שלום למומחי בשער
שמתי לב שהקשר בין יכולת הקרור של נוזל נמצאת ביחס הפוך לחום האידוי שלו. משום מה זה נראה לי לא כל כך הגיוני. אם חום האידוי גבוה (כמו במים), הרי המים או הזיעה מקררים את הגוף הרבה ביעילות , כי עצם ההאידוי (שבירת כל קשרי מימן), שולל חום רב מן הגוף.
כפי שידוע נוזלים נדיפים כגון כהל או אצטון, במגע עם העור מקררים אותו הרבה יותר חזק (ותחושת הקור היא הרבה יותר עזה ממה שניתן לחוש במים או לפי טמפ הנזול בעצמו)
נוזל נדיף כמו אצטון דורש פחות ארגיית חום לאידוי (פי 4 פחות ממים). הייתי מצפה שהוא יקרר את העור הרבה פחות ממים, כי הוא שולל מן הגוף פחות אנרגיה. אבל כאמור, אצטון דווקא מקרר היטב אפילו יותר ממים ובמהירות. כיצד? האם זה הקרור קשור אולי להמהירות האידוי?
האם זה קשור למספר מולקולת הנוזל התאדות ביחידת זמן?
אשמח לקבל הסבר פשוט שאוכל להעביר לתלמידים. השאלה הזו נשאלה בעקבות שאלה של תלמידה בכיתה. גם הצוות שלנו התלבט בעניין זה, הגענו למסקנות, אבל אני רוצה תשובה מוסמכת
יעל בר