בשער-קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער בפייסבוק - קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל
דף הבית   |   על בשער   |   פעילויות בשער   |   ספר אורחים   |   צור קשר      רשימת תפוצה
 
 
 > שלח שאלה למומחה
 
 
 
     כל התחומים
     
     
     הנדסת מזון
     ננוטכנולוגיה
     הנדסה
     מדעי המחשב
     כימיה
     ביולוגיה
     פיזיקה
     רפואה
     מתמטיקה
     מדעי הסביבה
     גיאוגרפיה
     מוט"ב
     הוראת המדעים
     אזרחות
     כלכלה
     היסטוריה
     משפטים
     פסיכולוגיה
     תנ"ך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 > בשער האזרחות
 
 
 > הרצאות מומחים ברשת
 
 
 > רשימת תפוצה
 
 > חתום בספר האורחים
 
 > כניסה לשואלים רשומים
 
 
 > English
 
שאלה מספר 2898 - שריפת שומנים בפעילות גופנית תאריך: 05/08/2007
תחומי דעת:  פיזיולוגיה ורפואה [ ביולוגיה ]  , תזונה ובריאות [ ביולוגיה ]  , מבוא לביולוגיה של האדם [ ביולוגיה - 1 ]  , הזנה בצמחים ובבעלי חיים [ ביולוגיה - 1 ]  

בס"ד



שלום רב,


מקובל לומר שבפעילות גופנית לא נימרצת (הליכה מתונה) לעומת פעילות נמרצת הליכה מהירה, ריצה), מקור האנרגיה המועדף על הגוף יהיה דווקא שומנים ולא פחמימות. האומנם? מדוע?

תשובה מאת: ד"ר גל דובנוב-רז
   


שאלה מצויינת, אשר מעסיקה את העוסקים בפיזיולוגיה של המאמץ, מטבוליזם והשמנה, מזה שנים רבות.
כעקרון, השומן הינו מקור האנרגיה העדיף על שרירי השלד והלב. ככל הנראה, הסיבות האבולוציוניות העיקריות הן כי ניתן לייצר הרבה יותר אנרגיה מכל מולקולת שומן לעומת פחמימות, וכן כי מאגר השומן בגוף הינו עצום יחסית למאגר הפחמימות בגוף (עשרות אלפי קלוריות אגורות ברקמת השומן, לעומת כאלפיים בלבד כפחמימות). במנוחה למשל, רוב האנרגיה של השרירים מגיעה מניצול שומן, וזהו גם הדלק העיקרי של שריר הלב הפעם ללא הרף.
המגבלה העיקרית של ניצול השומן במאמץ הוא הקצב: קצב ייצור מולקולות ה-ATP מהשומן הינו איטי מאוד יחסית לייצורן ממקור פחמימות. לכן, בפעילות נמרצת הצורכת "דלק" ATP רב, חמצון השומן לא יאפשר אספקת ATP לשריר בקצב הדרוש, ולכן משתמש השריר בפחמימות - אשר יכולות לספק אנרגיה בקצב מהיר הרבה יותר.

פועל יוצא משאלתך, ותרגומה הפרקטי הוא - האם ניתן לבצע מאמץ אשר ישרוף יותר שומן מאשר פחמימות, כמובן למטרת הפחתת מסת השומן וירידה במשקל? אכן, נמצא כי במאמץ אשר עוצמתו כמחצית מהיכולת המירבית (50%-60% VO2max), קצב צריכת השומן במאמץ הינו המירבי אשר ניתן להשיג, ומכאן נולד המושג "דופק שריפת שומנים". וכמו כל נושא ברפואה ובביולוגיה - כמובן שהעניין שנוי במחלוקת...
קבוצת מחקר מצרפת פרסמה לאחרונה את נסיונה באימון מסוג זה והדגימה כי אכן, ניתן להשיג כך ירידה גדולה יותר בכמות שומן מאשר אימון מאומץ יותר. עם זאת, יש החולקים על גישה זו, באומרם כי "קלוריה היא קלוריה" - ולא משנה מקורה. אימון מאומץ הצורך 500 קלוריות, גם אם רובן הגדול ממקור פחמימות, טוב יותר מאשר אימון המוציא 400 קלוריות שחלקן מגיעות מהשומן.

