הקוד הגנטי, שעל פיו מתורגמות שלשות של נוקליאוטידים ב-mRNA לחומצות אמיניות בחלבון , נחשב אוניברסלי: אותו קוד לכל האורגניזמים. עם זאת, התגלו במשך השנים סטיות מהקוד, וזאת בנגיפים בעלי גנום של דנ"א, בחיידקים ובפטריות, ובתאי בעלי חיים עילאיים - בתרגום גנים של הגנום המיטוכונדרי. הסטייה הנפוצה מהקוד הקשיח, לכאורה, היא שקודון סיום (טרמינציה, nonsense) שאינו אמור לקודד לחומצה אמינית אלא לסיים את התרגום ולקטוע אותו – קודון כזה בכל זאת מתורגם לחומצה אמינית כלשהי. האבולוציה של תופעה זו אינה ברורה, ויש חילוקי דיעות לגבי המנגנון המאפשר למערכת התרגום של ה-mRNA לקרוא קודון סיום הנמצא באמצע הרצף ולא בסיומו – כאילו הוא קודון לחומצה אמינית, לתרגם אותו בהתאם – ולהמשיך הלאה, כאילו אין קודון סיום באמצע החלבון. התיאוריות לגבי המנגנון המאפשר זאת מסובכות ולא אומתו בניסויים.

עם זאת, יש לציין כי סטיות כאלה מהקוד הגנטי נדירות מאוד. בסופו של דבר, הקוד הגנטי הוא באמת אוניברסלי: אותן שלשות נוקליאוטידים מתורגמות לאותן חומצות אמיניות בכל עולם החי.

תודה על שאלתכם

אנסה לענות כמיטב יכולתי למרות שידיעותי בתחום הכנת עוגות מצומצמות

ראשית נגדיר את המושג הומוגני

זו שאלה של סקלה

הומוגני פרושו שאם ניקח דגימות מאזורים שונים של התערובת נקבל את אותו ההרכב

אם הדגימה היא ברמה מולקולרית אנו עשויים לקבל תשובה שונה מאשר אם הדגימה היא בגודל של מילימטר מעוקב

כאשר מדובר בקולואידים אנו מדברים על ממדים בסדר גודל של מיקרונים ומטה

שאלתי מישהי שמכינה עוגות איך מכינים בלילת עוגה

התשובה היתה  מוסיפים סוכר, שמן וקמח למים או חלב ולפעמים גם שמרים

קמח לא נמס במים ולכן זו תהיה תערובת קולואידית

יש מרכיבי שמרים שמסיסים במים ויש כאלה שאינם מסיסים

אך גם חלב עצמו איננו תמיסה הומוגנית למרות השם חלב הומוגני

בחלב טיפות השומן המאקרוסקופיות בממדי מילימטרים מפורקות לטיפות ננומטריות זעירות הנקראות מיקרואמולסיה בתהליך תעשייתי של הומגניזציה

בגלל גודלן הזעיר החלב נראה בעין בלתי מזוינת כתערובת הומוגנית וגם כך תחושתו בפה למרות שברמה ננומטרית זו לא תערובת הומוגנית

גם הוספת שמן לבלילה תגרום לכך שזו לא תהיה תערובת הומוגנית כי הוא לא נמס במים

הבנתי שבצק דומה לבלילה וההבדל הוא בכמות הנוזלים ולכן נראה לי שהתשובה תהיה זהה זו תערובת קולואידית

פרופ' משה גוטליב
הנדסה כימית
אוניברסיטת בן גוריון

!לא

ד"ר יונתן אלקינד
מדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות.ישום של הנדסה גנטית בצמחים
האוניברסיטה העברית

גלוטן היא רשת שנוצרת מקשרים (הצלבה) בין חלבונים שנמצאים בדגן (גליאדינים וגלוטינים). קשרים נוצרים על ידי חמצון כאשר התבואה נטחנת לקמח ומערבבת במים. בתוך התבואה, בשטח, חלבוני האגירה מתחילים להיות מסונתזים ~ 15 ימים לאחר ההפריה, אך הם נארזים בגופי חלבון קטנים ואינם נחשבים כרשת הגלוטן המעניקה לבצק הלחם את גמישותו.

בשדה, אם יש גשם, הוא לא מתחיל תסיסה והחיטה לא הופכת ל"חמץ". גרגר החיטה מורכב מעובר (נבט החיטה) ומהאנדוספרם המכיל את הקמח. כאשר העובר בוגר, הדגן יכול לנבוט. זה קורה ~ באמצע התפתחות הזרעים (מספר הימים תלוי בסוג החיטה ובתנאים). אבל זה לא רלוונטי לגלוטן.

כל האמור לעיל רלוונטי גם לשעורה, אלא ששעורה מתפתחת מהר יותר מחיטה (פורחת לפני ומבשילה לפני החיטה).

פרופ' אבי לוי,

מחלקה למדעי הצמח מכון ויצמן

ד"ר יונתן שטלצר
ביולוגיה
מכון ויצמן למדע

המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע

ד"ר יורם גרשמן
ביולוגיה
אורנים - המכללה האקדמית לחינוך

שמן קינמון מכיל תערובת של חומרים רבים, ביניהם מולקולות/חומרים אנטיבקטריאלים או ואנטי-פטרייתיים.

כמו כן, שמן המופק מהגזע או העלים או הפירות, מתקבל בשיטות שונות (מיצוי בעזרת ממיסים שונים, מיצוי בעזרת קיטור, תערובות ממיסים), וגם ישנם סוגי עצי קינמון שונים.

לכן, שמן קינמון אינו מוצר אחיד, וכמות החומרים הפעילים עשויה להיות שונה בין שמנים שונים.

ככל שנשים יותר שמן על הלחם או מוצר המזון, כך נגדיל גם את כמות החומרים הפעילים בתוכו שגורמים להרג הפטריות (עובש).

צריך לבצע ניסוי (אפשר עם לחם או בצלחת פטרי), בו נשים ריכוזים שונים של שמן הקינמון, ונראה מה הריכוז שבו יש גידול (ריכוז נמוך של החומר הפעיל), ומה הריכוז ממנו כבר יש עיכוב של בגידול הפטרייתי.

כך עושים גם עם אנטיביוטיקה.

במאמר (ניתן למצוא באמצעות גוגל סקולר)

יש מידע לגבי המולקולות הפעילות, השימושים השונים של שמן קינמון ועוד. בטבלה 2 יש רשימה של מיצויים שונים (שמנים שונים) והחיידקים שניתן להרוג באמצעותם.

לסיכום – יותר שמן, יותר פעילות אנטי-עובש. זה יהיה תלוי שמן שהופק בצורה מסוימת.

בברכה

פרופ' אילת פישמן
הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון
הטכניון