התשובה המקובלת לשאלה "איזה תועלת צומחת לתאים מהיותם קטנים ובעלי צורה לא כדורית" היא שככל שצורה יותר קטנה ויותר שונה מכדור כך היחס בין שטח הפנים לנפח שלה גדול יותר. כלומר, כל יחידת נפח נהנת מיותר שטח פנים שמכניס ומוציא חומרים עבורה.
שמתי לב שהוראה של המושג 'יחס שטח פנים נפח' קצת קשה לכמה תלמידים כי היחידה שלו היא 1 חלקי מרחק, וזאת יחידה מופשת. גם החישוב שלה מורכב למדי עבור גופים שאינם קוביה או עיגול.
לעומת זאת תלמידים מבינים מצוין שאם חומר צריך לעבור מרחק קטן יותר הוא יכנס מהר יותר.
אני מניח שכל העולם מכיר את התער של אוקהם, ואם היה אפשר להתייחס למרחק משטח הפנים, באיזה צורה פשוטה, וזה היה הסבר שקול אז היו משתמשים בו. מה אני מפספס?