בשער-קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער בפייסבוק - קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל
דף הבית   |   על בשער   |   פעילויות בשער   |   ספר אורחים   |   צור קשר      רשימת תפוצה
 
 
 > שלח שאלה למומחה
 
 
 
     כל התחומים
     
     
     
     אסטרופיזיקה
     אפיגנטיקה
     ארכיאולוגיה
     הנדסת חשמל
     הנדסת מזון
     חינוך
     כימיה
     מדעי המוח
     מדעי כדור הארץ
     פרקינסון
     קרימינולוגיה
     קרקע ומים
     ננוטכנולוגיה
     הנדסה
     מדעי המחשב
     כימיה
     ביולוגיה
     פיזיקה
     רפואה
     מתמטיקה
     מדעי הסביבה
     גיאוגרפיה
     מוט"ב
     הוראת המדעים
     אזרחות
     כלכלה
     היסטוריה
     משפטים
     פסיכולוגיה
     תנ"ך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 > בשער האזרחות
 
 
 > הרצאות מומחים ברשת
 
 
 > רשימת תפוצה
 
 > חתום בספר האורחים
 
 > כניסה לשואלים רשומים
 
 
 > English
 
שאלה מספר 3663 - תיארוך של מאובנים וכד' תאריך: 21/09/2008
תחומי דעת:  אקולוגיה ואבולוציה [ ביולוגיה ]  , אבולוציה וטיפוח [ ביולוגיה - 1 ]  

שלום רב,

מדי שנה, בעת הוראת האבולוציה עולה השאלה: "איך המדענים יודעים" מהו גיל כדור הארץ? מה גיל שיכבה בסלע? מהו גילו של מאובן?

האם אפשר לקבל מידע שיסייע להסביר זאת לתלמידים?

תודה, אילנה

תשובה מאת: פרופ' דן כהן
   

במחקר הפלאו אבולוציוני והגיאולוגי העיקרון הבא:

העיקרון לקביעת תאריכים של מאובנים ומשקעים גיאולוגיים אחרים מתבסס על התפרקות בקצב קבוע וידוע של איזוטופים רדיו אקטיביים שיש להם התפרקות שונים ידועים וקבועים.
מדידת ההצטברות של תוצרי ההתפרקות של איזוטופים שונים בתוך מאובנים או סלעים מאפשרת אומדן די מדוייק של הזמן שעבר מאז נוצר או התאבן הסלע או המאובן.


שיטה אחרת מתבססת על מדידת ההתפרקות המצטברת של איזוטופ רדיואקטיבי אחד ביחס לריכוז שלו הקיים בסביבה. זאת השיטה המשתמשת במדידת הדעיכה של האיזוטופ פחמן 14.

סטיות ושגיאות יכולות להיגרם עי 'זיהום' איזוטופי ממקורות יותר עתיקים או יותר חדשים מהדגימה הנבדקת.

אני מקווה שהבהרתי את העקרונות של השיטות.

בברכה
פרופ' דן כהן
המחלקה והחוג לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה והמרכז לרציונליות והחלטות אינטרקטיביות
האוניברסיטה העברית

תשובה מאת: ד"ר אסף מרום
   

לצוותי מחקר המבצעים חפירות שמטרתן חיפוש מאובנים מצרפים גם גיאולוג, שתפקידו להעריך את הטופוגרפיה של האתר ולספק מידע על תצורתה. קביעת גילם של המאובנים ישירות באמצעות הממצאים עצמם או בעקיפין על ידי שימוש בדגימות סלע שהן שהמאובן נמצא בהקשרן נעשית בשיטות שונות, נמנה מספר דוגמאות לשיטות כאלה.


1. השיטה הרדיומטרית (הרדיואקטיבית)


שיטה זאת מבוססת על התכונה של יסודות רדיואקטיביים לא יציבים לאבד אנרגיה מגרעין האטום ולהפוך ליציבים יותר. לתכונה זאת קוראים דעיכה של יסודות רדיואקטיביים. והיא מתרחשת בקצבים קבועים וידועים. בהסתמך על זמן מחצית החיים של יסודות אלה, שנמצאים בכמויות קטנות בדגימות של סלעים ושל מאובנים אפשר להעריך את גילם. ברור, שהתנאי לשימוש בשיטה הזאת הוא הימצאותם של יסודות אלה בממצאים בכמויות שניתן לבודד ולמדוד. דוגמאות אחדות ליסודות המשמשים בשיטה הרדיומטרית כוללות איזוטופים מסוימים של אורניום הדועכים לאיזוטופים של עופרת, רובידיום הדועך לסטרונציום (משמש לתיארוך סלעים שגילם מעל 100 מיליון שנה) ואשלגן הדועך לארגון (משמש לתיארוך סלעים שגילם פחות מ-60 מיליון שנה).

יסוד אחר שהשימוש בו נפוץ בשיטה הרדיומטרית הוא הפחמן. שלושה איזוטופים* של פחמן קיימים בטבע: פחמן 12 הוא השכיח ביותר (99% מהפחמן בטבע), פחמן 13 מהווה כמעט 1% ופחמן 14 הוא הנדיר ביותר. הפחמן האטמוספרי מוצא בסופו של דבר את מקומו בגופם של צמחים ובעלי חיים כתוצאה מתהליך הפוטוסינתזה. עם מותם, דועך פחמן 14 ברקמותיהם ועל ידי הערכת שארית איזוטופ זה בדגימה אפשר להעריך את גיל המאובן. שיטה זאת יעילה לתיארוך של עד 50 אלף שנה.


* איזוטופ הוא אחד המופעים האפשריים של יסוד מסוים בטבע. האטומים של איזוטופים שונים
של אותו יסוד זהים במספר הפרוטונים והאלקטרונים שלהם, אך נבדלים במספר הניטרונים.


2. פלאומגנטיזם (Paleomagnetism)


בזמן יצירתם, סלעים מכילי ברזל מקבלים תכונות מגנטיות שהן תוצאה של השדה המגנטי של כדור הארץ של אותה תקופה. במובן זה, הסלע הופך למין מצפן, המתעד את האוריינטציה של השדה המגנטי. כיום, כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ הוא כלפי מטה בחצי הכדור הצפוני וכלפי מעלה ביצי הכדור הדרומי, ובאופן מחזורי הוא משנה את הקוטביות שלו. היפוכים אלה של הכיוון הם למעשה סַמָּנים מצוינים של זמן גיאולוגי.


3. תיארוך המבוסס על חומצות אמיניות


שיטת תיארוך מעניינת זאת מבוססת על התכונה של אורגניזמים לייצר חומצות אמיניות "שמאליות"*. לאחר מותם, הופכות החומצות את "כיוונן" ומשתנות לחומצות "ימניות". לתהליך זה קוראים רצמיזציה (racemization) ולתערובת החומצות, "שמאליות" ו – "ימניות" קוראים רצמאט (racemate). במאובנים מתקיים למעשה שיווי משקל בין שתי הצורות, ומהזמן הדרוש להגיע לשיווי משקל ניתן להסיק את גילו של המאובן. נציין, שזמן זה תלוי גם במין האורגניזם וגם בטמפרטורה של התהליך.


בברכה,
אסף מרום
דוקטורנט לאבולוציה של האדם
אוניברסיטת תל אביב
הוסף תגובה הדפס שאלה      שלח לחבר      שאלות מועדפות
תגובות      [ הוסף תגובה ]
 
שלח שאלה למומחה   |   שמור כדף הבית   |   הוסף למועדפים   |   תנאי שימוש באתר   |   Powered By Art-Up