שימוש ראוי, אי־שימוש, שימוש לרעה ושימוש מוטעה

פיטר דרוקר, שנחשב לאבי תורת הניהול המודרנית, טבע את המשפט: "אינך יכול לנהל את מה שאינך יכול למדוד" – ‏You can't manage what you can't measure. האם המשפט הזה נכון גם לניהול האקדמיה עצמה?

באקדמיה ישנם היבטים מהותיים כמו יצירתיות, חדשנות והשפעה ארוכת-טווח שקשים למדידה כמותית, ולכן נדרש איזון עדין בין שימוש במדדים לבין הבנת מגבלותיהם.

בעידן של דרישה גוברת לאחריותיות (accountability) ושקיפות, המדידה חיונית לניהול אפקטיבי והקצאת משאבים:

• בהשכלה הגבוהה האחריותיות נובעת מהצורך להוכיח למשלמי.ות המיסים, המממנים את האקדמיה, את הערך והתועלת של ההשכלה הגבוהה, וכן מהצורך להנגיש מידע צרכני למתעניינים.ות בלימודים גבוהים וגם להוריהם.
• השקיפות הינה הפן המשלים של האחריותיות, והיא נדרשת גם על ידי המוסדות המבקשים לדעת היכן הם נדרשים להשתפר.

בין הדירוגים והמודלים אליהם נתייחס בסידרה:

1. דירוגים בינלאומיים של מוסדות אקדמיים
   דירוגים אלו נעשים הן ברמה של המוסד כולו והן ברמה של תחומים בתוך המוסדות. חלקם כלליים יותר ובוחנים אספקטים של הוראה ומחקר וחלקם שמים דגש חזק יותר על מדדים האמורים לשקף מחקר ומצוינותו (דוגמת דרוג ליידן ודירוג טאיוואן).
   הדירוגים נבנו מלכתחילה כשירות לסטודנטים האמורים לבחור את המוסד ללמוד בו (ולכן חלקם מתמקדים יותר באספקטים של הוראה) אך עם השנים, חלקם צבר יוקרה והפך למייצג של איכות/מצוינות המוסד. המצב היום בו מוסדות מתחרים חזק על סטודנטים, על תשתיות מחקר ועל תורמים הפכו הדירוגים הבינלאומיים לכלי תחרותי. ראינו מספר מקרים, גם של מוסדות יוקרתיים (ראה המקרה של אוניברסיטת קולומביה), שהיו מוכנים להטות ביודעין נתונים בכדי לעלות בדרוג. במקרים רבים מוסדות דירבנו יחידות להתיישר בפעילויותיהם על פי מדדי דרוג זה או אחר.

2. מודל התקצוב התחרותי של ות"ת
   מודל התקצוב של מוסדות ההשכלה הגבוהה המתוקצבים בארץ, מבוסס זה מכבר על תפוקות מחקר (אוניברסיטאות) ותפוקות הוראה (אוניברסיטאות ומכללות) – יש הטוענים שמודל זה הינו בין המניעים את המערכת להשתפר.
   תפוקות אלו נמדדות באופן תחרותי בין תחומים שבמוסדות וזאת על פי מדדים שונים שאמורים למדוד איכות במחקר והוראה. במסגרת מודל תקצוב זה ניתן גם תמרוץ/תגמול למוסדות המובילים בתחומים שונים במדדי האיכות (בפרט אלו של רכיבי המחקר). כתוצאה מכך המוסדות יכולים להשוות את התרומה הכלכלית פר חוקר במחקר ובהוראה בכל תחום.

3. ועדות האיכות של המל"ג
   המל"ג מביאה בעשור האחרון ועדות סוקרות בינלאומיות בתחומים השונים (כשלוש בשנה). כל ועדה מגישה דוח כללי על המצב של התחום בארץ ודוח פרטני לכל אחד מהמוסדות הרלוונטיים. בלחץ המוסדות הועדות נמנעות מלתת דרוג תחרותי של איכות/מצוינות התחום במוסדות השונים בארץ. המוסדות היותר חזקים חוששים שלא יהיו ראשונים ואילו היותר חלשים חוששים מקבלת חותם ככאלו. בשנים הראשונות הוועדות התבקשו לשים דגש על הוראה. כמובן שלא ניתן לנתק הוראה ממחקר ובשנים האחרונות נכנס נושא המחקר בצורה חזקה יותר, הגם שעדיין ההוראה מובילה.

