלי של האפקט הפוטואלקטרי.
מאחר ששתי התיאוריות פותחו (למיטב ידיעתי) בתקופה קרובה על ידי אותו אדם, הנחתי שיש קשר בין שני הפיתוחים, כשהמגמה ברורה – להכליל תיאוריות פיזיקליות סביב הגיון אחד. כשפניתי למרצה ושאלתי אותו אודות הנושא, הוא התעקש שאין קשר בין שתי התיאוריות.
רציתי לשאול – נראה לי שניסוי מייקלסון גורר בעיה נוספת (פרט לשלוש הבעיות המוכרות) בתיאור האפקט הפוטואלקטרי בצורה גלית. לפי התפיסה הקלאסית, האור הוא גל שנע בתווך ונושא עימו אנרגיה מכאנית ותנע, שמסבירים את תהליך פליטת האלקטרון בתהליך הפוטואלקטרי מבחינת חוקי השימור. כאשר ניסוי מייקלסון הראה שאין תווך כזה, המשמעות הפשוטה היא שהגל אינו מניע חומר כלשהו בו הוא עובר, ולכן אין לו אנרגיה ותנע, אותם יוכל להקנות לאלקטרון. לכן, חייבת לעלות תפיסה אחרת של האור – התפיסה החלקיקית.
לכן, נראה לי שגם התפיסה החלקיקית של האור אמורה לנבוע מניסוי מייקלסון, וברור שישנו קשר בין שתי התיאוריות.