לסיכום - אכן הליכה מנצלת יותר אנרגיה ממקור שומן, בעוד ריצה כמעט ואינה מנצלת שומן כמקור אנרגיה (עקב הדרישה לאספקה מהירה של אנרגיה). עם זאת, ריצה על פני 30 דקות צורכת הרבה יותר אנרגיה מאשר הליכה למשך זמן זהה. מבחינה מדעית טהורה, קשה עדיין לומר מי מהשניים עדיף לשם השלת מטעני השומן העודפים - אולם שניהם טובים. כל הנותר הוא להיות פעילים בצורה המהנה לנו!

ד"ר גל דובנוב-רז
מרכז תחום רפואת ספורט ופעילות גופנית לילדים,
מחלקת ילדים, בי"ח הדסה הר-הצופים
המרכז לרפואת ספורט "הדסה אופטימל", ירושלים



תשובה מאת: פרופ' יורם אפשטיין
   

אספקת אנרגיה בתהליכים אאירוביים אפשרית תוך פרוק פחמימות, שומנים וחלבונים. באופן רגיל, מהבחינה הכמותית מרבית האנרגיה מופקת משמוש מסוכרים ושומנים ורק 5-10% מהאנרגיה מקורה בשימוש בחלבונים. כאשר המצע המנוצל לאספקת אנרגיה הוא פחמימות, השלבים הראשונים של התהליך הם במסלול הגליקוליזה (תהליך אנאירובי). האנרגיה הסגולית של השומן היא 9.5 ק"ק לגרם בעוד שזו של הפחמימות היא 4.2 ק"ק לגרם (הערך הקלורי הנקי של השומן הוא פי 7 מזה של הסוכר).


הגליקוגן האצור בשרירים ובכבד הוא מאגר הפחמימות ממנו מפיק הגוף אנרגיה. מאגר זה מצומצם בהיקפו ושווה ל- 10-50 גר' לק"ג שריר. כמות האנרגיה הניתנת להפקה ממאגר הפחמימות הוא מצומצם (מאגרי הפחמימות בגוף מכילים אנרגיה פוטנציאלית בשעור של כ- 2000 ק"ק בלבד). המקור הגדול לאצירת אנרגיה בגוף הם השומנים. היקף מאגר האנרגיה ברקמת השומן הוא גדול ביותר (גם באנשים הנחשבים כ"רזים") - פי 25-50 מזו שאצורה במאגר הפחמימות. שימוש יתר במאגר הפחמימני יגרום לדילדולו ויגביל את היכולת להתמיד במאמץ. יש גם לזכור שקיימות מערכות בגוף (מע"מ) שמקור האנרגיה הבלעדי עבורן הוא פחמימות. לכן, במידת האפשר ינצל הגוף את מאגרי השומן כמצע להפקת אנרגיה וישמור על מאגר הפחמימות.


השימוש במאגר הפחמימות יעשה כאשר הפעילות הגופנית היא קצרה ואינטנסיבית, שווה הערך הקלורי של פחמימות הוא גדול יותר מזה של שומנים (יותר קלוריות מופקות משימוש בליטר חמצן). כלומר על מנת להפיק את אותו ההספק האנרגטי משומן ומפחמימות יש צורך ביותר חמצן (כ- 7% יותר) כאשר משתמשים בחומצות שומן. לכן בפעילויות גופניות עצימות נוטה הגוף להשתמש במקור פחמימני. כאשר הפעילות היא עצימה מאד, כגון בריצות קצרות שבהן קצב הצריכה האנרגטית הוא גבוה, מרבית האנרגיה מופקת במסלול האנאירובי (גליקוליזה) ובמצב זה יעשה שימוש רק בפחמימות כמצע להפקת אנרגיה. לעומת זאת בפעילויות ארוכות ומתונות, כשצריכת החמצן אינה מהווה גורם מגביל יעשה שימוש במאגר השומני כמצע להפקת האנרגיה הדרושה לפעילות.

בברכה,



פרופ' יורם אפשטיין

בית החולים שיבא תל-השומר

הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב

לשאלה זו נשאלה שאלת המשך, לצפייה לחצו כאן
הוסף תגובה הדפס שאלה      שלח לחבר      שאלות מועדפות
תגובות      [ הוסף תגובה ]
 
1 הפקת אנרגיה מחלבונים
מאת: יעל בר     //


שלח שאלה למומחה   |   שמור כדף הבית   |   הוסף למועדפים   |   תנאי שימוש באתר   |   Powered By Art-Up