4. מדדים ודירוגים פנים־מוסדיים

   בשנים האחרונות, בעקבות הדירוגים הבינלאומיים ומודל התקצוב של ות״ת יש נטייה במוסדות לבחון את פעילות התחומים השונים אצלם במדדים הנכנסים לדירוגים אלו ולפעול לשפרם. הדירוגים הבינלאומיים, ועוד יותר הדירוג הארצי המתבטא במודל התקצוב של ות"ת, משפיעים על הנהלות המוסדות ואלה לוקחות אותם בחשבון בתוכניות הפעולה שלהן. כך, למשל, כל מוסד פועל למקסימיזציה של הכנסותיו על פי מודל ות"ת.

   הדבר מתחזק בימים אלו עם מערכת ה־CRIS, שמערכת כמוה פועלת באוניברסיטאות מובילות רבות בעולם כבר יותר מעשור. מערכת ה־CRIS אוצרת באופן (כמעט) אוטומטי מידע על תוצרי מחקר של חברות וחברי הסגל, והיא יכולה לאצור גם מידע על הוראה, פרסים, פטנטים ועוד. למותר לומר שהמידע על תוצרי המחקר של כל חוקר.ת זמין ממילא ברשת – הנגשתו יכולה לשרת גם את החוקרים.ות (יצירת CV אוטומטי, איתורם.ן על-ידי תלמידי.ות מחקר שמחפשים.ות מנחים.ות, ועוד) וגם את ראשי היחידות האקדמיות שיוכלו לדעת טוב יותר את כמות ואיכות תוצרי המחקר של חברי וחברות הסגל שלהם.

   המערכת תוכל גם לסייע בניטור הפערים בין כמות תוצרי המחקר לבין איכותם – פערים שהינם אחת הסיבות לירידה במיקום של האוניברסיטאות הישראליות בדירוגים הבינלאומיים.

   מנגד, מערכת כזאת גורמת לניטור של תחומים וחוקרים במדדים מאוד מסוימים, המסתמכים על מאגרי מידע שאינם בהכרח שלמים, ולכן לא משקפים נכון את כל העשייה האקדמית של החוקרים.ות בתחום. קיים חשש שניטור כזה יגרום לרצון לנהל דברים ולדחוף יחידות לפעול על פי תכתיבים הנובעים רק ממדים אלו. מעבר לכך ישנה ההרגשה של "האח הגדול" הרואה הכול, בצד דרוג אישי של חברי וחברות הסגל ובמקרים מסוימים השמת חותם על פי מדדים שלא תמיד נותנים תמונה מלאה של איכות העשייה האקדמית שלהם.ן.

   בשנים האחרונות, בעקבות הדירוגים הבינלאומיים ומודל התקצוב של ות״ת יש נטיה במוסדות לבחון את פעילות התחומים השונים אצלם במדדים הנכנסים לדירוגים אלו ולפעול לשפרם.

בסדרת המפגשים נבחן את נושא הדירוגים והמדדים על האספקטים השונים שלו. בין הנושאים שיעלו לדיון:

• מטרות וייעדי ההשכלה הגבוהה – במבט מוסדי, מבט של המדינה, תפקיד הרגולטור, ההלימה שלהם למדדים והשתקפותם בדירוגים
• חשיבות בניית מדדים (ברור שבשום מקרה מדד אחד אינו יכול להקיף את הנושא ודרושים כמה מדדים עם משקלות שונים) ודירוגים לבחינת הפעילות בתחומי מחקר והוראה
• חוזקות וחולשות של המדדים בדירוגים הקיימים
• האם המדדים אוניברסליים על פני התחומים או שבתחומים שונים יש לפתח מדדים שונים
• האם להפריד או לאחד מדדים להוראה, מחקר ופעילות אקדמית אחרת (חברתית, יזמית)?
• השימוש במדדים ליחסי ציבור הן בתחרות בין המוסדות והן מול תורמים
• מדדים ודירוגים כסוכני התנהגות וסדרי עדיפויות במוסד
• הטיות בפעילות והתיישרות על פי המדדים והדירוגים בתוך המוסדות.
• עד כמה מוסד מוכן ללכת בכדי לשפר את דירוגו הן בהטיית נתונים והן בקביעת פעילותו האקדמית
• איך למצות את התועלת בהטמעת מערכת ה־CRIS, מבלי להיקלע להשלכות שליליות